מונולוג של כלבה

היום, בדרך למקום שלנו, שוב הרגשתי את מה שאני מרגישה... את הלחץ, את ההתרגשות, את הציפיה..

למרות שנפגשנו רק לפני יומיים, מרגיש לי כאילו עבר נצח.

אין מה לעשות , כשהגוף והנפש דורשים, אז צריך לספק את מבוקשם, לא?!

אז הנה אני שוב, מחנה את הרכב, מסתכלת לצדדים, את החצאית שלקחתי איתי כדי ללבוש, אני משאירה בתיק..

כל מיני אנשים מוזרים מסתובבים פה, רואים פה פרגית צעירה מסתובבת בגפה, לך תדע מה עובר להם בראש הסוטה שלהם.

ואם זה דומה בערך למה שעובר לי בראש, אז המצב לא ייגמר טוב.

אני מסמסת לך שאני מחוץ לדלת, ולוקח לך יותר מידי זמן להגיב ולפתוח לי אותה..

אחרי שלוש הודעות לחוצות, אני שומעת את הצעדים שלך מעברה השני, ואת המנעול שנפתח.

הדלת נפתחת והנה אתה מציץ מאחוריה. אני נכנסת כאילו זו הפעם הראשונה, נבוכה, מביטה לך בעיניים, ואז מסיטה אותן שוב למטה.

בחדר, כמו תמיד אני רואה את השוקולדים שאני כ"כ אוהבת, והמחשבה הראשונה שעוברת לי בראש זה שאתה מפנק אותי יותר מידי.

אתה עומד לצידי , מחבק מנשק, אומר כמה התגעגעת להרגיש אותי, אומר שזה מרגיש לך כאילו שעברו חודשיים, ואני מחייכת בסתר בליבי, מודעת בדיוק לזה שעכשיו אמרת את מה שחשבתי עליו לפני מספר דקות.

אתה מתיישב על הספה האדומה ומושך אותי אליך, גורם לי להתיישב עליך, ומנשק אותי כאילו לא נגעת בי מעולם.

מיליון מחשבות רצות לי בראש, ואז בדיוק אז אתה שואל: " על מה את כל הזמן חושבת". הסנכרון הזה בנינו, מפיל אותי כל פעם מחדש.

אתה אומר לי לקום ולהתפשט. כרגיל להסתכל עליך בזמן שאתה חוקר כל ס"מ בגופי, מביך אותי ברמות שמעולם לא הכרתי. אתה פשוט בוהה בי ללא הכרה.. ואני כרגיל מסיטה את המבט למטה, מנסה להסתיר את המבוכה.

נעמדת מולך כשאני עירומה לחלוטין, ואתה יושב על הספה בנונשלנטיות ולא מוציא הגה. אתה פשוט מוציא אותי מדעתי עם השתיקה הזאת.

אחרי כמה רגעים שקטים, אתה בלחש מורה לי להסתובב אליך עם הגב, ידיים מאחורי הגב. אני עושה בדיוק את מה שאתה אומר, ובוהה בשעון שממולי.

הדממה בחדר מזעזעת אותי, אף פעם לא ידעתי איך להתמודד עם שקט, ועכשיו אני אפילו יכולה לשמוע את המחוג של השניות מתקתק.

השניות הופכות לדקות, ואני ממשיכה לעמוד, מתחילה להתנשם בכבדות, מתחילה להיאנח, ואתה בפליאה שואל למה אני נאנחת.

ההסבר שלי היה פשוט, שאתה משגע אותי שאתה לא מדבר איתי. אבל למעשה, בכל הזמן הזה דמיינתי מה אתה הולך לעשות לי, וניסיתי להבין מה המוח המעוות שלך  מתכנן. אז כן, גרם לי להיאנח, ולהרטיב.

הציפייה הזאת למגע שלך, מוציאה אותי משיווי משקל.

אתה שואל אותי מה חסר לי עכשיו, ואני אומרת לך שהמגע שלך,

אתה מנסח מחדש את השאלה, ובתוכה כבר מחביא את התשובה, "לא מתגעגעת לקול שלי? ,לא מתגעגעת לזה שאני מסתכל עליך"?.

ואני ככ נבוכה, עונה תשובות כלל לא קשורות.

אתה עובר למיטה, ומורה לי ללכת לאחור בלי להסתכל עליך.

אני שומעת את האזיקים נפתחים, ומושיטה ידיים לאחור. אני כ"כ אוהבת להיקשר ולהיות חסרת אונים, שהאזיקים האלה הופכים להיות התחביב החדש שלי.

בלחישות את מורה לי לשכב לך על הברכיים ושאני בטעות לא אעז להסתכל עליך. אני עושה כל המאמצים כשידיי קשורות מאחורי גבי, לטפס עליך. כמובן שאני לא מביטה עליך, אבל בחבר החביב שלי אני נתקלת.

