הצד האפל של

אני בת שבע או שמונה. שוכבת בחושך. ופתאום כאב חד וחוסר אונים. הכאב ממשיך, אבל  אני כבר לא שם. הגוף שלי זוכר. המוח לא.

אז לכל הפונים הנרגשים. לא.

אני לא אחווה יותר כאב, לא כל עוד זה תלוי בי.

אני לא אחוש יותר השפלה או חוסר אונים.

אף אחד לא יקח ממני את מה ששלי.

לא איכפת לי שאתה מנוסה, שאתה יודע להפעיל מניפולציות רגשיות, שאתה חושב שאתה מבין משהו.

הקלות הבלתי נסבלת של השליטה לא מתאימה לי. אני לא משחקת את המשחק שלכם.