מונולוג של כלבה

 

I love it when you're mad at me,

I love it when you're angry or upset.

I adore it when you're trying to teach me,

I crave even more for your punishing touch,

I dream of your mind fucking games, and the way they make me itch,

As I bet it makes your palm most definitely twitch,

I love it when you try to beat some sense into me,

and even more when you beat yourself in me, as I imagine in my mind, your darkening eyes!

I moan at the way you grab me, till it brings shivers down my spine.

apparently its so fucking lovely to see your scrutinizing look.

It feels so god damn owkward when you slap me off my feet.

Who knew, that by now i'd be a dripping pool of wetness !!!

You told me, you've decided to move on! 

Decided to do so,cause I had few things to sort out with myself! Un•fucking•believable!!!

  You told me that you loved me, told me that I was your happiness, so how come I'm all alone?!

  It seems to me that you're playing games with my so called emotions!  Do you know why?

Because when you deceived me once I forgave you, when you deceived me twice, I stood by your side!!

And now, when I need some time to figure some things out, you turn away your back to me, as if I was nobody!

  I'm sure you are quite familiar with the timeless phrase:" shame on you if you fooled me once, shame on me if you fooled me twice"

Well, I guess I wanted so much to give you the benefit of the doubt,  But it bit me in the ass as usual!

  The look of your nick, without mine, is tearing me apart- it looks so naked! You have done the undoable!

Have you really tried to piss me off?!

Cause it sure does looks like it!

 

 

מעוכה לחלוטין מהערב של אתמול בעבודה, ומעצם העובדה שהלכתי לישון בשעה שתיים בלילה, השאירו את אותותיו עליי.

איך לעזאזל זה קרה, שאני קמה בשעה 6 וחצי בבוקר, ביום שישי וזה לא למטרת לימודים??

למיטב זכרוני, אני נוהגת למרוח את הזמן, להתכרבל עוד קצת במיטה, אבל היום, היום אני מזנקת מהמיטה כמו לביאה!

מצחצחת שיניים, שוטפת את סימני העייפות מהפנים במים קרים, מסרקת את השיער, אוספת אותו בקוקו, יודעת בדיוק למה הקוקו... מה חשבת? שרק אתה מתכנן דברים?! מחייכת לכיוון המראה, לנוכח המחשבות הזדוניות.

על העגילים, והשרשרת ושאר השטויות שאני עונדת אני מוותרת בהרף עין, הרי גם ככה זה ירד ממני עוד לפני שאני אספיק להגיד ג'ק רובינזון.

זורקת על עצמי את הדבר הראשון שמצאתי בארון, שמה מעיל, כי בכל זאת 7 בבוקר, ומדדה לכיוון האוטו.

מתניעה את האוטו, שמה חימום ומתחילה לנסוע. מתפלאת כמה תנועה יש בשעה כזאת מוקדמת ביום שישי בבוקר.

מגיעה למקום שלנו דיי מהר, ואתה מסמס לי שיש חניה לידך, ואני מגיעה ועומדת ליד הרכב שלך, אתה אפילו לא מסתכל לכיוון שלי, ורק אחרי שאני מצפצפת את מבין שזאת אני. מופתע מהרכב שאיתו הגעתי.

בסופו של דבר אני מחנה את הרכב בכלל בצד אחר והולכת לכיוון החדר. אתה עומד מחכה לי ליד הכניסה.

שנינו נכנסים לחדר ומוזר לי שהוא כ"כ מואר. כנראה שכחתי שאנחנו בתחילתו של בוקר מעניין. 

מתיישבת לך על הברכיים אחרי שביקשת ומנסה להתחמם. מצחיק איך יד ימין חמה, ושמאל קרה. מסתבר שגם אותך  זה משעשע.

נסגרנו על כוס תה, וקמנו לכיוון המטבח... התחלתי לשטוף כוסות, ואתה מסתכל עליי- "אני לא רגיל שאני לא שוטף", ממש הצלחת להצחיק אותי... אולי תרצה לבוא לשטוף גם אצלי כלים אני חושבת לעצמי.

אתה מעביר אצבעות בתוך המכנסיים שלי, לי לא היה ספק שאתה תמצא שהכול כבר רטוב ומחכה לך, אבל משום מה הייתה לך הבעה מופתעת.

מממ. אני אוהבת תה עם נענע, לוגמת ממנו עוד קצת, ולמרות שהוא רותח, הוא מרווה את צימאוני, ומעיר אותי קצת. מזמן לא יצא לנו לשבת ולשוחח כמו ששוחחנו הפעם. פנים מול פנים.

אחרי שברברנו חצי שעה, אתה קם ממקומך ואומר לי להתפשט. הדיסוננס הזה שבין האדם הרגיל שבך לבין השולט שבך הוא עצום. מכריח אותי גם לשנות גישה במהירות הבזק.

