ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מונולוג של כלבה

לפני 9 שנים. 25 בינואר 2015 בשעה 17:51

אבל...

אוי כמה שהאבל הזה גדול.

אם רק הייתי יכולה לתאר במשפטים, לספר במילים את מה שאני מרגישה.

מה באמת קורה כשאתה מגלה שהכל, אבל הכל היה שקר אחד גדול?

טוב אולי לא הכל, אבל איך אני אומר את זה, הרוב??

איך היום, אחרי שאני יודעת, אני יכולה לשים מבטחי במישהו?

איך לעזאזל אני אמורה פשוט להניח את הכל בצד ולהמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה.

גרמת לי להיחשף בפניך, גרמת לי לבטוח, גרמת לי לרצות עוד ועוד ועוד ללא הפסקה.

 

איך אתה , העזת לעשות את זה לי? ואני חשבתי שאתה אוהב...

מה אני עיוורת?? אני שיכורה? אני לא שפויה.?!

 

לפני 10 שנים. 24 באוגוסט 2014 בשעה 9:37

אני והאדון ישבנו לראות אתמול סרט. הוא כבר ראה אותו , בשבילי זו היתה פעם ראשונה. לסרט קוראים מחוברים לחיים.. מי מכם שראה אותו, מקווה שאהבתם, מי שטרם ראה, אני מפצירה בכם ללכת לראות..

( זה הפסקול שלו). אז יושבת על הספה, בוהה במסך הטלויזיה, עם דמעות בעיניים, מחזיקה לו את היד יותר ויותר חזק.. מתכרבלת בתוכו, ואומרת לו כמה שאני אוהבת. חברים יקרים, כמה כיף זה למצוא מישהו שפשוט גורם לך לרצות לחייך כל הזמן, ועוזר לך להתמודד עם קשיים כאלו ואחרים, כזה שאתה יודע שיילך איתך באש ובמים. כזה שמתייחס אליך כשווה בין שווים.   שיהיה לכולכם יום מקסים!!!
לפני 10 שנים. 27 ביולי 2014 בשעה 8:57

מי שמכיר אותי, יודע שעברתי תקופה לא קלה לאחרונה.. המון שינויים, המון תעצומות נפש, המון התפכחות, הרבה הסתכלות פנימה, והרבה חוזק להתגבר על המכשולים..

אתמול, כשחגגתי יום הולדת 28, פתאום נפל האסימון, כמה הרבה באמת עברתי.

הסתכלתי על השנה האחרונה, והופתעתי לגלות כמה השתנתי, כמה התבגרתי, כמה חוויות שונות ומשונות עברתי. נוכחתי לגלות כמה סתגלנית אני, כמה עוצמה יש בי, כמה קור רוח, ובעיקר הרבה אומץ לקבל ולדרוש שינויים שמגיעים לי...  ושיהפכו אותי ליותר טובה..

אז אתמול בבוקר, חברה טובה טובה טובה טובה, שלחה לי את השיר הזה, ואמרה לי במילים מאוד פשוטות : "ישר חשבתי על השיר כשרציתי להקדיש לך משהו, זה הכי מתאים עכשיו. אני רוצה שתפיקי את המיטב מהתקופה הזו. שתצא "לולה" אחרת , טובה יותר וחכמה יותר".

אני יכולה להבטיח לכם שהדמעות לא הפסיקו לרדת.... אבל דמעות של השלמה, דמעות של שמחה,  בדיוק כמו שהן יורדות עכשיו..

 

 

לפני 10 שנים. 24 ביולי 2014 בשעה 12:42

אני לא מאמינה שסוף סוף יצא הטריילר...

אלמלא הספר, כנראה שלא הייתי כאן היום 😄 :) :)

בשעה טובה ומוצלחת, חוגגת יום הולדת, חוגגת שנה בכלוב, וחוגגת את הסרט 😄 :) 😄 :)

 

 

 

לפני 10 שנים. 26 ביוני 2014 בשעה 5:27

The truth is we all have bad days.

The truth is everybody has that feeling once in a while that he is tired of fighting and trying and keep pushing on.

