|
|
|
עצבנת אותי, אז אמרתי לך שאני צריכה לזרוק אותך לפח..
אותך משום מה, זה ממש שעשע, וצחקת
אמרת, שאם כלובי היה יודע איזה נשלטות מסתובבות לו באתר הוא כבר מזמן היה סוגר אותו, עוד אמרת שאני חוצפנית שאין כדוגמתי, ושהכל נרשם בפנקס השחור.
ושאת מה שאני מתקשה להבין, אני אאלץ להרגיש!!
****אווףףף, תן לי כבר להרגיש!!!!*****
אחרי לבטים רבים, ותכנונים בלי סוף!!!
יש כרטיס טיסה לארה"ב!!!
אין מאושרת ממני!!
אני מופתעת עד כמה זכרון יכול להיות דבר סלקטיבי.
ועוד יותר אני מופתעת זה מהעובדה שאני זוכרת את הפעם הראשונה שנפגשנו, לפרטי פרטים. למרות הנטייה שלך לקרוא לי "אלצהיימר" כי לטענתך אני לא זוכרת כלום. משהו שהוא שגוי בכל דרך אפשרית, אבל עד היום אני משתמשת במטבע לשון זו על עצמי כשאני באמת מאבדת כל כיוון .
אני זוכרת את היום "העמוס" ביותר בחיים שלי, כששוחחנו ללא הפסקה, משהו במילים שלך, משהו בפשטות שבה הסברת את הדברים עליהם אתה חושב, ובמה שאתה כ"כ מאמין, את הדרך בה גרמת לי לבטוח בך גם בלי לדעת מי עומד מולי.
אני זוכרת כשנפגשנו במקום שלנו, הבעיה, שגם המקום שלנו כבר לא קיים יותר.. ז"א הוא קיים, אבל היה איזה בלאגן עם השכנים והרעשים.. אני יכולה להבין למה :)נה
אני זוכרת איך אני נכנסת לחדר, כרגיל מתדפקת על הדלת בהיסטריה , רואה אותך מחייך לעברי, מריח, אוי כמה שאתה מריח.. הבושם הזה, ריח של אורנים, משהו שליווה אותי לכל אורך התקופה הזו.
אתה יודע מה אומרים? אומרים שריח אף פעם לא שוכחים. אתה לא בהכרח צריך שהוא יהיה לידך ברגע נתון, זה משהו שהקולטנים של המוח זוכרים. אז אני זוכרת, גם בלי שאתה פה לידי .
אני זוכרת גם שכ"כ התביישתי מהנוכחות שלך כשהייתי במערומיי, ואתה עדיין היית לבוש כולך בשחור.
אני זוכרת אותי קשורה לצלב, ולמרות ההיכרות הקצרצרה שלנו, בוטחת בך לחלוטין, וללא עוררין.
קוראים לי על זה אמיצה, למרות שהאמת היא, שאני פחדנית.. אבל אתה, אתה ידעת איך להדוף את כל הפחדים. ידעת איך לאסוף את ידי בשלך, ולהוביל אותי לאור.
בפעמים אחרות אני זוכרת איך התעלפתי מולך, וטיפלת בי כאילו שהייתי חלק בלתי נפרד ממך, בפעם אחרת, אני זוכרת שבכיתי לך בגלל כל הבעיות שעברו עליי באותה התקופה.. ואתה- אתה בשלך.. מחבק..
בעודי כותבת אני נזכרת בטיול הזה לארה"ב, שדיברנו עליו על כוס קולה, פיתה עם חביתה, מיונז וטונה, משהו שאמרת שהוא דוחה לפני שטעמת אותו. והיום, אני בספק אם ההתמכרות הזו עברה לך. כמו שההתמכרות שלי אליך לא עברה.
אז אני, דלייטפולי רוד, לולה, רודי, דלי,או כל אלפי השמות שחבריי היקרים קוראים לי, מכורה.
אני מכורה אליך.
מכורה לתחושה שהענקת לי.
מכורה לריח
מכורה למגע
מכורה לדבר הזה שקוראים לו אתה..
"מתיישבת ברכב, מורידה את הנעליים שלך מרגליי, שהן 10 מידות יותר גדולות משלי, סוגרת את הדלת, מסתכלת עליך בפעם האחרונה, ונוסעת לדרכי".
עזבתי אותך ב10 בבוקר, כי שנינו ידענו מה יקרה היום בשעה 14:30.
החלטנו שכל אחד מאיתנו ממשיך בנתיב שאליו יועד.. ואולי יום אחד יצטלבו דרכינו.
בזמן שאתה התארגנת לך, מתקשרת אליי חברה, מציינת בפניי שהיא באיכילוב עם כאבי תופת.
אני מתלבשת מהר מהר, מספרת לך מה קרה, נוסעת חזרה לבית, מתלבשת, מתאפרת, מורידה מעצמי כל סימן שאפילו יכול להעיד איזה לילה עבר עליי, ונוסעת לבית החולים.
את , מסכנה, מפוחדת, אבל בשביל מה יש חברות כ"כ טובות. אני ואת, כאילו הופרדנו בלידה, שתינו אחיות, מאותה ביצית, אבל מאמא אחרת.
כשכואב לך- כואב לי, כשטוב לך- אני מאושרת.
יושבת ליד המיטה שלך, מנסה להפיג את הזמן שבו אנחנו ממתינות לתוצאות של הבדיקות, ואז מגיע הרופא.
בחור, צעיר, שחרחר, אני מסתכלת עליך במבט מחוייך, את מבינה בדיוק על מה אני חושבת- כבר למדת לקרוא אותי רק מהמבט הזה בעיניים.
הוא מדבר איתנו, אני מחייכת אליו, ולא נראה שהוא באמת מגיב לחיוכים ולעיניים שאני עושה לו.
בראש אני חושבת, מה נסגר איתי ועם רופאים?! או שאין אותם 28 שנה, או שהם איכשהו באים לי בצרורות.
הרופא אומר לך, שהוא יחזור אליך עם תוצאות בקרוב, ואז יחליטו מה לעשות.
בנתיים, אני אומרת לך שהרופא ממש חמוד ושהייתי עושה לו טובה, ומתענגת על הישבן שלו בזמן שהוא מתרחק מאיתנו.
את קופצת ממקומך, כאילו לא כואב לך, ואומרת- לולוש, אני הולכת לקחת את מספר הטלפון שלו בשבילך.
אני עוצרת בעדך מיד, ואומרת לך שלא תעזי. אני עם ונילים לא מסתבכת.. שתינו יודעות איך זה נגמר בסוף.