אני רואה אותו שם, עומד לו בתוך המכנסיים, מת להתפרץ החוצה ולהרגיש אותי כבר מבפנים, אני מחייכת חיוך קטן וממשיכה לטפס עליך, ונעצרת בדיוק כשהבטן שלי על הזין היפה שלך.

אתה עובר על הגוף החשוף שלי עם האצבעות שלך, אלו שיודעות להכאיב לי, ולענג אותי באותה המידה,, מלטפות לי את השיער, ואת הלחי, ואת הגב, יורדות לישבן ולירכיים.

יד ימין שלך נשארת ממוקדת על איזור השיער, והפנים, ואני מתחילה להתנשם בכבדות. אתה חושב שקשה לי לנשום, אבל למעשה אני סתם רועדת כמו עלה נידף ברוח. אני כ"כ מפחדת מהיד הזאת, מהיד הזאת שעומדת לסטור לי. אני מספרת לך את זה, ואתה שואל בתגובה: " מה את חושבת אני יותר אוהב, לסטור לך או להפליק לך.

בשלב הזה התשובה הייתה לי ברורה, ברור שלהפליק. ובאבחה מהירה אני חוטפת בישבן. שלושת המכות הראשונות לא זעזעו אותי במיוחד, אבל לאחריה, הרגשתי איך היד שלך נוגעת בי ללא רחמים. תהיתי לרגע אם אתה מפליק לי ביד סגורה או פתוחה. מה המטרה שלך, להכאיב לי או לענג אותי. את המחשבות מפסיקות ההפלקות בלחי השניה של הישבן. אני מרגישה איך הוא מאדים, ואני ממש יכולה להרגיש את החיוך הזדוני שלך, לנוכח המראה שלי.

אתה מפסק לי את הרגליים ומתחיל להפליק בחלק הפנימי של היריכיים. אוקיי- לכאב הזה לא הייתי מוכנה כלל...

חשבתי שאני הולכת למות, אני סוגרת את הרגליים, ואתה בקול הרגוע שלך אומר:  spread your fucking legs.

המילים האלה חודרות לתוכי ומזעזעות כל נים בי. בלית ברירה אני מפסקת את הרגליים, והכאב שאתה מעניק לי מפלח לי את הגוף. מדהים, איך כל פעם כשמגיע הכאב, אני חושבת שאולי כל הקטע הזה הוא כ"כ לא בשבילי... שלמעשה אני סתם כאן סוטה וחרמנית, אבל הנהרות שזורמים לי בין הרגליים, משכיחים מיד את המחשבה הזאת.

אתה כרגיל בוחר להביך אותי, ומכניס אצבעות למבושיי, ובהתרסה מכניס אותן לפה, ועושה הכל כדי שאני אשמע אותך טועם אותי. מזל שלהסתכל על זה אני לא צריכה.

אבל- ופה מגיע האבל הגדול, חשפת  אותי, והחלטת שאני צריכה לענג את עצמי, פתחת לי את האזיקים, ידעתי בדיוק לאן אתה מוביל את זה... אתה מורה לי להכניס לך את האצבעות לפה ולהסתכל.

אני פשוט לא מסוגלת לראות את הדבר הזה, הוא לחלוטין לא משפיל, הוא כ"כ אירוטי, וכ"כ חייתי, וכ"כ אינטימי, שאני לא מסוגלת פשוט להכיל את הרגע הזה.

אתה מורה לי לעמוד מעליך על ארבע, ואני מרגישה את הגוף שלך נוטה לימין, לנרות השעווה שראיתי כשנכנסתי, אני מרגישה איך החום מטפטף על האדום והכואב שכבר הספיק להתקרר, כאב נעים ככה אני קוראת לזה.

אחרי החום של השעווה אני מרגישה קור, את הקור של הלוב, ואחריו את האצבע שלך שחוקרת כל פיסה בי.

אני מרגישה משהו קר אחר נכנס לתוכי, ואני לא מצליחה לזהות אותו, רק אחרי שאתה הכנסת והוצאת אותו מספר פעמים הבנתי שזה הקרס החדש שלי.

אני שומעת את המאלץ מתקרב אל הדגדגן הנפוח שלי, בעוד שאתה ממשיך להכניס ולהוציא לי מהתחת את הקרס.

התחושות והצמרמורות שעוברות לי בגוף עכשיו, בכלל לא ניתנות לתיאור. אני שומעת את עצמי גונחת כמו חיה פצועה, מתענגת על הרגע, מתנשמת כ"כ חזק עד שאני חושבת שהריאה תעוף לי מהפה.