But, hey, it's all right.

If you don't get wet by the rain, how will you ever appreciate the sun?

We 're all fighters, it's gonna be OK.

 

 

Well I thought I knew you, thinkin' that you were true
Guess I, I couldn't trust called your bluff time is up
'Cause I've had enough
You were there by my side, always down for the ride
But your joy ride just came down in flames cause your greed sold me out in shame

After all of the stealing and cheating you probably think that
I hold resentment for you
But uh uh, oh no, you're wrong
'Cause if it wasn't for all that you tried to do, I wouldn't know
Just how capable I am to pull through
So I want to say thank you
Cause it

[Chorus]
'Cause it makes me that much stronger
Makes me work a little bit harder
It makes me that much wiser
So thanks for making me a fighter
Made me learn a little bit faster
Made my skin a little bit thicker
Makes me that much smarter
So thanks for making me a fighter

Never saw it coming, all of your backstabbing
Just so you could cash in on a good thing before I'd realize your game
I heard you're goin' round playin', the victim now
But don't even begin feeling I'm the one to blame
'Cause you dug your own grave
After all of the fights and the lies cause you're wanting to haunt me
But that won't work anymore, no more,
It's over
'Cause if it wasn't for all of your torture
I wouldn't know how to be this way now and never back down
So I want to say thank you
Cause it

[Chorus]

How could this man I thought I knew
Turn out to be unjust so cruel
Could only see the good in you
Pretended not to know the truth
You tried to hide your lies, disguise yourself
Through living in denial
But in the end you'll see
You won't stop me

I am a fighter and I
I ain't goin' stop
There is no turning back
I've had enough

[Chorus]

You thought I would forget,
But I remember
'Cause I remember
I remember
You thought I would forget,
But I remember
'Cause I remember
I remember

 

 

 

לפני 10 שנים. 25 ביוני 2014 בשעה 12:20

אז ככה, התחלתי להיות קצת יותר עקבית. התחלתי לסגור קצוות פתוחים, ולהתעקש על מה שאני רוצה.

סגרתי היום חברת הובלה למעבר הדירה, התמודדתי עם חוסר היכולת שלי לבקש עזרה מחברים וביקשתי. להפתעתי קיבלתי היענות נהדרת... באמת נותן הרגשה טובה כשאוהבים אותך :)

טיפלתי בתביעה של המניאקת שנכנסה לי באופנוע.

והכי חשוב- שהצלחתי להתמודד עם הרגש הדבילי הזה שלפעמים צץ לי , שאני בוחרת שלא להתמודד עם דברים שלא מוצאים חן בעיני... ובמקום אני בוחרת להיפגע, ולהיעלב...

מי אמר שלהגיע לתובנות זה בעייתי ?! 😄 :) :)

לפני 10 שנים. 24 ביוני 2014 בשעה 8:40

כבר כמה שבועות שאני מתלוננת באוזניך, שאתה כבר לא "באמת" שולט עליי, והתשובה היחידה שאתה מועיל בטובך לתת לי היא שכרגע זה מה שאני צריכה. קצת פוצי מוצי.

אחרי לא מעט לבטים, אני מניחה שאתה צודק, טוב נו, בכל מה שקשור לגוף שלי ולנפש שלי.. ממ סליחה.. לגוף שלך , אתה הרבה יותר בקיא.

בשיחת הטלפון האחרונה אני חושבת שממש ממש ממש דרשתי סשן רציני, כי אני ממש כבר לא בכושר, ואתה ידוע בתור אחד שיודע להריץ אותי טוב טוב, ולגרום לי לכאוב אח"כ שבוע.

אז הנה אני כאן, מחכה שתבוא לאסוף אותי מהמקום הקבוע, נלחצת כמו תמיד מכלום, שאולי האופנוע החתיך שלי ייגנב , ואתה אומר שכלום לא ייקרה, ושאני חייבת להפסיק להיות כזאת פרנואידית.

well, this is me boy, take it or leave it!!! :)

נכנסו לסופר, ואתה כמו אבא דאגן שואל אם אכלתי היום, ושאני יכולה לבחור מה שבא לי. אני עוברת ליד היוגורטים, ומרגישה כמו ילדה קטנה בחנות ממתקים. עיניי, איך לא, נופלות על המילקי...