שלא תחשבו לשניה אבל, שאני הפסקתי את ההתגרות שלי בו, הלכתי הלוך ושוב, לשירותים וחזרה, עשיתי לו עיניים, וכלום.
שתי מסקנות עלו :
1. הוא לא מעוניין
2.הוא גיי.
היה נראה לי סביר יותר שהוא גיי.
כי אם אני מתהלכת סביבו מחוייכת, מנענעת את הישבן, לק אדום, עקבים, חולצה מכופתרת וג'ינס, אין מצב בעולם שהוא יכול לא לשים לב.
לקראת הערב, שוחררת מבית החולים. וכך דרכי ודרכו של הרופא נפרדו לעד.
אבל כמו שאתם יודעים, פוסט כזה לא היה נכתב סתם, אם לא היתה התפתחות מעניינת.
אתמול בערב,חודש אחרי, אני מקבלת הודעה לפטלייף, תמונה, בחור חביב, בן 29, בכותרת: מבחן קטן.. וההודעה שואלת אם אני מזהה.
אני כמובן לא זיהיתי, ואז התחילה השתלשלות של הודעות, שבסופן הוא מספר לי שהוא הרופא שהיה באיכילוב.
הוא אומר, שמצאתי חן בעיניו, אבל מפאת עבודתו הוא הרגיש לא בנוח. אמר שאני אומנם סקסית ומושכת, אבל בין זה לבין העובדה שאני בדסמית יש הבדל של שמיים וארץ, וכמו רוב האנשים שרואים אותי, אומרים לי שאני נראית ילדה ממש טובה.
ההמשך? ממממ
תחכו.
"אני מאמינה גדולה במשפט שאומר מה שצריך לקרות יקרה, לכן אני מחליטה לשחרר את האחיזה והמושכות, ונותנת לך לקחת ולקבל את ההחלטות שעליך לקבל."
יום רביעי 04.03.2015
-אתה מגיע מחר לדאנג'ן נכון?
- ברור שאני בא, מה חשבת ? שאני אפספס את עניין השמונה ידיים?
-לא , לרגע לא חשבתי שאתה תפספס את זה.
"בראש אני חושבת כמה מזל יש לי שמדובר באנושקה שלי ובעלה"
יום שישי 06.03.2015
קצת מסוחררת מאתמול, מהחוויה המעצימה הזו, מעולם לא הייתי עם בנזוג בדאנג'ן, תמיד זה היה ללכת עם חברות, ולרקוד ולבלות, הפעם הלכתי איתך... זה בהחלט היה משהו ששווה לשים עליו תיוג אי שם במגירות של הזיכרון.
אני לא הצלחתי לישון כל הלילה, המחשבות, התחושות, הידיעה שמה שהיה בנינו עומד להגיע לסיום, לא חושבת שמעולם יצא לי להיקלע לסיטואציה כזו.
להוציא את העבודה שאני ישנה במיטה שהיא לא שלי, אומנם אתה כאן לשמאלי, אבל עדיין, זה שאני חולה, ומנוזלת, ומתעטשת בלי הפסקה, ונחנקת מהסיבות המאוד לא נכונות, אני מביטה בך, מחייכת קלות, מדמיינת איך הדברים יתנהלו מעתה והלאה. לצערי אני לא חושבת שיש לי כ"כ say בעניין.
אני דואגת להעיר אותך בצורה הכי נעימה שיכולה להיות, הזין שלך בפה שלי.. זה מה שביקשת פעם שעברה, כשהערתי אותך לא בצורה הזו... J
אתה מסתכל עליי, אני רואה זגוגית כחולה כזו מבצבצת לך בין העפעפיים, מחייך , אומר לי בוקר טוב, ונהנה מהשלווה של הבוקר.
אני מתארת לעצמי אבל על מה הראש שלך חושב. אני יודעת מה יקרה בשעה 14:30 בצהריים.
אחרי סקס הבוקר, שאותו תמיד חבל לפספס, ואני גם מתעקשת עליו, אנחנו שותים משהו חם ביחד, מתארגנים ואתה מלווה אותי לרכב.
אני נאחזת ביד שלך ממש חזק, לא באמת רוצה לשחרר. יודעת שהשבוע האחרון תמיד יישאר חרוט אצלי אי שם במעמקי הנפש.
אנחנו מגיעים לאוטו, אתה שואל כמה שאלות בנאליות עליו, מתעניין, אולי תקנה אחד כזה גם, אני ממליצה לך עליו בחום, בראש אני חושבת כמה שהשיחה הזו סתמית וחסרת כל משמעות, לעומת מה שמצפה לי בסופה.
אתה מקרב אותי אליך, מחבק אותי, אני מרימה את הזרועות שלי, ועוטפת אותך קרוב אליי, אתה מנשק אותי, בעוצמה שקצת קשה לי לתאר, מין נשיקת פרידה שאומרת שאולי לא תתראו עוד לעולם.
אני מנסה להפוך את הסיטואציה העגמומית הזאת ואומרת בחצי חיוך: " אף אחד לא יאמין לי אם אני אספר מה קרה בנינו, ובכלל על כל הסיפור המטורף שלנו". אתה מחייך קלות, אומר שאני צודקת.
מתיישבת ברכב, מורידה את הנעליים שלך מרגליי, שהן 10 מידות יותר גדולות משלי, סוגרת את הדלת, מסתכלת עליך בפעם האחרונה, ונוסעת לדרכי.
יום חמישי 05.03.2015
אני חולה, כ"כ חולה, אין לי כוח לכלום, אין לי כוח לשבת במשרד, רוצה פשוט לחזור הביתה ולהירדם.
השעה 17:00 אני לוקחת את הפקלאות שלי ונוסעת הביתה. שולחת לך הודעה, שואלת איך עבר היום. אני משתפת אותך שאני ממש חולה, ואתה מביע דאגה, שואל אם הכל בסדר, אם לקחתי כדורים, ואולי עדיף שאשאר היום בבית, ולא נצא.
אני צוחקת כמו משוגעת... אם אתה חושב לשניה שאני אוותר על הערב האחרון שלנו ביחד, ערב שאמור להיות כולו שוקולד, ולא ונילה משעממת, אתה טועה...
אני מודיעה לך בתקיפות, שכדאי לך להיות מוכן ב12 , ושאני באה לאסוף אותך על הדרך. אהה ושדרך אגב, מגרילים היום כרטיס טיסה לבודפשט, ואם המספר שלנו זוכה אנחנו טסים יחד. למרות שלי אין מזל אף פעם, אני שואלת אותך אם לך יש, ואתה עונה לי שברור, הרי הכרתי אותך ..