תתפשטי אתה אומר לי, אבל תישארי בתחתונים, ואני מסתכלת עליך, במבט לא מבין, ושואלת כדי לחדד את מה ,ששמעתי... ואתה חוזר ואומר, כן, תישארי עם תחתונים מה לא מובן.?!

אני מבולבלת , מתחילה להתפשט, ומגלגלת בראשי מה כבר אתה יכול לעשות לי כשהתחתונים עליי.

המחשבה הראשונה שעברה לי בראש היא בדיוק על מה שדיברנו יום לפני. שאתה רוצה לגזור ממני את הבגדים.

התחלתי כבר לחשוב איך אני הולכת לחזור הביתה בלי תחתונים.

אתה הולך לכיוון התיק השחור ומוציא משם את הקולר, מושיב אותי על ברכיי ושם לי אותו. כרגיל זורק חצי קללה על השיער שמפריע לך לענוד לי אותו, ואני מצחקקת.

לראשונה, לקולר אתה מחבר שרשרת. ואני לא מבינה ממה אני כ"כ מאושרת. אם פעם חשבתי שלהיות כלבה זה משהו רע, היום רק המחשבה על זה שאתה מוליך אותי עם רצועה מדליקה אותי.

אתה תופס את השרשרת חזק, חונק אותי קצת, ומתחיל ללכת. הרצפה קפואה, הברכיים כואבות, בקושי מצליחה לזוז. ומה אתה אומר?! "תישרי את הידיים! ". נו באמת, לזה אתה מתייחס אני מהרהרת.

אתה מורה לי לעלות למיטה, ואני מברכת את הרגע שהברכיים שלי נחות. אתה שם לי את המצבטים שאני כ"כ אוהבת,  אבל היום זה כואב יותר מבעבר. יכול להיות שאני סתם אקסטרה רגישה היום?! או שהשטן שבך עשה איתם משהו?!

מנסה להרגיע את עצמי מהכאב ונושמת נשימה עמוקה. עדיין בתחתונים, אתה אומר לי לגעת בעצמי, ולא להפסיק לשניה.

אתה מוציא משהו מהתיק, ואת המשהו הזה אני מרגישה מהר.

מעולם לא ידעתי לזהות ולהבדיל בין השוטים, ולמרות שביקשתי ממך להראות לי עם מה אתה מצליף בי, אתה בוחר להפתיע אותי כל פעם מחדש.

אז הוצאת משהו מהתיק, שנורא הכאיב לי, אבל הנגיעות בעצמי ריככו את המכות. עד שהגיעה ההצלפה בגב. הרגשתי את הבערה בשכמות,  הרגיש לי כאילו עקצו אותי תריסר דבורים.

התקפלתי לכדור, כמו כלבה שקר לה , ואתה אכזרי, קשה מתמיד, ממשיך בשלך, לא מוותר, מחזיר אותי למקומי, ומצליף שוב ושוב.

הפוגה קטנה, ואז חוזר חלילה. אבל הפעם ההרגשה היא שונה. עדיין לא יודעת עם מה לעזאזל אתה מפליק לי אבל בהחלט מכאיב יותר. מפליק בירכיים, בישבן. אני מרגישה איך אני מאדימה, מרגישה את החום שנפלט ממני.

החלק שאני הכי שונאת, זה כשאתה מגיע לכפות הרגליים שלי. טוב, לדגדוגים ברגליים אני אדישה, אתה זה אתה כבר יודע. הכאב ברגליים גורם לי להתקפל שוב, ולייבב בקולי קולות. כאב חד מפלח לי אותן, והמוח שלי מאותת שזה הזמן שאני צריכה לקום ולהחטיף לך חזרה!

למזלך הרב, הפסקת עם ההתעללות, רק שבדיעבד לא יודעת במה הייתי בוחרת. אתה קושר לצווארי את הרצועה שוב, ומוליך אותי על הרצפה הקרה לחדר השני.

התחמנית שבי, נעמדת על שטיחון, מנסה להקל על הכאב שיש לי בברכיים מרוב עמידה עליהן.

לא עובר זמן רב, ואתה מעלה אותי על רהיט שאני לצורך העניין מאוד אוהבת, ואם הייתי צריכה לבחור באחד, סביר להניח שזה היה גם הוא. יושבת על ארבע, כשהידיים והרגליים מפוסקות והישבן למעלה.

עד כמה שהתנוחה הזאת חושפת בפניך הכול, וגורמת לי למבוכה מטורפת , מעצימה בתוכי הרגשה של תלות מסוימת. אתה קושר את ידיי ואת רגליי לשני צידי הרהיט, ואני כבר מתחילה להרגיש את השרירים שלי דואבים.

אתה מתיישב על הברכיים לידי, תופס את השיער, ומנשק אותי חזק, לנשיקות האלו אני כבר מכורה. מכורה כי אני מרגישה את הדאגה שלך כלפיי, מכורה כי אני יכולה לבטוח בך, מכורה כי אני יודעת שאתה אוהב, ומכורה כי אתה מנשק כ"כ טוב! אתה מפסיק , והחסך כבר ניכר.