מצחיק אותי, שכשאני לוקחת רק 2 קופסאות, אתה מחזיר אותן למקום, ולוקח שישייה. ושואל, "מה אנחנו ברוסיה". לידיעתך אדוני היקר, אתה מעצבן! כנראה שעוד לא נפל לך האסימון שאין על הרוסיה הקטנה שלך! :)

מחכים בתור לקופה, הקופאית נורא משעשעת. מעבירה מלון על המשקל ושואלת, איך אומרים מלון ברבים? מלונים או מלונות. אני מסתכלת עליך ואח"כ עליה בפליאה. וממשיכה להכניס את המוצרים לשקית.

כמו תמיד, אתה נוסע כמו מטורף, עושה לי בחילה הנהיגה שלך. עד שהגענו לפתח הדלת, הרגשתי איך כל מה שאכלתי שבוע שעבר עולה עכשיו במעלה גרוני.

נכנסים הביתה, אתה מכין משהו לנשנש, רואים את החלק השני של הסרט "נימפונית", משהו שהפסקנו לראות באמצע פעם שעברה בגלל שהגברת פה התחרמנה.

עולים למעלה, מכינים את ערכת החוקן ויאללה לעבודה. אני יכולה להגיד לך שאין דבר שאני שונאת יותר מזה. לשבת על האסלה ולבהות בתקרה עד שמשהו זז, תרתי משמע.

לא יודעת מה קרה הפעם, אבל חיש מהר עברו להן שעתיים של שהייה בשירותים, סימנים אדומים של האסלה העגולה מופיעים על ישבני הלבנבן, במקום סימנים של שוט, והבטן כואבת.אחרי מקלחת קצרצרה, אני נכנסת לחדר ואתה מחכה. שתי דקות מנוחה , ומתחילים.

אתה אוזק אותי בידיים, משהו שלטעמי לא עשית מאז הפעם הראשונה שיצא לנו להיפגש, וההרגשה של האזיקים הקרים על עורי זרה ומנוכרת. אני אוהבת את ההרגשה של החבלים, את המגע שלהם, את המגע שלך כשאתה קושר אותי.

להגיד לך שאני זוכרת משהו ממה שקרה אתמול, יהיה שקר מוחלט. אני רק זוכרת את העובדה שהתחלת לשחק איתי בכל מיני משחקי מחשבה כשאני קשורה, עם אטבים, על השדיים, ומצבטים על הפטמות, כשאני כולי מכופפת, ועם דלדויים בשני החורים.

בין היתר, אתה דורש ממני גם לתאר לך את ההרגשה, של איך אני מרגישה עם כל הצעצועים עליי ובתוכי, וכשהתשובה שלי לא מוצאת חן בעיניך, אתה מצליף בי.

כבר אמרתי לך שאתה מחפש תירוצים להצליף בי, ואני חייבת לציין שהם עלובים. (אני כבר עכשיו יודעת מה יקרה אחרי שתקרא את זה 😄 )

כל הזמן הזה אני עם כיסוי עיניים , מסוחררת, מאבדת כל מושג של זמן ומקום, מבקשת לשתות קצת מים, ואתה כרגיל דואג..

את הנגיעות המלטפות שלך, מחליפה ההרגשה של הקיין שאני כ"כ שונאת. 12 אמרת לי. 12 זה בערך 10 יותר ממה שהיה אי פעם.

אז החלטת שאתה משחק איתי. 6 בכל לחי. מבקש לספור. ואחרי כל מכה, אני צועקת, כשעברת לחי, התבלבלתי בספירה. שכחתי בכלל איפה אני נמצאת. מזלי, שמידת הרחמים שלך אדוני היא ממש בעיצומה.

את ההרגשה של הדילדויים מהסיליקון מחליפה תחושה של משהו קר, כנראה שאלו הם הפלאגים מהזכוכית. אתה משחק לי עם החורים, מכניס ומוציא, ואף פעם לא ביחד, התחושה מטמטמת.