השעון המעורר מצלצל בשעה 21:30, אני מזנקת מהמיטה כמו לביאה, מתרגשת ממה שיכול לטמון בחובו הערב הזה, מדליקה את הדוד לדקות ספורות, ומתקלחת.
הפרפרים שמסתובבים אצלי בבטן, ההתרגשות, הכמיהה, הרצון לראות אותך שוב, החשק הפראי הזה שתעביר את הידיים שלך עליי.
אני לובשת את האוברול הוינילי השחור עליי, שמה את המגפיים השחורים שמגיעים עד הברכיים.
אני יודעת למה אני לובשת את זה.. אני יודעת שאתה אוהב את הצורה של הגוף שלי, את התחת הבולט, את המותניים הצרים, את השדיים הזקורים שלי.
מתאפרת כמו שמתאים לדאנג'ן, עיניים בצבע שחור, ואודם אדום, מתאימה לעצמי את קרני השטן, הפפיון והזנב, רק בשביל להגיד- הנה התחפשתי.
מצלצלת אליך בחופזה, ואומרת שאני כבר יוצאת, כי מסתבר שיש שם בכניסה תור ממש ממש ארוך ושאני מגיעה עוד 20 דק.
ברכב, אני שמה שירים שמעלים לי את מצב הרוח, כי היום אני מאוד אמביוולנטית לגבי ההתנהלות הכללית שלנו.
מגיעה אליך מתחת לבית, ממתינה שתרד, אני רואה אותך לא מחופש בעליל, בחולצה שחורה ומכנס. אתה נכנס לרכב, מסתכל עליי במבט מוזר, וישר אני מבינה שאתה רוצה לראות מה לבשתי.. אני שואלת אותך אם אתה רוצה שאצא מהרכב שתוכל לראות, ואתה מחייך בחיוב.
המבט שלך כשראית אותי, היה קודאק מומנט. ראיתי את העיניים שלך בורקות, החיוך שלך הופך לזדוני יותר, הרגשתי שאתה פולש לתוכי גם בלי לגעת. נישקת אותי קלות, אמרת שאתה לא רוצה למרוח את האודם, אמרת לי שאני סקסית בטירוף, וששוב עומד לך עליי.
עד עכשיו ראית אותי עם בגדי עבודה, או עירומה, אבל כמו שראית אותי היום לא היה לך מושג שאני כ"כ מטריפה J.
נכנסים חזרה לרכב, ונוסעים לכיוון המועדון. אתה לשניה לא מוריד את הידיים שלך ממני, נוגע לי בירכיים, המגע של החומר שממנו עשוי האוברול הוא מחליק, אני מרגישה כבר את הרטיבות שמצטברת לי בין הרגליים. זה כל מה שאני צריכה, שתיגע בי.
הכניסה מפוצצת באנשים, אני קולטת מביניהם כמה חברים ונילים שלי שהגיעו , ממתינים בחוץ כבר יותר מחצי שעה, ממורמרים בטירוף.
אני נדחפת בצורה שכ"כ אופיינית לי, אמנם לא בחוצפה אבל כן באלגנטיות, אומר לבחורה בכניסה שאני פה עם עוד שלושה, והיא מכניסה אותנו תוך שניות.
אתה מופתע מכישורי הארגון/ קימבון/ חברותיות ודואג להחמיא לי על זה... מה שמעורר בי שוב את האינסטינקט הלביאתי הזה ששורר אצלי.
אנחנו נכנסים למועדון , עושים סיבוב, ואני רואה אותך מסתכל עליי. האור שנופל לי על הפנים והשיער, אתה ניגש אליי מאחור מחבק אותי, ומתחיל לנוע איתי לצלילי המוסיקה הקצבית.
בפעם הראשונה מאז ומעולם, אני לא רואה אף אחד אחר, חוץ ממני וממך.
יצא לי שרקדתי בדאנג'ן עם גברים אחרים, אבל מעולם לא הרגשתי בכזו אינטימיות.
הסנכרון, התנועה , הביחד, השפתיים שלך נמצאות בשקע הצוואר שלי, מנשקות, מלקקות, עוברות לנשיכות קטנות באוזן, אתה יודע שזה מטמטם לי את השכל.
הראש שלי נשמט לאחור על הכתף שלך, ואני נותנת לעצמי להתמוסס בך. הידיים שלך חולשות על פני השדיים שלי, והבטן והמותניים, יורדות לאט לאט לירכיים, לבין הרגליים, ומסיימות בתחת. אתה לוחש לי ואומר: " פאק, את כ"כ סקסית שזה לא ייאמן".
אני מחייכת, כי אני יודעת שלנקודה הזו בדיוק רציתי להביא אותך, שתתמכר אליי, שתתמכר לריח שלי, שהמגע שלי יהיה חרוט עליך.
אתה מסובב אותי אליך, ומנשק אותי בפראות, תופס לי את הצוואר מאחור מושך את השיערות ביד אחת, ובשניה חונק אותי קלות, גורם לי לנסות לבחור בעובדה שאני רוצה לנשק אותך שוב, או לנשום לרווחה. הלשונות שלנו מתערבבים, והרוק, והזיעה, והחיבור ההזוי.
תמיד אמרתי שסקס טוב זה לא פרחים וורדים ומצעים נקיים.. סקס טוב זה כשאיכשהו אתה מוצא את עצמך על הרצפה, מלא ברוק, בזיעה, הכל מטונף ומלוכלך, והמצעים כבר לא על המיטה. ככה אני רואה את זה. לא ידעתי שככה נשיקה אמורה להרגיש, לא ידעתי שנשיקה זה משהו כ"כ טהור, אך עם זאת כ"כ מלוכלך וסקסי. הרגשתי שאני ואתה מזדיינים על הרחבה, ולאף אחד פשוט לא אכפת.
יש משהו בדאנג'ן הזה שגורם לך להניח את כל העכבות שלך בצד, ולהיות אתה, בלי מחסומים, בלי חששות.. אתה והגוף שלך. אני אתה, והעולם שלנו.
המשכנו לרקוד ולהתמזמז בחושניות, כל האודם שלי היה מרוח לי על הפרצוף, ובקצה זווית העין אני רואה את מכונת המסטיקים הכי סקסית שאני פגשתי אי פעם יחד עם בעלה J.
רצתי אליה לחיבוק ונשיקה, לחשתי לה באוזן שאני כ"כ נהנית כאן איתך, ושאני מרוצה מאוד שהיא התעקשה שנכיר.
אתה גם ניגש, אומר לזוג היונים שלום, ואנחנו שמים את פעמינו לרחבה. רוקדים קצת יחד, נהנים, שותים, אני אישית שוכחת לחלוטין ממה שצפוי להיות מחר, ומחליטה להתמסר לרגע.