אתה שם פעמיך לכיוון השוט, עד עכשיו אני משתדלת להחזיק את הישבן כלפי מעלה, ככה הצוואר פחות כואב. אבל עתה כשאתה מתחיל להאדים את גבי ואת ישבני. שצונח שוב בשנייה מטה. אני צועקת ונאבקת וכן, עכשיו כבר גם בוכה!

אתה מכניס אצבע אחר אצבע לתוך החור הצר שלי, מנסה להרחיב לי אותו לשימוש אחר, שאני כ"כ אוהבת. את הגניחות שלי אני שומעת, כל הכאב המעורבב הזה עם העונג מטריף אותי. ואני מתחילה להבין למה אומרים שבין כאב לעונג יש גבול מאוד דק.

היד שלך פולשת לתוכי, לוקחת את כל מה שהיא רוצה, ומי אני שאומר לא. אני מרגישה את האצבעות שלך חופרות בתוכי, ונוגעות לי בנקודה הכי קסומה. אתה מכיר אותה טוב, ומשתמש בה כל פעם נגדי. אתה יודע כמה אני אוהבת כשהאצבעות שלך שם, גורמות לי לכאוב בדיוק במידה הנכונה.

אני מרגישה את הקור של הלוב נוזל לי על החור של התחת, יודעת בדיוק מה בא אחריי. האצבעות שלך מתחילות לסמן אותי. לקחת כבר את מה ששלך מזמן. התחת עדיין שורף מהפעם האחרונה שניפגשנו, אני עדיין רגישה למגע שלך, ואתה בשלך. אז אני מתפתלת קצת, אז אני מייללת קצת, וגונחת כמו חיה פצועה, ואתה מחייך... קורן אפשר להגיד.

לכוס אתה מכניס לי דלדו סגול, ולתחת פלאג שחור. התחושה מטמטמת. הכאב גדול. אבל אני מלאה. כל החורים שלי רחבים,  ואם הייתי שואלת מישהו ונילי איך זה נשמע, היו אומרים לי שזה נשמע כמו צער בעלי חיים- אבל היי, מה הם מבינים.

את הכאב של הפטמות החליפה תחושה של עונג עצום. צמרמורת עוברת לי במורד עמוד השדרה, והתחושה מתגברת כשאתה מתחיל להפליק בדילדו במסירות. עוברים בי גלים של חום, של קור, ואני מתחילה לרעוד.

אתה מוסיף את המאלץ, והרעידות רק מתגברות. אני גונחת ומייללת, וצועקת, לא יכולה לזוז, לא יכולה לנוע, חסרת אונים, כנועה לכל החלטותיך, פרוסה עירומה למגע חסר הרחמים שלך, אוהבת שאתה לוקח ממני כל מה שאתה רק יכול.

אני כבר ממש בקצה, מיללת לעברך, שואלת אם אני יכולה לגמור, רק שהפעם, לעומת פעמים קודמות שמעת אותי, אבל החלטת שצורת הבקשה שלי לא תואמת את הציפיות שלך. הפעם אתה רוצה שבמקום השאלה- can I please cum sir, אתה דורש  לשמוע can I please cum for u sir. 

השינוי הזה שבין לבקש אישור לגמור, לבין  אישור לגמור למענך, מזיז משהו בנפש המתענה שלי.

המשהו הזה בלתי ניתן להגדרה, אבל מעמיד אותי במקום בו אני צריכה להיות, כאן, למען הסיפוק וההנאה שלך.

מיד אני מתעשתת על עצמי, ושואלת, הפעם בצורה שאתה דורש, ואתה מאשר לי.

אני גונחת, וצועקת, וגומרת, השרירים שלי מכשילים אותי, הרעידות, והאדרנלין, גורמים לי לקרוס על הרהיט. לא מסוגלת להחזיק את עצמי יותר. מתחילה להרגיש את הסחרחורת שעוטפת אותי, את  הפה היבש שלי מכל הגניחות. ושנינו יודעים איך נגמרה הפעם אחרונה שהרגשתי סחרחורת- התעלפתי לך בידיים.

אני מבקשת מים, ואתה מביא לי את כוס התה שלא סיימתי לשתות... שואל אם אני בסדר, מבין את העוצמה והחוזק של מה שאני מרגישה. שואל לשלומי, ואני עדיין מנסה להתאושש. מזנקת שוב על ארבע, והנה אתה כבר שוב מאחורי, מחדיר אצבעות, אחרי שהפלאג והדילדו פשוט עפו לי אחרי הגמירה האחרונה, ועוצמת הכיווצים.