אני יודעת שאני צריכה לבקש רשות לגמור, אבל פעם אחת כבר אכלתי אותה עם זה.

ביקשתי לגמור, ואז לא הצלחתי... ואתה, נורא כעסת שאני מבקשת סתם. אז למדתי את הלקח לי, ואני מושכת את הבקשה שלי עד השנייה האחרונה. בתקווה שתעניק לי את האורגזמה המיוחלת, מבלי שאני אצטרך להתחנן..

אני מבקשת ממך לגמור, ואתה כרגיל לא שומע, ... לפעמים נראה לי שאתה עושה דווקא, כשאתה אומר שאתה לא שומע. אתה סתם רוצה לגרום לי להתייסר ולהתענות קצת. או אולי אפילו אתה רוצה שאני אגמור בלי שתרשה לי, ואז העונש יהיה יותר חמור. אבל אני, אני קולטת אותך, אני יודעת בדיוק מה אתה רוצה, ואני לא אתן לך את זה! אני מחזיקה את עצמי חזק, ומבקשת שוב, הפעם חזק יותר: " בבקשה אדוני, אני יכולה לגמור",

אתה מאשר לי, ואני גונחת בקולי קולות.

את המאלץ אתה לא משחרר מהדגדגן שלי, שעכשיו הוא רגיש כמו פצצת סי-4, ואני מתפתלת על הברכיים שלך, זה כואב, זה רגיש, זה פאקינג בוער, ולך לא אכפת, זה השלב שזה כבר מתחיל להיות עינוי... מי חשב שיום יבוא ואני ארצה את המאלץ רחוק ממני... אבל ... וזה אבל גדול, הכאב הזה שהרגשתי זה עתה, הופך להיות אורגזמה שאני לא חושבת שחוויתי מעולם. אני מבקשת שוב רשות לגמור, ומרגישה כמו זונה חמדנית, שכל מה שמעניין אותה זה רק לגמור ולהתענג, וגם עכשיו אתה עושה את עצמך כאילו לא שמעת, רק שעכשיו אני על סף התמוטטות, אני מבקשת במהרה שוב, וכשאתה נותן את אישורך, אני מתפרצת בצעקות מטורפות.

לשם שינוי, היום, הצלחתי לשמוע את עצמי גומרת. והמאלץ עדיין שם, עדיין מענה את הדגדגן המיוסר והאדום שלי, אבל מהר מאוד אתה קולט שכבר ויתרתי על המאבק, וזה הפסיק להיות לך מעניין, אז הנחת לי.

אתה מורה לי לעמוד, מתפשט מהבגדים שלך, ואני רואה את הזין שלך מולי. ידעתי בדיוק לאן אני נכנסת, למקום הזה שאני כ"כ חוששת ממנו. אין יותר דיבורים נעימים, אין יותר נחמדות, אין יותר התייחסות.

אני יודעת שביקשתי את זה כדי להשתחרר מעצמי, כדי לשחרר את העכבות שלי, כדי להשתחרר מהגבולות שלי, אך עם זאת, עצם העובדה שאני יודעת מה יקרה, גורם לי לשקשק.

אתה פותח לי את הפה, ומכניס אותו פנימה בכוח. הגרון עוד כואב משלשום. כשגירדת לי את כל המשטח הפנימי עם הזין שלך.

היום אתה חסר רחמים, אתה תופס לי את הקוקו, ודופק לי את הפה כ"כ חזק שאני מרגישה את הביצים שלך נוגעות בי.

כמות הריר שמטפטפת ממני, לא הייתה מביישת את כמות הגשם שירדה בדצמבר האחרון, ואני, מלמטה מנסה להסתכל עליך, לראות אותך, אבל מרוב שהזין עמוק בתוך הגרון אני לא מצליחה.

אני נחנקת, אני דומעת, וכל מה שאני שומעת, זה שאני זונה מגעילה.

אני מוציאה את הזין מהפה, מנסה לקחת נשימה אחת נורמלית, ואני חוטפת סטירה מצלצלת שגורמת לי  לקפוץ ממקומי.

אתה מנוול, אתה יודע איך זה משפיע עליי. אתה משתמש בזה נגדי.

הרוק שנוזל ממני, ממש נמרח לי על הפנים בלי היסוס, אין בך טיפת היסוס. אתה ממוקד מטרה, אתה יודע שהיום אתה לוקח אותי צעד קדימה.

בין מאבק למאבק על נשימות, אני מרגישה את הזין שלך חופר לי בגרון, חונק אותי, מענה אותי.

אני לא יודעת כמה זמן עבר, אבל הברכיים כואבות מהרצפה הקרה, מהישיבה הלא נוחה, ואתה בשלך. לוקח את התענוג שלך ממני.