איכשהו אנחנו מוצאים את עצמינו בכניסה למבוך, לא בדיוק בתוכו, אבל בחדר שמוביל אליו, שלושתכם יושבים, ואני עומדת ורוקדת, מתמסרת למוסיקה , לקצב שלה, עוצמת עיניים ופשוט משתוללת. איזו מישהי שישבה בצד ימין שלי צעקה שאני רוקדת ממש יפה, ושאני מחרמנת אותה..
אמרתי לה תודה רבה והמשכתי לנענע את הישבן, בעיקר כדי שאתה תראה. מהשנייה שנכנסת אליי לאוטו אני דואגת לבדוק את הזין שלך, מוודאת שהוא עומד, רוצה לדעת כמה אתה רוצה לחדור לתוכי עכשיו. אני חושבת שזה הפור פליי הכי ארוך שהיה לי אי פעם.
אתה מעמיד אותי ליד הספה , מכופף אותי כך שאני עומדת על ארבע, ומתחיל להצליף בי עם השוט, הצלפה אחר הצלפה, ואני מרגישה את הרטיבות בין הרגליים מתגברת, אתה שומע אותי נאנחת, ומגביר את העוצמה, אני מסתכלת לאחור עליך ומחייכת , אתה יודע שהחיוך הזה אומר שאני רוצה עוד. מדהים, שאני לא צריכה אפילו לדבר כדי שתבין אותי. לסיפור הזה מצטרפת אנה שלי.
האמת שאני קצת חוששת שהיא אכזרית מידי, אבל לטענתה היא עדינה מאוד. היא מתחילה להפליק לי ולהצליף בי, ואני נהנית מכל תשומת הלב הזו שאני מקבלת.
אתה דוחף לי אצבעות לפה מושך אותי שאסתכל עליך, מלטף לי את הישבן בעדינות, בעוד אנה מצליפה. הראש שלי כ"כ קרוב אליך, לברכיים שלך, אני ממש מצליחה להסניף אותך לתוכי.
הסיטואציה מתחלפת ממש מהר, כשהרצון בי להכאיב לאנה משתלט עליי.
אני משכיבה אותה על השולחן, ומשתלחת בה עם השוט, היא צועקת, וגונחת, ומתעצבנת, אומרת שאני מכאיבה לה, ושכנראה סף הכאב שלי הרבה יותר גבוה משלה.
הכל רץ כ"כ מהר, הזמן, האנשים, התמונות שחולפות לי מול העיניים. הפעם אנחנו כבר במבוך. אתה מעמיד אותי על ארבע, מפשיט לי את החלק התחתון של האוברול, ומכניס לתוכי את האצבעות המיומנות שלך. אתה חופר בתוכי, ונוגע בנקודות הכי רגישות שלי, אתה מתמצא בתוכי דיי בקלות, יודע מה מפעיל את הטריגרים שלי. לא ידעתי שאנה ומייק יושבים לידינו ושהיא מוצצת לו, עד לשניה שבה הוצאת את הידיים שלך מהכוס שלי וראיתי שאתה נותן לאנה למצוץ אותן.. אויש כמה שאתה סוטה. אני אוהבת כשאתה משתחרר מהעכבות שלך גם. אני יודעת שאני טעימה, עכשיו גם אנה יודעת את זה. J
אני משפריצה על הרצפה, משאירה אחריי שלולית. מתיישבת על הברכיים , פותחת לך את החגורה מורידה לך את התחתונים, ומתחילה לחנוק את עצמי עליך. אתה לא נוגע לי בראש, אתה רוצה שאעשה את העבודה לבד, אני מכניסה אותו עד הסוף, מלקקת את הזין היפה שלך, מכניסה את הביצים לפה, מסתכלת עליך מלמטה. רואה אותך שומט ראש לאחור ונהנה.
אנשים קצת החלו להתקבץ סביבנו יותר מידי, אז הרמת אותי, הלבשת אותי ודאגת שנצא משם. אני אוהבת את העובדה שאתה שומר עליי, ומגן עליי.
אנה ומייק נעלמו, בדיעבד הסתבר שזוג החרמנים הזה לא יכול היה להחזיק את עצמו, והלכו להזדיין בשירותים, ואני ואתה נטענו פעמינו לכיוון הבית שלך בשעה 4 בבוקר.
כל הדרך אתה מתלונן לי שכואבות לך הביצים, בסתר ליבי אני מחויכת, וציפור נפשי שרה.
הגענו אליך לדירה, למרבה ההפתעה מצאנו חניה בלב תל אביב בלי בעיה, אתה מחזיק לי את היד, מוביל אותי אליך. מפשיט אותי, נוגע בי בכזו עדינות, אבל בו במקביל ההרגשה היא שאתה תובע בעלות עליי. אתה משכיב אותי על המיטה, מתחיל לרדת לי, ולהכניס אצבעות. עד מתי אתה תיהיה מופתע שאני כל הזמן רטובה ומוכנה לשימוש.. זה נראה כאילו זה בלתי נתפס בעיניך.
אחרי כל המשחק המקדים הארוך הזה שהיה לנו, אני מבקשת את רשותך לגמור תוך 3 דקות, זה נראה שכל המטרה שלך היא רק לתת לי לגמור כמה שיותר.
אתה מסובב אותי מעמיד אותי על ארבע, וחודר לתוכי, מזיין קצת, ומחליט לעבור לתחת, העוצמה שאתה חובט את עצמך בתוכי מוציאה אותי מאיזון. אני מרגישה כמו מין כאב כזה במעלה הגב, אבל זה כאב נעים, כזה שאני מוכנה לסבול בשבילך לנצח.
אתה גומר לי בתוך התחת, ואני מרגישה את הנוזל החם שלך ממלא אותי לחלוטין. רק מזה אני מתחרמנת ומבקשת רשות לגמור שוב.
שנינו נרדמים מכורבלים.
אבל לא לאורך זמן... כי מגיע יום שישי בבוקר, ושנינו יודעים מה יהיה ב 14:30 בצהריים..
..................
...............
אחרי סקס הבוקר, שאותו תמיד חבל לפספס, ואני גם מתעקשת עליו, אנחנו שותים משהו חם ביחד, מתארגנים ואתה מלווה אותי לרכב.
אני נאחזת ביד שלך ממש חזק, לא באמת רוצה לשחרר. יודעת שהשבוע האחרון תמיד יישאר חרוט אצלי אי שם במעמקי הנפש.
אנחנו מגיעים לאוטו, אתה שואל כמה שאלות בנאליות עליו, מתעניין, אולי תקנה אחד כזה גם, אני ממליצה לך עליו בחום, בראש אני חושבת כמה שהשיחה הזו סתמית וחסרת כל משמעות, לעומת מה שמצפה לי בסופה.
