מונולוג של כלבה

אם יש דבר כזה שקוראים לו גורל, זה מה שהיה שם. זה מה שעדיין שם.
אם אין דבר כזה שקוראים לו גורל, כנראה שאני צריך לחפש סיבה אחרת שתסביר לי למה זה קרה, למה זה קורה ולמה זה אולי ימשיך לקרות, עד שאני אצליח לצאת מהמעגל הזה שאני נמצא בו. עד שאני אוכל סוף סוף לגעת בה...

על התחלות כאלה אפשר רק לכתוב סיפורים ולהסריט סרטים. משום מקום, שני מסלולי חיים הצטלבו לפתע, ומאותו רגע, נדמה שהם מצאו ייעוד משותף, להישאר אחד בדרך של השני.
שום דבר לא היה בנאלי, לא היה נדוש ובטח לא הייתם יכולים לומר "אה, מכיר את זה...". הכל היה מיוחד, היא היתה מיוחדת. היא עדיין מיוחדת...

הכרתי אותה בדרך לא דרך, ומהמשפט הראשון שהיא אמרה לי הרגשתי מוזר. אמרו לי משפטים כאלה במשך שנים, לא מעט בחורות, אבל אף פעם לא הרגשתי ככה. הרגשתי כמו חוקר פרחים, אם יש דבר כזה, שראה כבר אלפי סוגי פרחים בכל מקום שאליו הוא הלך, ולפתע הוא נתקל בפרח כל כך מיוחד, שמעולם לא ראה, והוא לא יודע להסביר מהו. הוא רק יודע, שמעכשיו הוא כבר יכול להפסיק לחפש.
הוא לא היה הכי יפה שראה, הכי גבוה או הכי צבעוני, אבל היה בו משהו, בפרח הזה, שגם אם היית רואה אותו באמצע יער מלא וצפוף של אינספור פרחים אחרים היית שם לב אליו כאילו היתה זו קרחת יער והפרח הזה היה עומד שם לבדו, מהפנט אותך, ממגנט אותך, גורם לך להימשך אליו, משיכה לא מוסברת, אבל קיימת.

היא סחפה אותי לעולם שלה ברגע, בהבזק של שניה, ברעש כבד של נפילת אסימון ענקי בתוך החלקים הרגישים בגוף שלי. עדיין לא ידעתי את זה, אבל תמיד הרגשתי מוזר איתה. לפעמים זה היה מוזר רע, אבל רוב הזמן זה היה מוזר טוב. כאילו רציתי להיות חלק מזה לתמיד, איכשהו.

הפרח הזה היה מוקף בגדר, מאז שראיתי אותו לראשונה, וכמו הגדר, תמיד היו לנו מכשולים שהיינו צריכים לעבור. מדי פעם מצאתי פרצה באותה גדר, אבל לא הצלחתי ממש להיכנס דרכה. בכל פעם שניסיתי וכמעט הצלחתי, משהו בגוף שלי נותר מאחור, מעבר לגדר.

בתחילה היה זה הלב שלי. היא עשתה לי משהו, אבל הרבה רגשות לא היו שם מצידי. העיניים שלי נפתחו כאילו ראיתי את הדבר הכי מדהים בעולם, הגוף שלי כאילו התעורר מתרדמתו הארוכה ורקד, כאילו ליווה כל פגישה שלנו שיר ברקע, שיר קצבי כזה, שסוחף אותך לזוז, לנוע, לחיות. אבל הלב שלי עדיין לא היה שם.

בגלל זה איבדתי אותה פעם. היא היתה בהישג יד, כל מה שהייתי צריך לעשות זה לקטוף, להריח, ולהתמכר אליה, אבל כמו ההיסטוריה שלי, גם ההווה היה שחזור עגום של משהו שהיה כמעט שלי ונעלם.

מעבר לגדר, מעבר לפינה, נאלצתי להיות עד לבחור אחר שבא ובקלות קטף אותה. חוסר הידיעה היא ברכה, לפעמים, אבל היא לא היתה מנת חלקי. לא רק שידעתי, גם ראיתי. חוויתי. נכוויתי.

אתה קורא על זה בכל כך הרבה מקומות, שומע את המשפט הזה כל כך הרבה פעמים, מחייך ואומר לעצמך "לי זה לא יקרה", עד שיום אחד זה קורה לך, ואתה מתחיל להבין על מה כולם מדברים. לאבד את מה שרצית, את מה שהיה כמעט שלך, את מה שהיה יכול להיות שלך, אם רק היית עושה...

את כאב האובדן והכמעט השלמה איתו החליפה פתאום הרגשה חזקה של נחישות. זה לא היה נכון, לאבד אותה. זה לא הרגיש נכון. זה הרגיש מוזר. כאילו לקחו לך את המאכל שאתה הכי אוהב והוציאו ממנו את הטעם הכל כך ערב לחיך שלו. הרגשתי כמו בסרט שחור לבן, כל דבר שעשיתי, כל מקום שאליו הלכתי. כאילו הצבעים נעלמו. גם הקולות נדמו, כאילו הייתי בסרט אילם.

כמו בכל פעם שזה קרה למישהו כמוני, גם אני רציתי אותה בחזרה. לא בגלל שאיבדתי אותה, אלא בגלל שתמיד רציתי שהיא תהיה שלי ולא ידעתי איך לעשות את זה.
הפעם, כך חשבתי, אני יודע. הפעם נהיה מאושרים. הפעם אני סוף סוף אחדור מבעד לגדר, אגש אליה, אתקרב אליה מרחק נגיעה, ואגע בה, כמו שתמיד רציתי.