אתה מוסיף שוב את המאלץ, ואני פשוט נהנית, מתענגת על כל שניה, מנסה למשוך את הזמן עוד קצת, ואתה איש מנוול, מתחיל לספור לי עד עשר, בטענה שאם אני לא גומרת עד אז אתה מפסיק. אני שואלת בתמימות אם אני יכולה לגמור לפני , ואתה אומר שלא. אז כבר בשלוש הרגשתי שאני עומדת לגמור, אבל החזקתי את עצמי.  וכשהגיע עשר לא הצלחתי. כנראה החזקתי את עצמי טוב מידי. 

אתה מוציא את המאלץ, ואני מתחננת שתחזיר אותו, מבטיחה לך שהפעם אני אצליח. ואכן ככה אתה עושה.

ושוב אותו הסיפור. בחמש אני כבר שם, ואני מחזיקה את עצמי, וכשאתה מגיע לעשר, אני ממש לא שם.

שוב המאלץ מתרחק ממני, וכל טיפת תקווה שלי לקבל את הגמירה המעצבנת הזאת נעלמת.

אתה אומר לי שאני מאכזבת אותך, שאני לא מצייתת לך, שאתה נותן לי עוד הזדמנות אחת, ואם עכשיו אני לא אנצל אותה, אני אחטוף. האזהרות שלך בהחלט מצליחות לעורר בי תחושת שליחות עילאית.

אתה מצמיד את המאלץ אל הדגדגן הכואב שלי שוב, ורמת הריכוז שלי עולה פלאים. כשאתה מגיע לעשר, אני מתפרקת כמו מטורפת. גומרת לפי הפקודה שלך, כ"כ שלך, מתמודדת עם כל הגחמות שלך.

כואבת, אתה משחרר אותי מהקשירה, ומוריד אותי על ארבע לרצפה הקרה. הכאב שמפלח אותי עכשיו בכלל לא דומה למשהו שהכרתי אי פעם. הרגליים כמו ספגטי, הידיים חלשות, הברכיים בוערות. אתה קושר אליי שוב את הרצועה ומושך אותי חזק, ואני מתנגדת ללכת. אם רק יכולתי עכשיו פשוט לשכב על הרצפה הקרה, הייתי עושה את זה. לעמוד אני לא יכולה, כי הייתי מקופלת הרבה מידי זמן, וליישר את הרגלים כרגע נראה לי כמו משימה בלתי אפשרית. אתה מושך אותי מהרצועה, ועם כל תנועה שאני עושה אני מזילה עוד דמעה, וצורחת, מנסה להרגיע את הכאב הבלתי נסבל. אתה אדיש!! אלוהים כמה שאתה אדיש! כרגע נראה לי שאם הייתי מתה, לא היה לך אכפת!

רק כדי לסבר את אוזניך, המסע הזה הרגיש לי כמו המסע שעשה ישו בויה דולורוזה.

אני מגיעה למיטה, ואתה מורה לי לשכב על הגב. מבולבלת מהפקודה שלך, אני עושה כן.

אתה מוציא את הקיין. פאק,כמה שאני שונאת אותו!! אני רואה את האופל בעיניים שלך, אתה מתבונן בי ומחייך.. מניף אותו למעלה, ואני קופצת לנוכח הרעש שקורע את האוויר.. ומהמכה שלו כשהוא פוגע במזרון. אתה מנסה להפחיד אותי????!!!!!

אני שמה כרית על הראש, מעדיפה לא לראות, מעדיפה לא להיות עדה למה שהולך לקרות לי.

אבל אתה מרים אותי, ומושיב אולי. מניח את הקיין בצד, ומוריד לי את המצבטים. אם עד עכשיו הם הסבו לי תחושה של עונג עילאי, בואו נחשוב שוב. לפעמים נוצרת לי התחושה, שהאדם שהמציא את המצבטים האלה, תכנן, שכל התכלית שלהם תהיה כשמורידים אותם. אני צורחת עד שהגרון שלי כבר כואב.

הבעיה עם ההיכרות שלי איתך, זה שאני יודעת שאחרי שתוריד את הצבט השני, אתה תשתמש בידיים שלך כדי להמשיך ולהכאיב לי. ואני מסתכלת עליך במבט מתחנן שלא תעשה את זה. ואז בדיוק אז אתה מתקרב אליי, ולוחש לי שאתה לא תעשה.

אני רואה אותך מתחיל להתפשט, ואני כ"כ שמחה שהפעם הגורל שלי לא כ"כ אכזר. תמצצי לי אתה אומר, ואני קופצת עליך, כאילו עכשיו קיבלתי את המתנה הכי יפה וכיפית בחיים שלי.

אני כ"כ מתאמצת לא לאכזב אותך, ולעשות לך רק טוב, חונקת את עצמי עליך, ומריירת על כל המיטה.

אתה מסובב אותי, ומתחיל לזיין אותי חזק. תופס לי את השיער כמו שאני כ"כ אוהבת, ומטייל בתוכי, מרגיש כל חלק בי.