אתה מקרב אותי אליך, מחבק אותי, אני מרימה את הזרועות שלי, ועוטפת אותך קרוב אליי, אתה מנשק אותי, בעוצמה שקצת קשה לי לתאר, מין נשיקת פרידה שאומרת שאולי לא תתראו עוד לעולם.
אני מנסה להפוך את הסיטואציה העגמומית הזאת ואומרת בחצי חיוך: " אף אחד לא יאמין לי אם אני אספר מה קרה בנינו, ובכלל על כל הסיפור המטורף שלנו". אתה מחייך קלות, אומר שאני צודקת.
מתיישבת ברכב, מורידה את הנעליים שלך מרגליי, שהן 10 מידות יותר גדולות משלי, סוגרת את הדלת, מסתכלת עליך בפעם האחרונה, ונוסעת לדרכי.
אז כמו שכבר היה דיי ברור, לא היה לי מספיק ממך, לא יודעת שובע ממך, אתה מכלה אותי מבפנים ושורף כל פינה חשוכה.
אחרי הפעם הקודמת שנפגשנו, היה ברור כשמש לך ולי, שהכימיה פה בלתי ניתנת בכלל להסבר. או שיש או שאין, ואצלנו היא קיימת בכמויות מסחריות.
הלכנו לאיזו מסעדה בתל אביב, עדיין מרגישה את היד הגדולה שלך עוטפת את שלי, אני באמת מאמינה שיש יחס ישר בין הרצון שלי לגעת לבין הרצון שלי בך.
חלפנו על פני כמה מסעדות, שעליהן עיקמתי את הפרצוף, בטענה שאין לי מה לאכול שם, כי אין שם שום דבר שהוא צמחוני/טבעוני, ובסוף עצרנו באיזה מסעדה יפנית והחלטנו להכנס.
המלצרית הושיבה אותנו באמצע המסעדה, והחלטתי שזה רחוק מלהתאים לי, כי עם כל המשיכה החייתית הזאת, אין מצב שאני מורידה ממך את הידיים שלי. ביקשתי בנימוס לעבור שולחן, והגענו לפינה של המקום.
המלצר הגיע מהר מידי, במיוחד כשהידיים שלי היו טחובות לך עמוק בתוך המכנסיים. לבשתי על עצמי את החיוך הכי ונילי שלי, בניגוד למבט מלא הזימה שהיה לי עד כה, מדהים איך אנחנו אנשי הבדסמ עוטים על עצמנו בכל סיטואציה את ארשת הפנים המתאימה.
המשפט שלך שאני לא אשכח לעולם גרם לי לחייך : "יש שני דברים שאני ממש טוב בהם, וזה הידיים וסכינים".
לגבי הידיים, אני חושבת שהוכחת את טענתך בפעם הקודמת, ואין מרוצה ממני. לגבי הסכינים, החלטת לפלט לי את הדג שהזמנתי . עשית את זה בצורה מרשימה ביותר, שגרמה לי לצחקק קלות. שוב שאלת אותי לגבי משטר המים, ואם שתיתי מספיק, כי אתה מתכנן לי צורת ייבוש מיוחדת במינה, כל השיחה שלנו שינתה כיוון, וקיבלה קונוטציה מינית, אפשר היה לחתוך את המתח המיני בסכין.
בדרך הביתה, לקחת את היד שלי, והכנסת אותה למכנסיים שלך, מילא תוך כדי נסיעה, אבל כשעצרתי ברמזור, החלטת שאתה מוציא לי את השדיים מהחזיה ומלקק אותם. אנשים עומדים ברכבים משני צדדי, ואתה בשלך. ממעיט מערך החשיבות של התערטלות בציבור, ושוקע בעולם הזה שכרגע מכיל רק אותי ואותך. מתעצבן כשההגעה הביתה לוקחת יותר זמן מהמצופה.
אנחנו מטפסים במעלה המדרגות, ומגיעים הביתה.. מתיישבים על המיטה, ואני נרגנת, ומייבבת שאני סחוטה מעייפות, שואלת אותך על העבודה, גם אתה לא הכי מבסוט מהיום שעבר עליך... בדיעבד קראת למה שעתיד היה לקרות בינינו: פריקת תסכולים. אני נאלצת להסכים עם האימרה הזו שלך...
אני מדליקה דוד, וממתינה לו עד שיתחמם קצת. בנתיים אתה מפשיט אותי מהבגדים, ומעמיד אותי מול הקומודה והמראה.
כל היום אתה הזהרת אותי, שאני אצטער על זה שאני קוראת לך "ילדון", טענת באזניי שאני אחטוף על זה, אבל יש לי נטייה, שאני ממש אוהבת להתגרות באנשים, לא סתם בחרתי לי את הניק הזה בכלוב.. אני חייבת להצדיק אותו.
אתה מוריד אותי על ארבע, תופס לי את השיערות, דוחף לי את הפרצוך למראה, וגורם לי להסתכל עליך בהשתקפות... ושואל בקול סמכותי, "איך קראת לי "? שיט, שיט, שיט, ידעתי שהחוצפה שלי תתנקם בי.. אז כדי להראות שלא באמת אכפת לי, ושאני אדונית לעצמי, אני אומרת לך "ילדון" בצורה מתריסנית וחוצפנית, וכמובן שאני חוטפת ספנק , אני חושבת שבספנק השניים עשר בערך, אחרי שהתחת שלי כבר היה אדום כמו עגבניה שנקטפה זה עתה, החלטתי שאני סותמת את הפה הגדול שלי. כן כן, גם אני לומדת לקחים.
אתה מנשק אותי ברכות, ומוביל אותי למקלחת. אתה מסבן לי את הגב, לא פוסח על שום נקודה, מעביר את הידיים שלך בין רגליי, מפסק לי אותן קצת, שוטף מעליי את הסבון, שם עליי מגבת, והולכים חזרה לחדר.
אני מתיישבת שוב על המיטה, עם עין אחת עצומה ואומרת לך שוב כמה שאני עייפה, וכמה שזה יותר, ומציעה לך ללכת לישון. אתה מתגלגל מצחוק, מפשט את העובדה הפשוטה שזה לא יקרה, ואומר לי להתפשט.
היום נפלה עליך רוח הלחימה כנראה, הוצאת את הכל מהמגירה, זה היה נראה כמו מלחמת העולם הראשונה.
