הצד האפל של

אני שונאת. פוחדת מלהקיא נמנעת מזה עד כמה שאפשר, למעשה, אני יכולה לספור על יד וחצי כמה פעמים זה קרה במהלך שנותיי.

אבל הנה מצאתי את עצמי כאן במקום שסוף סוף אני יכולה.   אני מרגישה שיש לי  פתאום צורך להקיא מילים, משפטים.. זו פעם ראשונה שאני מרשה לעצמי תחת מעטה האפלה להוציא ולשחרר. מצאתי לי מקום בו הסטיות והמחשבות שלי נחשבות כל כך רגילות ולא מפחידות.  מקום שאני יכולה להיות בו חזקה, חלשה, בוטה, ילדה, אישה, טובה ורעה. להיות אני.

אז ברשותכם (או שלא, אבל למי איכפת)

אני אקיא כאן.. זו תהיה שקית ההקאה שלי שתספוג את כל חומצות העיכול שהצטברו, את כל שאריות המזון שהתעכלו,  את הג'אנק שאכלתי ושהאכילו אותי, את מזון הבריאות מלא הסיבים ואת הסוכרים הפשוטים.

תודה ושיהיה בתיאבון לכולנו.