היום- אני עדיין מרגישה אותך. הכאב שהענקת לי, לא עובר. הכול תפוס, הכול כואב. כול צעד שאני עושה ביומיים האחרונים, מזכיר לי אותך.

קיבלת את מה שרצית- לא?!

 

קמתי היום בבוקר עם מחשבות נהורות.

טוב נו, נהורות יותר מאתמול :)

בלילה, קיבלתי החלטה, שאני יותר לא מתייחסת למה שאולי אנשים יגידו, לאיך הם יגיבו.

אני כאן, חזקה יותר, אמיתית יותר, מוכנה למה שהעולם טומן בחובו עבורי.

החלטתי, שאת תמונת הפרופיל שלי אני משנה לשלי.

 

ת-ע-נ-ו-ג-!!!

 

 

היום, בדרך למקום שלנו, שוב הרגשתי את מה שאני מרגישה... את הלחץ, את ההתרגשות, את הציפיה..

למרות שנפגשנו רק לפני יומיים, מרגיש לי כאילו עבר נצח.

אין מה לעשות , כשהגוף והנפש דורשים, אז צריך לספק את מבוקשם, לא?!

אז הנה אני שוב, מחנה את הרכב, מסתכלת לצדדים, את החצאית שלקחתי איתי כדי ללבוש, אני משאירה בתיק..

כל מיני אנשים מוזרים מסתובבים פה, רואים פה פרגית צעירה מסתובבת בגפה, לך תדע מה עובר להם בראש הסוטה שלהם.

ואם זה דומה בערך למה שעובר לי בראש, אז המצב לא ייגמר טוב.

אני מסמסת לך שאני מחוץ לדלת, ולוקח לך יותר מידי זמן להגיב ולפתוח לי אותה..

אחרי שלוש הודעות לחוצות, אני שומעת את הצעדים שלך מעברה השני, ואת המנעול שנפתח.

הדלת נפתחת והנה אתה מציץ מאחוריה. אני נכנסת כאילו זו הפעם הראשונה, נבוכה, מביטה לך בעיניים, ואז מסיטה אותן שוב למטה.

בחדר, כמו תמיד אני רואה את השוקולדים שאני כ"כ אוהבת, והמחשבה הראשונה שעוברת לי בראש זה שאתה מפנק אותי יותר מידי.

אתה עומד לצידי , מחבק מנשק, אומר כמה התגעגעת להרגיש אותי, אומר שזה מרגיש לך כאילו שעברו חודשיים, ואני מחייכת בסתר בליבי, מודעת בדיוק לזה שעכשיו אמרת את מה שחשבתי עליו לפני מספר דקות.

אתה מתיישב על הספה האדומה ומושך אותי אליך, גורם לי להתיישב עליך, ומנשק אותי כאילו לא נגעת בי מעולם.

מיליון מחשבות רצות לי בראש, ואז בדיוק אז אתה שואל: " על מה את כל הזמן חושבת". הסנכרון הזה בנינו, מפיל אותי כל פעם מחדש.

אתה אומר לי לקום ולהתפשט. כרגיל להסתכל עליך בזמן שאתה חוקר כל ס"מ בגופי, מביך אותי ברמות שמעולם לא הכרתי. אתה פשוט בוהה בי ללא הכרה.. ואני כרגיל מסיטה את המבט למטה, מנסה להסתיר את המבוכה.

נעמדת מולך כשאני עירומה לחלוטין, ואתה יושב על הספה בנונשלנטיות ולא מוציא הגה. אתה פשוט מוציא אותי מדעתי עם השתיקה הזאת.

אחרי כמה רגעים שקטים, אתה בלחש מורה לי להסתובב אליך עם הגב, ידיים מאחורי הגב. אני עושה בדיוק את מה שאתה אומר, ובוהה בשעון שממולי.

הדממה בחדר מזעזעת אותי, אף פעם לא ידעתי איך להתמודד עם שקט, ועכשיו אני אפילו יכולה לשמוע את המחוג של השניות מתקתק.

השניות הופכות לדקות, ואני ממשיכה לעמוד, מתחילה להתנשם בכבדות, מתחילה להיאנח, ואתה בפליאה שואל למה אני נאנחת.

ההסבר שלי היה פשוט, שאתה משגע אותי שאתה לא מדבר איתי. אבל למעשה, בכל הזמן הזה דמיינתי מה אתה הולך לעשות לי, וניסיתי להבין מה המוח המעוות שלך  מתכנן. אז כן, גרם לי להיאנח, ולהרטיב.

הציפייה הזאת למגע שלך, מוציאה אותי משיווי משקל.

אתה שואל אותי מה חסר לי עכשיו, ואני אומרת לך שהמגע שלך,

אתה מנסח מחדש את השאלה, ובתוכה כבר מחביא את התשובה, "לא מתגעגעת לקול שלי? ,לא מתגעגעת לזה שאני מסתכל עליך"?.

ואני ככ נבוכה, עונה תשובות כלל לא קשורות.

