אנחנו יושבים ליד השולחן במטבח, על הכסאות מטבח, הפשוטים האלו. אני יושב, היא יושבת על הרגלים שלי.
אנחנו ערומים, היא אוהבת ערום, הערום מאד משחרר אותה. אנחנו צמודים, גוף לגוף.
היא אומרת " בוא נחזור עוד פעם אחת, ביחד, טוב?" ומצביעה על הזין שלי למטה, שנעול בחגורת צניעות, ואומרת "מה זה ?" ואני עונה לה,
יודע מה בא ולאן זה הולך, ומנסה להשמע הכי מינורי ואגבי שאפשר. . . . .
זה זין קטן מידי עלוב מידי פאטתי וחסר שימוש.
היא ממשיכה "ולכן ?" ואני עונה לה, לכן אין לך שימוש בו ואין לך מה לעשות בו .
והיא מחייכת ושמחה, בפעם המאה.
"יופי באקט, ולכן ?" ואני עונה...
ולכן מישהו חייב לזיין בבית הזה, והמישהו הזה זו את.
" יפה באקט, ואת מי ואיך אני מזיינת, באקט ?" ואני עונה לה, מובך כולי, בפעם המאה, אותי , אותי בתחת את מזיינת .
והיא כולה שמחה ומאושרת, נצמדת אלי, גוף לגוף, מחבקת אותי, ואומרת לי.
אתה כזה גבר נהדר באקט, באמת שאתה גבר נהדר.
אתה פשוט רק צריך להיות במקום שנכון לך ושמתאים לך, ואז אין איתך בעיות בכלל.
ואז היא קמה ממני, מצביעה לכיוון הריצפה באמצע המטבח, ואומרת,
רד פה על 4, עם הפרצוף על הרצפה תחת גבוה באוויר, ותפתח חזק את התחת עם הידיים, חזק חזק ,
תראה לי איפה אני מזיינת, תראה לי את התחת ששייך לי.
אני יורד על 4, ומראה לה, מפסק חזק. היא מסתכלת רגע, שותה מהקפה שלה קצת,
ואומרת, תשאר ככה קצת, זה יפה כל כך לראות אותך ככה, תשאר, תתרגל לזה שאני מסתכלת ככה על החור הפעור שלך.
אני מגניב מבט אליה, בלי שהיא תשים לב, והיא באמת שמחה ומאושרת.
והשיחה הזו, השיחה הזו בנינו שבה היא שואלת ואני עונה לה ככה, חוזרת שוב ושוב כמו תקליט מקולקל, בלי סוף.
שוב ושוב, ושוטפת לי את המוח, עוד טיפה ועוד טיפה ועוד קצת ועוד קצת שותפת לי את המוח.
אני יודע שהיא מתכוונת לזה. לשטוף לי את המוח.
ואני לא מוצא בי שום חשק להתנגד לזה.
במקום, אני מתמכר לזה.
הבאקט שלה.
