אני מחכה לה, על המיטה שלי, על 4.
ראש על הכרית, תחת באוויר. סדרתי על המיטה לידי את כל מה שהיא ביקשה,
שוטים, פלאגים, מצבטים, דילדואים, ספנקרים, ושאר כלים.
וככה אני מחכה לה.
דקה לפני שהיא באה, היא מתקשרת, " תשים כיסוי פנים על הפרצוף המכוער שלך, לא בא לי לראות אותך.
אני שם כיסוי פנים, ומחכה, על ארבע. תחת גבוה באוויר. ראש על הכרית.
היא נכנסת, אני שומע את הצעדים שלה, אני מתרגש, אני נלחץ.
אין לי מושג מה בא או מאיפה ואיך זה בא.
היא דיי מסוגלת להכל. היא ניגשת אלי, שמה ידיים על הישבנים שלי, ופשוט פוערת.
שתי ידיים, יד על כל ישבן, ופותחת, חזק, בכוח. לא בכאב, לא בברוטליות,
רק בעוצמה ואסרטביות, וככה מחזיקה את הישבן שלי פעור מולה.
אני מרגיש אותה מסתכלת. לתוכי.
וזה לא נגמר.
היא מחזיקה אותי ככה פעור, מולה, מרחק סנטימטרים ספורים מהעיניים שלה,
מחזיקה ומחזיקה ומחזיקה. ומסתכלת ומסתכלת ומסתכלת.
לתוכי.
היא מחזיקה אותי פתוח ככה, ואומרת כל מיני דברים. אין לי מושג מה היא אומרת.
אני כלכך מושפל, כשהיא פותחת אותי ככה, שאני לא מסוגל להבין מה היא מדברת,
אני רק שומע את הטון שלה, וכמה משפיל שהוא. אין לי זכרון מה היא אמרה שם.
רק זיכרון של הידיים שלה על הישבנים שלי, פוערים ופותחים, מפסקים ומפסקים,
וזיכרון של העיניים שלה בוחנות כל קפל וכל קמט של החור תחת שלי.
ומילים משפילות, שאני עכשיו לא יודע מה הן.
זה אולי לקח שתים או שלוש דקות, כל הסיפור הזה.
אבל כשהיא המשיכה משם, כבר הייתי כל כך למטה, כל כך מושפל כבר,
שהיא יכלה לעשות בי כל מה שהיא רצתה, ובקלות.
והיא עשתה.