מבטיחה לך שבמגע קטן שלך, על פני הדגדגן, או אפילו נשיפה קלה, היית מעיף אותי לעננים.

הזין העבה שלך חודר לתוכי, וגורם לי להתגעגע עוד יותר למה שהיה חסר לי ככ הרבה זמן. אתה מזיין חזק וללא רחמים, דואג שאני אצרח כמו שאתה אוהב. אני הסימפוניה שלך, ככה אתה קורא לי.

הזין, עובר לתחת... אני בטוחה ששמת לב, שברגע שאתה חודר לתוכי כך, ושניה אחרי שאני נרגעת מהכאב הקורע, אני מרגישה זונה במיוחד. דיברנו על זה שהחיווט אצלי בראש השתבש, ושצריך לקרוא לחשמלאי.

אבל מה לעשות, שזין בתחת גורם לי לרצות להזדיין כמו זונה, וכמה שיותר.

אני מקפידה להיות ילדה ממש ממש ממש ממושמעת, למרות שאתה מנסה לגרום לי ליפול כל הזמן, רק כדי להעניש אותי. אני לא אתן לך להנות מזה.. תשכח מזה!

כשאני מבקשת רשות לגמור, מציפה אותי תחושה אדירה של שלווה. למדתי איך לדחות את האורגזמה מספיק כדי להעצים אותה פי כמה. אני נושמת כמה נשימות רגועות ועמוקות, מרגיעה את עצמי, והנה היא באה, תחושה של דגדוגים בגב, שמשתלבת עם צמרמורת , האצבעות של הרגליים מתקפלות, הנשימה מתהדקת ומתקצרת, הגוף שלי ננעל על הזין שלך, הצמרמורת עוברת לשדיים , ולצוואר, והרגשה של פיצוץ אופפת אותי, אני צועקת ונאבקת וצורחת, נאחנת וגונחת, וגומרת ממך.

האורגזמה השניה שלי, המנטלית שלי , היא כשאתה גומר בתוכי, בפה שלי, על הפנים, אני פאקינג נהנית מזה, לדעת שאני מדליקה אותך ככ שפשוט לא מפסיק לעמוד לך עליי. נהנית כשאתה לוקח את ההנאה שלך ממני.

שוכבים על הרצפה, והנה אתה קם, ומביא את הצלמה, מנוול ! לא ידעתי שצילמת, אך חיש מהר אני קופצת על המציאה ובוהה במסך בשמחה. לראות אותך ככה משתמש בי, ונוגע, וחודר, כל כולך בתוכי, גורם לי לרצות עוד ועוד ועוד.

אז שוב סקס, ושום כאב, וכשאני אומרת לך שאתה לא יכול פשוט לחדור אליי ככה, ושאתה צריך להשקיע לפני, ולהרטיב אותי, אבל אתה כבר יודע, שהצלפה אחת של שוט, ואני מטפטפת. ..זוכר, החיווט הדפוק :)

בלילה, בקושי נרדמתי, מתהפכת במיטה, והנה הפציע לו הבוקר. ואוחחח הזין שלך עומד 😄 לא חבל לבזבז כזאת זקפת בוקר נהדרת?!?! :)

נ.ב

הסנדוויץ לעבודה פשוט גאוני!! 😄 :) :)

 

 

לפני 10 שנים. 17 ביוני 2014 בשעה 13:56

אז אתמול, אנחנו יושבים לנו בכיף, רבים את הריב העשירי בערך לאותו היום, והפעם בארבע עיניים, מה שפותח בפניי את האופציה להכות אותך במרץ, באגרופים ובעצבים!

אתה נותן לי לשחרר קצת קיטור, כי אתה יודע שאני כלבה עצבנית! ואתה גבר חסון, אז אתה גם ככה לא מרגיש כלום. בקיצור, win win situation.

הישיבה באוטו לא נוחה לי, במיוחד עם כל בקבוקי המים שזרוקים לך בצד של הנוסע. בועטת בהם, וצועקת, בועטת ומתעצבנת.