כנראה שאני צריכה לסתום. אני צריכה לסתום ולתת לך ליהנות. אני כ"כ משתדלת, ועדיין אני מרגישה שאני רוצה ללכת. רוצה להתרחק מכל הסיטואציה הזאת. רוצה לקום ללכת, להתלבש ולברוח משם.

אבל אני נשארת... רק אתמול דיברנו על זה שאני אגואיסטית, רק אתמול אמרתי לך שאני נצלנית.  אני רוצה להוכיח לך שאני לא כזאת!.

אז אני בוחרת להישאר, אני בוחרת לא להקשיב להיגיון שלי, שמנסה להסית אותי מהדרך, ואני בוחרת בהיגיון שלנו...

אתה אומר לי לשכב על הגב עם הראש מוטה, ואת זה אני הכי שונאת בעולם!! שונאת כי אני נחנקת, שונאת כי אתה נכנס כ"כ עמוק, שונאת כי כל הרוק נכנס לי לאף, ואני לא מצליחה לנשום.

שונאת, כי אני לא יכולה להשתחרר מזה, מה שגורם לי לרצות להילחם יותר.

אני מנסה בכוח לשחרר, להגיע לאותה תחושה ממכרת שהייתה שלשום., ידעתי שזה מה שיקרה, ידעתי שאני אחפש את זה. והיום, הרבה יותר קשה לי לשחרר.  קשה לי להניח להרגשה הזאת של הניצול.

החלטת, לא יודעת למה, שאתה מכניס לי היום את כל היד, ארבע אצבעות היו מענגות במיוחד, החמישית הרגישה כמו סכינים שחותכים אותי מבפנים. אבל אני מניחה שהבנת את זה כשהתפתלתי במקום וניסיתי לסגור עליך את הרגליים.

אמרת לי לעמוד על ארבע, וחדרת לתוכי מה שהרגיש לשם שינוי כמו האור בקצה המנהרה, רק שהאור נכבה מהר מאוד כשניסית להכניס לי את הפלאג השחור . את אותו הפלאג השחור שאני כ"כ אוהבת, רק אחרי השימוש הנרחב היום בחור של התחת, הכול שורף.

אני נאבקת ובורחת, מנסה להימנע מהכאב הזה, אבל מתמסרת לך אחרי זה שוב.

אתה מכניס את הפלאג, אויש, לרגע שכחתי כמה מלאה הוא גורם לי להרגיש.

כמה נעים לי כשהוא כ"כ עמוק בתוכי, כמה נעים כששניכם שם. החלק שאני הכי אוהבת זה כשאתה תופס לי את השיער בזמן שאתה מזיין אותי. אני אוהבת שאתה כובל אותי אליך, ומעביר בי צמרמורת.

התנועות מהירות, אתה נכנס כ"כ עמוק, לרגע יכולתי לגמור, גם בלי לגעת בדגדגן... מי היה מאמין.

אתה יוצא מהכוס לי, ועובר לתחת... כבר אמרת לי שאתה אוהב אותו, אבל לא ידעתי שכ"כ הרבה.

הזין שלך רחב, לעומת החור שלי. אני לא יודעת אם לחייך, כי אני כלבה אנאלית, או לבכות כי כואב.

ואתה לא מסתיר את מה שאתה חושב.... אתה אומר לי תבכי.. אני רוצה שתבכי... והמילים שלך מזעזעות אותי.

אבל באותה המידה אתה מפתיע אותי. תגעי בעצמך אתה אומר לי. ואני לרגע לא מאמינה למה שאני שומעת...

והנה אני חשבתי שאני הכלי שלך, ובסוף אני עוד זוכה.

כמובן שאני מבקשת לגמור לפני ומקבלת אישור, אבל אחרי הגמירה אני כ"כ כואבת, ואתה יודע, ועדיין לא מרפה ממני.

אני יודעת, שאני צריכה לתת לך... אני צריכה לתת לך, כי עשית כ"כ הרבה בשבילי... אז אם אני לא אסבול קצת כאב בשבילך, אז מי כן?!

אני מרגישה את החדירות שלך הופכות להיות חזקות יותר, מכאיבות יותר, לוקחות יותר, ואז את החדירה הכי חזקה שגרמה לי לקפוא במקומי. הרגשתי את הזרמים שלך בתוכי, שמעתי את הגניחות שלך, את הגניחות שאני גרמתי לך להשמיע, והתמוגגתי מהרגע.

הטיפול שלך בי אח"כ גורם לי כמו תמיד להרגיש נאהבת. מנגב ומנקה אותי עם מגבון, מחבק , נוגע, מנשק.. אומר כמה אתה אוהב.. יודע כמה זה חסר לי.

משכיח ממני את כל הכאב, ומפיח בי תקווה.