אמרתי לך, שאני סומכת עליך, לכן נתתי לך יד חופשית לעשות בי כרצונך. שמת לב כיסוי עיניים, שמת לי גאג, שמת לי קולר, קשרת את הידיים מצידה האחד של המיטה, ואת הרגליים מפוסקות מצידה השני.
את הצריבה של הספנקר החליף המגע הנעים של השוט, כל הצלפה שלך שהאדימה אותי, היד השניה שלך הרגיעה את הכאב, הנשיקות שלך גרמו לי לרצות להתמסר לך יותר, ולתת לך כל מה שתרצה.
התחלת לתלות עליי את אטבי העץ, חמש במספר שמת על כל שד, בתוספת מצבטים על כל פטמה. התחושה של המתיחה של החזה, מזרימה לי את כל הדם לכוס, שכבר היה כ"כ נפוח מכל הסיטואציה, שפשוט התחילו לצאת להם חוטים מירך לירך.
זה מה שאתה עושה לי – אתה מבין?
מילאת את החורים שלי בצעצועים, אתה אומר שאתה נהנה לראות אותי מתענגת, הכל נכנס בכזו קלות, כי הגוף שלי זועק את השם שלך..
אתה דואג להזכיר לי מי פה האחראי על העניינים ותופס את השרשרת שמחברת בין המצבטים ומושך כלפי מעלה, גורם לגוף שלי לזנק ולרעוד כמו עלה.
השוט, הספנקר, האטבים, הנרות, המצבטים, הדילדויים, כולם מצאו שימוש בידיים המיומנות שלך.
אתה מוריד ממני את הגאג, ודוחף את עצמך לתוכי, נותן לי סוף סוף להרגיש את מה שייחלתי לו כל הערב, את הזין שלך פוצע אותי מבפנים, ככ נעים למגע, ככ טעים.
מתיר את הרצועות מהידיים והרגליים, מעמיד אותי על ארבע, כמו הזונה שלך, ככה קראת לי, זו ממש מוזיקה ערבה לאזניי, וחדרת לתוכי באבחה אחת.
יקירי, אני חושבת שאתה צריך לכתוב ספר- איך לזיין בחורה נכון, לקחת מד זווית, ולתאר בדיוק את המעלות שנחוצות ע"מ לעשות את זה נכון. הספר יהיה בסט סלר לטעמי.
לא יודעת איך זה קרה, לא יודעת איפה לחצת, אבל השפרצתי כ"כ רחוק, שזה פגע בקיר, וכל הרצפה היתה מלאה בברטולין. בהיסח דעת שאלתי אם זה יצא ממני, בתמיהה מוחלטת שאלתי מה זה, אז החלטת להסביר לי מקרוב, כי הוראת לי לשכב בתוך זה. אתה נהנה לראות אותי ככה מושפלת, אתה מוצא את זה כ"כ מחרמן, שאני מוכנה להקריב את עצמי עבורך, ולמען ההנאה שלך שאתה מרים אותי וממשיך לזיין אותי ללא רחמים.
אז הפעם חידשת לי עוד משהו, מסתבר שאפשר גם להשפריץ מאנאלי..
אני מרגישה ממש מלאכת מחשבת בידיים שלך, אתה יודע בדיוק איפה לגעת, איפה ללחוץ, כדי לגרום לי להתנהג בצורה שבה אתה רוצה. אתה יודע להוביל, אתה יודע לתת, בצורה כ"כ אינטואיטיבית, שלפעמים אני מוצאת את עצמי שותקת הרבה, בלי שיהיה לי על מה "להתלונן".
הרגליים שלי רועדות, אתה מעמיד אותי על ארבע, מוליך אותי ברחבי החדר, אני יודעת שזה מדליק אותך, אני יודעת שמדליקה אותך העובדה שאתה יכול לבחור להתייחס אליי מתי שבא לך, אני יודעת שאתה אוהב שאני תלויה בחסדיך, ברחמיך, ממתינה למוצא פיך, למגע שלך.
אתה משכיב אותי חזרה על המיטה, עם הראש נוטה כלפי מטה, ומזיין לי את הגרון, חודר לתוכי עמוק, וגומר לי בפה באנחות שמעיפות אותי לרקיע השביעי.
נ.ב
קראת לזה רגע מכונן- אני נאלצת להסכים, במקלחת השניה, אני על הברכיים, מוצצת אותך, מתערבת איתך שאני אוכל להכניס את הזין שלך עד הסוף, אתה סקפטי בטירוף, אומר שיש לי עוד הרבה עד שהאף שלי יגיע לבטן שלך ושהסנטר יגע בביצים.
אני מרגיעה את עצמי, לוקחת נשימה עמוקה, ופשוט מכניסה אותו פנימה עד הסוף, אני ואתה יחד מרגישים איך השסתום של קנה הנשימה נפתח, והזין שלך מחליק במורד הגרון.
המבט שלך, מלא הפליאה וההשתוממות היה שווה הכל!!
החלק הבא, הדאנג'ן , מאתגר הרבה יותר מכל מה שהיה כאן.
אז.. המשך יבוא...
אנה אהובתי, מקדישה לך את הסיפור ,ואת הבאים אחריו, כי השבוע האחרון היא מדהים מבחינתי...
אוהבת המון!
-"לולה תקשיבי, יש לי מישהו לשדך לך... את רוצה נכון?"
-"ממממ כן, אני חושבת שכן, אבל הוא צריך להיות אינטליגנט.. אחרת אני מחפפת אותו."
-"ברור ברור, הוא בן 29"
-"מה לעזאזל אני אמורה לעשות עם ילד בן 29"..??
בעודי מגלגלת בראש את המשפט הזה שאמרתי, אנה קופצת ממקומה זעופה..
"מה זה ילד בן 29? למה בת כמה את משוגעת"?
בחיוך נבוך אני עונה 28...
ואז אני מסבירה לאנה, שלרוב נשים מתבגרות מהר יותר מנטאלית מגברים.
היא מצליחה להשתיק אותי, כשהיא אומר שהבחור רציני, ורופא, ושהיא מוכנה לעשות לו נסיעת מבחן בשבילי ( כמה נחמד מצידה ) ביום חמישי בדאנג'ן.
אחרי מסע שכנועים מאסיבי שאגיע גם, אני קורסת במיטה ונרדמת עד הבוקר.
13:00 בצהריים, בחור , גבוה, בהיר, נראה טוב למדי, מצרף אותי בפייסבוק, ואומר שאנה שלחה אותו.
אני בוחנת חיש מהר את הפרופיל, ומחליטה לתת לזה צ'אנס.
על פניו, נראה שהבחור רציני, בדיוק כמו שאני אוהבת... אבל .. הוא חדש לחלוטין בעניין השליטה.