משהו מפריע לשלוותי. סתומה שנוסעת רוורס ואני בזווית העין כבר רואה איך היא מורידה לי את האופנוע.

לא הספקתי להגיד אבגדהוזחטיכלמנסעפקרשת והאופנוע על הרצפה.

רעש חבטה ומעיכה ואני בחוץ בעצבים, כאילו מה שאתה עשית לא הספיק לי!!

מסתכלת עליי הסתומה היומית במבט של איילה "-אהה? האופנוע שלך?, אני כ"כ כ"כ מצטערת". ממש מזיזות לי הסליחות שלך.

תביאי ביטוח ועופי לי מהעיניים.

אחרי חילופי דברים, והרגעה במיוחד מהצד שלך, אני נכנסת עם המראה הימנית לאוטו ומייבבת על מר גורלי. ושלאחרונה האופנוע עבר לא מעט טלטלות...

אתה משועשע כרגיל, ושואל אם סיימתי להכות אותך. חייכתי בחיוך תמים, נתתי עוד אגרוף להשלים את הספירה, והפסקתי.

הדרך שאתה מסתכל עליי, השלווה שאתה משרה עליי. אני מבינה שמעטה "הקשיחות" שלי לא עובד עליך.

להזכירך, רק אתמול במשרד זרקו לי הערה על זה שאני מתנהגת כמו שולטת קשוחה, מה שגרם לי לצחקק בלי הפסקה- אם רק הם היו יודעים.

את שאר הערב והבוקר בילינו בצורה שהכי אופיינית לנו- אוכל, סרטים וסקס.

היש יותר טוב ? :)))

 

 

 

לפני 10 שנים. 16 ביוני 2014 בשעה 7:08

והוא בהחלט הצליח לעשות לי משהו !! :)

 

&feature=kp&app=desktop
לפני 10 שנים. 10 ביוני 2014 בשעה 9:17

אין לי ממש מושג מהיכן להתחיל, ואיפה לסיים, למעשה, מעולם לא כתבתי משהו שמלא בכ"כ הרבה רגש, למעט כמה תיאורים מעוררי חרמנות פה בבלוג.

אבל היום, אני מגיעה ממקום קצת שונה.. ממקום שאני חזקה יותר ונבונה יותר ומבינה יותר, והכל בזכותך.

האמת, זה היה הרעיון שלך שאני אתחיל לכתוב פה , אולי זה ייתן לנפש שלי קצת מנוח.

אני מסיימת שלב מאוד מאוד מהותי בחיים, או איך שאתה הסתכלת על זה, ותיקנת אותי, מתחילה דרך חדשה.

דרך חדשה שמהולה בהמון המון שינויים, ובעיקר התחלה מאפס.

אני לא חושבת שאני יכולתי להתמודד עם כל זה בלעדיך, היית לי לעוגן, היית לי לכתף, היית לי לאוזן קשבת. היית לי כל מה שרק ייחלתי לו. מההתחלה ועד הסוף.

לימדת אותי איך להסתכל על עצמי בעיניים פחות שופטות, לימדת אותי איך לאהוב כל חלק קטן בעצמי, לימדת אותי להסתכל על עצמי במראה, וליהנות מהמראה, והכי חשוב זה שלימדת אותי איך לדרוש את מה שמגיע לי.

החלק האחרון פה ,עשה קצת בלאגן בנינו. למרות שאתה אומר שעשיתי את הדבר הנכון, כשעמדתי על שלי.

ועכשיו , אתה עומד בפני דרך לא פשוטה, ובחירה עוד יותר לא פשוטה. ואתה לא נותן לי להיכנס.

אתה לא נותן לי להיות שם בשבילך, כמו שאתה היית בשבילי.

צר לי, עצוב לי, מכאיב לי, מוזר לי,

שלפני יומיים חגגנו חצי שנה יחד, ואתמול זה הפך להיות משהו לא ברור.

כמו שכבר אמרתי לך,

אני כאן, להיות לך, אוזן קשבת, כתף תומכת. החברות בנינו לטעמי עמוקה יותר מכל דבר אחר. אז תנצל אותה.

אוהבת אותך המון.