אתה עובר למיטה, ומורה לי ללכת לאחור בלי להסתכל עליך.

אני שומעת את האזיקים נפתחים, ומושיטה ידיים לאחור. אני כ"כ אוהבת להיקשר ולהיות חסרת אונים, שהאזיקים האלה הופכים להיות התחביב החדש שלי.

בלחישות את מורה לי לשכב לך על הברכיים ושאני בטעות לא אעז להסתכל עליך. אני עושה כל המאמצים כשידיי קשורות מאחורי גבי, לטפס עליך. כמובן שאני לא מביטה עליך, אבל בחבר החביב שלי אני נתקלת.

אני רואה אותו שם, עומד לו בתוך המכנסיים, מת להתפרץ החוצה ולהרגיש אותי כבר מבפנים, אני מחייכת חיוך קטן וממשיכה לטפס עליך, ונעצרת בדיוק כשהבטן שלי על הזין היפה שלך.

אתה עובר על הגוף החשוף שלי עם האצבעות שלך, אלו שיודעות להכאיב לי, ולענג אותי באותה המידה,, מלטפות לי את השיער, ואת הלחי, ואת הגב, יורדות לישבן ולירכיים.

יד ימין שלך נשארת ממוקדת על איזור השיער, והפנים, ואני מתחילה להתנשם בכבדות. אתה חושב שקשה לי לנשום, אבל למעשה אני סתם רועדת כמו עלה נידף ברוח. אני כ"כ מפחדת מהיד הזאת, מהיד הזאת שעומדת לסטור לי. אני מספרת לך את זה, ואתה שואל בתגובה: " מה את חושבת אני יותר אוהב, לסטור לך או להפליק לך.

בשלב הזה התשובה הייתה לי ברורה, ברור שלהפליק. ובאבחה מהירה אני חוטפת בישבן. שלושת המכות הראשונות לא זעזעו אותי במיוחד, אבל לאחריה, הרגשתי איך היד שלך נוגעת בי ללא רחמים. תהיתי לרגע אם אתה מפליק לי ביד סגורה או פתוחה. מה המטרה שלך, להכאיב לי או לענג אותי. את המחשבות מפסיקות ההפלקות בלחי השניה של הישבן. אני מרגישה איך הוא מאדים, ואני ממש יכולה להרגיש את החיוך הזדוני שלך, לנוכח המראה שלי.

אתה מפסק לי את הרגליים ומתחיל להפליק בחלק הפנימי של היריכיים. אוקיי- לכאב הזה לא הייתי מוכנה כלל...

חשבתי שאני הולכת למות, אני סוגרת את הרגליים, ואתה בקול הרגוע שלך אומר:  spread your fucking legs.

המילים האלה חודרות לתוכי ומזעזעות כל נים בי. בלית ברירה אני מפסקת את הרגליים, והכאב שאתה מעניק לי מפלח לי את הגוף. מדהים, איך כל פעם כשמגיע הכאב, אני חושבת שאולי כל הקטע הזה הוא כ"כ לא בשבילי... שלמעשה אני סתם כאן סוטה וחרמנית, אבל הנהרות שזורמים לי בין הרגליים, משכיחים מיד את המחשבה הזאת.

אתה כרגיל בוחר להביך אותי, ומכניס אצבעות למבושיי, ובהתרסה מכניס אותן לפה, ועושה הכל כדי שאני אשמע אותך טועם אותי. מזל שלהסתכל על זה אני לא צריכה.

אבל- ופה מגיע האבל הגדול, חשפת  אותי, והחלטת שאני צריכה לענג את עצמי, פתחת לי את האזיקים, ידעתי בדיוק לאן אתה מוביל את זה... אתה מורה לי להכניס לך את האצבעות לפה ולהסתכל.

אני פשוט לא מסוגלת לראות את הדבר הזה, הוא לחלוטין לא משפיל, הוא כ"כ אירוטי, וכ"כ חייתי, וכ"כ אינטימי, שאני לא מסוגלת פשוט להכיל את הרגע הזה.

אתה מורה לי לעמוד מעליך על ארבע, ואני מרגישה את הגוף שלך נוטה לימין, לנרות השעווה שראיתי כשנכנסתי, אני מרגישה איך החום מטפטף על האדום והכואב שכבר הספיק להתקרר, כאב נעים ככה אני קוראת לזה.

אחרי החום של השעווה אני מרגישה קור, את הקור של הלוב, ואחריו את האצבע שלך שחוקרת כל פיסה בי.

אני מרגישה משהו קר אחר נכנס לתוכי, ואני לא מצליחה לזהות אותו, רק אחרי שאתה הכנסת והוצאת אותו מספר פעמים הבנתי שזה הקרס החדש שלי.

אני שומעת את המאלץ מתקרב אל הדגדגן הנפוח שלי, בעוד שאתה ממשיך להכניס ולהוציא לי מהתחת את הקרס.