אני טורחת להקניט אותו מספר פעמים , מטיחה באוזניו שהוא ילדון, ושהוא לא באמת יידע איך להתמודד איתי, השיחה מאוד זורמת, ואני בהחלט מרגישה שיש לי קונטרה ראויה.
אחרי יום עמוס בשיחות, והסתמסויות, אנחנו מחליטים להיפגש.
הוא מגיע אליי הביתה, עם בקבוק יין, שאני כמובן לא שותה, שואלת אותו אם בא לו לאכול משהו קטן, חיש מהר אני מכינה פסטה תרד, שהוא טען שהיא פשוט מעולה, ושאני סוג של גאון קולינארי, (טוב נו, את זה אני אמרתי ).
יושבים על הספה, מקשקשים, מעבירים אינפורמציה מאחד לשני, עד לשניה שהוא מניח את הצלחת על השולחן, קם ממקומו, הולך לשיש במטבח, שולף סיגרה מהקופסא, חוזר, נעמד מעליי ואומר: "קדימה, סיימי את הביס." אני מביטה אליו במבט איילה מבוהל, בולעת את מה שנשאר לי בפה, בולעת עוד קצת רוק, וממשיכה להביט בו.
הוא רוכן אליי קצת, תופס לי את הסנטר בחוזקה, ונושק לי.
תקראו לזה סוג של ניבוי עתידות, אבל מנשיקה אפשר לדעת איזה סקס הולך להיות, כמה הכימיה טובה, וכמה הרטיבות בין הרגליים הולכת ומתגברת משניה לשניה.
הוא דוחף את הלשון שלו לתוכי, ובוחן כל פינה חשוכה בפי, שואב אותי לתוכו, גורם לי להיאנח , עוזב אותי במכה, משאיר אותי רוצה עוד, מתנשמת בכבדות, אומרת לו שלא יילך...
הילדון הזה בסה"כ ניגש לחלון לעשן את הסיגריה, והשאיר אותי פעורת פה ... הרגשתי כמו פצצת אטום שמוכנה להתפוצץ.
הוא עומד שם, בוהה בי בחצי מבט, ואני רואה את הזווית של הפה שלו עולה כלפי מעלה בחצי חיוך, המבוכה גוהה בי, ואני משפילה מבט. מעטים הגברים שגורמים לי להיות מבוישת ככה. הרגשתי כאילו הוא הצליח לגעת במקום הכי כמוס שלי, ורק בעזרת הנשיקה.
הנטייה הראשונה והטבעית של כל אדם, היא כמובן להחליף נושא, אני מנסה לעשות זאת, אך ללא הועיל.
הוא שב , מתקרב אליי, אני עדיין מנסה להסדיר את קצב הנשימה, הוא מושיט לי יד ,מקים אותי מהספה ומוביל אותי לחדר השינה. כבר סיפרתי לו על מגירת הצעצועים שיש לי, ואיזו ילדה שובבה אני, אז הוא מבקש ממני לראות מה אני מחביאה שם.
אני מתיישבת על הברכיים, כיאה לי, ומתחילה להוציא את הצעצועים מהמגירה התחתונה. הוא שואל הרבה שאלות, ושוב התחושה הזו, שהוא לא באמת יודע מה הוא עושה ,צפה בתוכי. אני חושבת לעצמי, שלא באמת יש לי כוח ללמד, ואין לי כוח להתעסק בזה, ושזה דיי מפחיד להיות שפן הניסויים של מישהו, אבל משהו בהוויה הכללית שלו, בעמידה שלו, במבט שלו נותן הרגשה חמימה, ורגועה, הוא משרה נינוחות , ואני מחליטה להמשיך.
בשיחות לפני, הוא זרק לי כמה משפטים, אבל לא כ"כ ייחסתי להם חשיבות, משהו כמו: "אני מת לראות אותך בתוך הנוזלים של עצמך... " או למשפט העוד יותר לא הגיוני " היום את במשטר מים, כל שעה את שותה 2 כוסות ". משהו שהוא דאג לאכוף.
לא רק שלא ייחסתי להם חשיבות, גם לא ראיתי איך זה יכול לקרות. טוב, אני לא באמת מצפה שאני אתענג פה מכל שניה, אני כאן כדי ללמד...
אני מוצאת את עצמי שכובה על הגב, ידיים קשורות מעל לראש, עם החגורה של חלוק הרחצה הוורוד, ואת הזנבות של השוט מטיילות לי על הבטן , מעבירות בי רעד.
אני רואה אותו מחייך, בוחן כל מבט שלי, מעביר אצבעות, גורם לגב שלי להתקמר, רוכן אליי, מלטף אותי בנשיקה, ואז מצליף... זה מרגיש כאילו הוא כבר שנים עושה את זה, למרות שחלק מהווידוי היה שזו פעם שניה שהוא מחזיק שוט.
(אנה, עשית עבודה טובה J)
כעבור מספר יללות שלי, וספנקים שהשאירו חותם של יד גדולה על ישבני למספר ימים, הוא מביא את הפלאג, ומכניס אותו לתוכי גורם לי להרגיש מלאה, ולוחש לי באוזן – ילדונת, אני הולך לענג אותך קצת...
הוא מתחיל להכניס לתוכי אצבע אחר אצבע, ואומר לי שרוצה לראות אותי משפריצה לכל הכיוונים..
ברור, ברור שזה מה שיקרה, לבחורה שהכי קרוב שלה להשפרצה היה בגיל 7 ליד ממטרות..
אני מסתכלת עליו, וצוחקת לו בפנים.
הוא לא מסתיר את העובדה שאני משעשעת אותו, ודוחף לתוכי עוד אצבע. מסתבר שלילדון הזה יש טכניקה מעולה, וכל שיעורי האנטומיה האלו שהוא עבר, עשו עימו חיל.
איך אומרים, מזל שיש שעוונית בעולם, כי אחרת אפשר היה להגיד שלום למזרון.
כל פעם שהוא דחף לתוכי אצבעות הוא גרם לי להתפתל לו על היד, שיחק בי כמו הבובה שלו, כמו חומר בידי היוצר, וכל טיפה שיצאה הוא דאג למרוח אותה עליי.
הוא מרים אותי לגב המיטה, משחרר לי את הידיים, וקושר אותן מאחורי הגב, מפשיל את המכנסיים, ואני כולי ציפייה להרגיש אותו כבר בתוכי, משולח רסן, בועל, לוקח, חופר, חופן, מעניש, מכאיב , מענג.
הזין שלו הולך וגדל לי בתוך הפה, חונק אותי, הוא מחייך ואומר שהוא מת על זה שהמסקרה שלי נמרחה לי על כל הפרצוף, אוהב שאני דומעת ממנו, שהוא נהנה לראות אותי מיוסרת בגללו. מזין לי את הפה, תופס לי את הקוקו, מחלל אותי.