התחושות והצמרמורות שעוברות לי בגוף עכשיו, בכלל לא ניתנות לתיאור. אני שומעת את עצמי גונחת כמו חיה פצועה, מתענגת על הרגע, מתנשמת כ"כ חזק עד שאני חושבת שהריאה תעוף לי מהפה.

אני יודעת שאני צריכה לבקש רשות לגמור, אבל פעם אחת כבר אכלתי אותה עם זה.

ביקשתי לגמור, ואז לא הצלחתי... ואתה, נורא כעסת שאני מבקשת סתם. אז למדתי את הלקח לי, ואני מושכת את הבקשה שלי עד השנייה האחרונה. בתקווה שתעניק לי את האורגזמה המיוחלת, מבלי שאני אצטרך להתחנן..

אני מבקשת ממך לגמור, ואתה כרגיל לא שומע, ... לפעמים נראה לי שאתה עושה דווקא, כשאתה אומר שאתה לא שומע. אתה סתם רוצה לגרום לי להתייסר ולהתענות קצת. או אולי אפילו אתה רוצה שאני אגמור בלי שתרשה לי, ואז העונש יהיה יותר חמור. אבל אני, אני קולטת אותך, אני יודעת בדיוק מה אתה רוצה, ואני לא אתן לך את זה! אני מחזיקה את עצמי חזק, ומבקשת שוב, הפעם חזק יותר: " בבקשה אדוני, אני יכולה לגמור",

אתה מאשר לי, ואני גונחת בקולי קולות.

את המאלץ אתה לא משחרר מהדגדגן שלי, שעכשיו הוא רגיש כמו פצצת סי-4, ואני מתפתלת על הברכיים שלך, זה כואב, זה רגיש, זה פאקינג בוער, ולך לא אכפת, זה השלב שזה כבר מתחיל להיות עינוי... מי חשב שיום יבוא ואני ארצה את המאלץ רחוק ממני... אבל ... וזה אבל גדול, הכאב הזה שהרגשתי זה עתה, הופך להיות אורגזמה שאני לא חושבת שחוויתי מעולם. אני מבקשת שוב רשות לגמור, ומרגישה כמו זונה חמדנית, שכל מה שמעניין אותה זה רק לגמור ולהתענג, וגם עכשיו אתה עושה את עצמך כאילו לא שמעת, רק שעכשיו אני על סף התמוטטות, אני מבקשת במהרה שוב, וכשאתה נותן את אישורך, אני מתפרצת בצעקות מטורפות.

לשם שינוי, היום, הצלחתי לשמוע את עצמי גומרת. והמאלץ עדיין שם, עדיין מענה את הדגדגן המיוסר והאדום שלי, אבל מהר מאוד אתה קולט שכבר ויתרתי על המאבק, וזה הפסיק להיות לך מעניין, אז הנחת לי.

אתה מורה לי לעמוד, מתפשט מהבגדים שלך, ואני רואה את הזין שלך מולי. ידעתי בדיוק לאן אני נכנסת, למקום הזה שאני כ"כ חוששת ממנו. אין יותר דיבורים נעימים, אין יותר נחמדות, אין יותר התייחסות.

אני יודעת שביקשתי את זה כדי להשתחרר מעצמי, כדי לשחרר את העכבות שלי, כדי להשתחרר מהגבולות שלי, אך עם זאת, עצם העובדה שאני יודעת מה יקרה, גורם לי לשקשק.

אתה פותח לי את הפה, ומכניס אותו פנימה בכוח. הגרון עוד כואב משלשום. כשגירדת לי את כל המשטח הפנימי עם הזין שלך.

היום אתה חסר רחמים, אתה תופס לי את הקוקו, ודופק לי את הפה כ"כ חזק שאני מרגישה את הביצים שלך נוגעות בי.

כמות הריר שמטפטפת ממני, לא הייתה מביישת את כמות הגשם שירדה בדצמבר האחרון, ואני, מלמטה מנסה להסתכל עליך, לראות אותך, אבל מרוב שהזין עמוק בתוך הגרון אני לא מצליחה.

אני נחנקת, אני דומעת, וכל מה שאני שומעת, זה שאני זונה מגעילה.

אני מוציאה את הזין מהפה, מנסה לקחת נשימה אחת נורמלית, ואני חוטפת סטירה מצלצלת שגורמת לי  לקפוץ ממקומי.

אתה מנוול, אתה יודע איך זה משפיע עליי. אתה משתמש בזה נגדי.

הרוק שנוזל ממני, ממש נמרח לי על הפנים בלי היסוס, אין בך טיפת היסוס. אתה ממוקד מטרה, אתה יודע שהיום אתה לוקח אותי צעד קדימה.

בין מאבק למאבק על נשימות, אני מרגישה את הזין שלך חופר לי בגרון, חונק אותי, מענה אותי.