שקועה בתוך הריר של עצמי, שמטפטף לאורך כל הגוף, וגוף שקורס לשכיבה, אני שומעת את עטיפת הקונדום נקרעת, אומרת לו שאני שונאת את הקונדומים האלה, והוא מסכים איתי בהנהון ראש, חודר לתוכי, ואומר שאני כ"כ צרה, הזין עומד חזק, וכשאני מציינת את זה בפניו, הוא אומר שבגללי כבר שלושה ימים לא מפסיק לעמוד לו.. ושזה מעולם לא קרה לו.
כמובן, אין טפיחה לאגו יותר טובה מזו, ובתור בת מזל אריה, אני זוקפת את הראש, ומרגישה בראש ההר מסתכלת על כולם מלמעלה, עד שהכאב שמפלח אותי גורם לי להבין שהכלבה שבי הרבה יותר דומיננטית.
שיעורי האנטומיה בהחלט משתלמים לי פעם אחר פעם, כשכל פעם מחדש הוא מוצא זוויות אחרת לזיין אותי בה, שגורמת לי לצעוק לשמים. השעה חצות, והשכנים בטח לא מרוצים, אבל היי, אני הבטחתי נקמה...
הוא מסובב אותי, וחודר לתחת, הגניחה שלו שבאה מיד אחרי, מילאה אותי באושר, שמעתי אותו , הרגשתי אותו מתענג לי על החור, הרגשתי אותו לוקח שייכות על מה שפעם היה גוף שלם, ועכשיו זה סתם חתיכות ורסיסים והוא הדבק.
מלפף את השיער שלי על ידו הימנית, ביד השניה תופס את הצוואר וחונק , החור של התחת במקביל מתכווץ, ואני מרגישה את הכוס שלי מתחנן לשחרור, אני מבקשת רשות לגמור, הוא מאיץ את הקצב, החור של התחת נפער , מוכן לקבל בתוכו את כל מה שרק יסכימו לתת לו, אני צורחת, ונחנקת, מתקמרת תחתיו, בקושי נושמת, הוא מוריד את הקונדום ודוחף את עצמו לתוך פי, מורה לי למצוץ, לפתוח פה גדול ולהכיל אותו ... אני יותר משמחה לעשות זאת, כי אם לא יורדים באהבה, אז לא יורדים בכלל.
את השפיך שלו, אני מגלגלת על הלשון, ונותנת לו לראות, כי ככה הוא אמר שהוא אוהב, הוא אוהב לראות איך אני טועמת אותו, ורק אז בולעת.
מסקנה: גם אם אין לך ניסיון, לא אומר שאתה לא שולט מלידה!!
אוי הברוך...
המשך יבוא...
על כישורי הבישול שלי, ועל "הנטייה" שלי לבשל את האוכל של האוכל...
הפעם בישלתי אוכל....
בתאבון...
כל אחד בחיים מסתבר עובר תקופות קלות יותר או קלות פחות.
אצלי הכל קרה במכה.
החלפת עבודה, גירושים, מעבר דירה, סגירת מקום העבודה, פרידה מבן זוג, שבר בכתף , אופנוע מכור :(
אני יכולה להגיד שזו היתה אכן תקופה מלאה בירידות, וחבריי הטובים המשיכו לטעון באוזניי, שמכאן אני יכולה רק להתחזק ולהעלות.
קצת סקפטיות, בתיבלון של קצת ייאוש, וקורטוב של דכאון, נגמרו אתמול.
ואיך אני יודעת את זה?
טוב נו, אני אישה.. בכל זאת...
נגמרו השיטוטים האינסופיים בקניון בלי לקנות אפילו פריט אחד.
אתמול, בהחלט התפרעתי, והייתי מאושרת.
יותר מזה, אחרי כמעט שלושה חודשים, בישלתי .... בשביל עצמי.
כי מגיע לי ...
Welcome back life
אתמול, לקראת שינה, שיחת טלפון.
ואני, היצור הכי סקרן עליי אדמות, מתחילה לשאול שאלות ברומו של עולם, מנסה למצוא הגיון בתוך הדבר הזה שקוראים לו שליטה.
בתוך תוכי אני יודעת שאין היגיון, אבל עדיין אני מנסה למצוא שביב של מציאות, מנסה להשאיר את הרגליים שלי על הקרקע, ולא מצליחה.
למזלי, מעברו של הקו השני, יש אדם שמסביר ממש אבל ממש ממש טוב.
את התחושה שלי בתור נשלטת אני יודעת להסביר, זו סוג של הוויה, זה סוג של דרך חיים.
בנינו, גם אם אומרים שנשלטת מספקת את כל צרכיו של השולט שלה, אני רואה את זה בדיוק הפוך.
הנשלטת היא זו שדואגים לה, שמטפלים בה, שמזיינים אותה, שמשתמשים בה, שחושקים בה, היא זו שנמצאת למעשה במרכז העניינים.
אז למה בעצם להיות שולט? זו השאלה שאני שואלת אותו..
מה האינטרס של גבר להיות זה "שמטפל " ? איפה פה ההנאה?! הריי רוב "התחושות הפיזיות והמנטאליות" שייכות לנשלטת.
תשובה, למעשה הגיונית ביותר לא איחרה לבוא.
הוא אמר לי, שהוא זה שמרגיש במרכז העניינים, למרות העובדה, שההתעסקות היא בנשלטת.
הוא גרס בנחרצות, שעצם העובדה שמישהי מתמסרת לו בכל נופך אפשרי, נותנת לו את עצמה, מתמוססת בתוכו, והופכת להיות חלק ממנו, לספק את כל הגחמות שלו בכל זמן שהוא רוצה, מכאן הוא סופג את ההנאה.
השיחה כמובן "התדרדרה" עם איכות השאלות ששאלתי. כמו מה ההבדל למשל בין מערכת יחסים ונילית לכזו המבוססת על שליטה, הרי בשתיהן יש אלמנט שבו יש סוג של התמסרות וסוג של שייכות.
והתשובה שקיבלתי הפילה אותי מהרגליים.:
"תשמעי, זה שאת היית מוכנה להתמסר ולהשתייך למישהו שהיה ונילי, רק מעיד על הצורך שהיה תמיד טמון וחבוי בתוכך, הבעיה הייתה של הצד השני, שלא ידע לתת לך את החלק שמשלים את כל הפאזל."
"תפסיקי כבר לחשוב מהשכל, ותחשבי מהכוס".
!!Now that one is worth keeping