אני לא יודעת כמה זמן עבר, אבל הברכיים כואבות מהרצפה הקרה, מהישיבה הלא נוחה, ואתה בשלך. לוקח את התענוג שלך ממני.

כנראה שאני צריכה לסתום. אני צריכה לסתום ולתת לך ליהנות. אני כ"כ משתדלת, ועדיין אני מרגישה שאני רוצה ללכת. רוצה להתרחק מכל הסיטואציה הזאת. רוצה לקום ללכת, להתלבש ולברוח משם.

אבל אני נשארת... רק אתמול דיברנו על זה שאני אגואיסטית, רק אתמול אמרתי לך שאני נצלנית.  אני רוצה להוכיח לך שאני לא כזאת!.

אז אני בוחרת להישאר, אני בוחרת לא להקשיב להיגיון שלי, שמנסה להסית אותי מהדרך, ואני בוחרת בהיגיון שלנו...

אתה אומר לי לשכב על הגב עם הראש מוטה, ואת זה אני הכי שונאת בעולם!! שונאת כי אני נחנקת, שונאת כי אתה נכנס כ"כ עמוק, שונאת כי כל הרוק נכנס לי לאף, ואני לא מצליחה לנשום.

שונאת, כי אני לא יכולה להשתחרר מזה, מה שגורם לי לרצות להילחם יותר.

אני מנסה בכוח לשחרר, להגיע לאותה תחושה ממכרת שהייתה שלשום., ידעתי שזה מה שיקרה, ידעתי שאני אחפש את זה. והיום, הרבה יותר קשה לי לשחרר.  קשה לי להניח להרגשה הזאת של הניצול.

החלטת, לא יודעת למה, שאתה מכניס לי היום את כל היד, ארבע אצבעות היו מענגות במיוחד, החמישית הרגישה כמו סכינים שחותכים אותי מבפנים. אבל אני מניחה שהבנת את זה כשהתפתלתי במקום וניסיתי לסגור עליך את הרגליים.

אמרת לי לעמוד על ארבע, וחדרת לתוכי מה שהרגיש לשם שינוי כמו האור בקצה המנהרה, רק שהאור נכבה מהר מאוד כשניסית להכניס לי את הפלאג השחור . את אותו הפלאג השחור שאני כ"כ אוהבת, רק אחרי השימוש הנרחב היום בחור של התחת, הכול שורף.

אני נאבקת ובורחת, מנסה להימנע מהכאב הזה, אבל מתמסרת לך אחרי זה שוב.

אתה מכניס את הפלאג, אויש, לרגע שכחתי כמה מלאה הוא גורם לי להרגיש.

כמה נעים לי כשהוא כ"כ עמוק בתוכי, כמה נעים כששניכם שם. החלק שאני הכי אוהבת זה כשאתה תופס לי את השיער בזמן שאתה מזיין אותי. אני אוהבת שאתה כובל אותי אליך, ומעביר בי צמרמורת.

התנועות מהירות, אתה נכנס כ"כ עמוק, לרגע יכולתי לגמור, גם בלי לגעת בדגדגן... מי היה מאמין.

אתה יוצא מהכוס לי, ועובר לתחת... כבר אמרת לי שאתה אוהב אותו, אבל לא ידעתי שכ"כ הרבה.

הזין שלך רחב, לעומת החור שלי. אני לא יודעת אם לחייך, כי אני כלבה אנאלית, או לבכות כי כואב.

ואתה לא מסתיר את מה שאתה חושב.... אתה אומר לי תבכי.. אני רוצה שתבכי... והמילים שלך מזעזעות אותי.

אבל באותה המידה אתה מפתיע אותי. תגעי בעצמך אתה אומר לי. ואני לרגע לא מאמינה למה שאני שומעת...

והנה אני חשבתי שאני הכלי שלך, ובסוף אני עוד זוכה.

כמובן שאני מבקשת לגמור לפני ומקבלת אישור, אבל אחרי הגמירה אני כ"כ כואבת, ואתה יודע, ועדיין לא מרפה ממני.

אני יודעת, שאני צריכה לתת לך... אני צריכה לתת לך, כי עשית כ"כ הרבה בשבילי... אז אם אני לא אסבול קצת כאב בשבילך, אז מי כן?!

אני מרגישה את החדירות שלך הופכות להיות חזקות יותר, מכאיבות יותר, לוקחות יותר, ואז את החדירה הכי חזקה שגרמה לי לקפוא במקומי. הרגשתי את הזרמים שלך בתוכי, שמעתי את הגניחות שלך, את הגניחות שאני גרמתי לך להשמיע, והתמוגגתי מהרגע.

הטיפול שלך בי אח"כ גורם לי כמו תמיד להרגיש נאהבת. מנגב ומנקה אותי עם מגבון, מחבק , נוגע, מנשק.. אומר כמה אתה אוהב.. יודע כמה זה חסר לי.

משכיח ממני את כל הכאב, ומפיח בי תקווה.