חודשים ארוכים ומורטי עצבים עברו מאז, ונדמה כאילו השמיים השחירו וסופות רעמים וברקים התחוללו ללא הפסקה, גם באמצע הקיץ. עמדתי מולן חסר כל, בלי הרבה בגדים שיגנו עלי מהקור העז, בלי הרבה כוחות פיזיים, אבל עם הרבה אמונה. האמנתי בבלתי אפשרי. האמנתי בנס. האמנתי בהזדמנות שניה.

כמעט לפני שאיבדתי את האמונה, ראיתי קרן אור שמילאה אותי בחמימות שלא הרגשתי כמוה כמעט שנה. הרגשתי פתאום צורך למתוח את השפתיים ולחייך. השמש הזאת מילאה אותי בכוחות מחודשים והייתי מוכן ומזומן להזדמנות שקיבלתי, למשאלה שהתגשמה לי.

בפעם הראשונה שראיתי אותה נדמה כאילו היופי שלה הוכפל ושולש בחודשים שלא ראיתי אותה. היא גדלה להיות בחורה עוצרת נשימה. בכל פגישה מאז התוודעתי לעוד צד מושך שלה שלא הכרתי לפני, ולצדדים שכבר הכרתי, שהפכו ליפים הרבה יותר.

סוף סוף, כך חשבתי, קיבלתי את הבמה הראויה לי, ואני עומד להתחיל את הסרט שכל כך רציתי לשחק בו. התסריט היה מוכן, השורות היו כתובות להפליא ואפילו סוף טוב היה שם. גם בסיפור הזה היו דיאלוגים מרתקים, אבל יש דברים שסיפור טוב יכול להיות שלם גם בלעדיהם.
היא ואני, כדמויות הראשיות, עמדנו במרכז, עם כל דמויות המשנה מסביב, שעזרו להפוך את האווירה על הסט לקסומה.

רק הכיסא של הבמאי היה ריק...

אם הוא היה אומר לי מה לומר, מכוון אותי מה לעשות, אולי הייתי מצליח. ככל שהיא היתה קרובה אלי, כך הרגשתי אותה מתרחקת. ככל שהתקרבתי לגעת בה, כך היא חמקה מבין אצבעותיי. ככל שהלב שלי נפתח אליה, שלה נסגר לאט לאט...

אני עדיין רואה אותה, היא עדיין מעבר לפינה. אני יודע שאם אני אושיט יד אני אפילו יכול לגעת בה לרגע. לשניה אחת, לפני שהיא שוב בורחת.

אני נושא את עיניי למעלה, כאילו מדבר אל מישהו שלא קיים שם, ומבקש ממנו משהו. מבקש אושר, מבקש שמחה, מבקש בקרים קסומים ולילות מדהימים. מבקש סוף טוב...

בינתיים, אני מתנחם ברגעים ארוכים של כמעט ורגעים מעטים מדי של הדבר האמיתי, או שלפחות זה הרגיש כאמיתי. אני מתנחם בזה שהיא עדיין כאן, בחיים שלי, עדיין נוכחת, עדיין בקצה השני של הטלפון, כשאני מתקשר.

ועם הטעם החמוץ מתוק הזה של חצי הנחמה נמהל טעם מר של תסכול. של הידיעה, שכמה שאני אתן מעצמי, כמה שאני אנסה להפוך את העולם וכמה שארצה חזק, היא תמיד תהיה רק במרחק של נגיעה.

היא תמיד תחייך אלי, תמיד תעשה לי הרגשה טובה, תמיד תגרום לי לדמיין ולפנטז על החיים שאני כל כך רוצה לחיות ועל החוויות שאני רוצה לחוות, אבל היא תמיד תישאר שם, מאחורי הגדר.

היא תמיד תהיה שם, עם האושר שלי, ממש מעבר לפינה...

אני הולכת לביים סרט..
יקראו לו: איש עסוק מאוד..
בכיכובו של האחד והיחיד *****   ****....
תקציר:
מסופר על יום בחייו של בחור צעיר, כריזמטי ושרמנטי למראה, על שלל מעלליו בעבודה, ועל איך הוא מפרפר את כולם בעבודה כמו סביבונים.. ידו טמונה בכל, וכולם צריכים אותו וזקוקים לו.

יש לו מזכירה מעצבנת דיה, שמקלפת לו תפוחים. (אבל כמו בכל סיפור טוב, כדי להאיר דמות אחת באופן חיובי, צריך להוסיף דמות פחות חיובית.)
לאדון **** יש ארשת פנים מאוד קשוחה, וכולם יראי כבוד אליו... זה גם מה שהוא דורש בבית.. ממי אתם שואלים? מהשפחה הקטנה והחמודה שלו..
גם בבית, ידו טמונה בכל.. אהה סליחה, טמונה בה. בכל חור אפשרי. אבל בין היותו קשוח וחדמשי ביותר, הוא גוש של רכות... שצריך יחס לא פחות מהכלבונת הקטנה שלו..
כל זאת ועוד, יצא לאקרנים באוגוסט 2015.
להזמנת מקומות מראש נא לחייג *******-*05.

מסתבר שקלעתי בול ...

לפעמים אני לא יודעת לדלות מידע מדברים שאתה אומר.. טיפשה קצת נו...  אתה יודע שאני צריכה שידברו איתי תכלס.

אבל זה רק לפעמים.. 

מזל שלשיר הזה לא הייתי צריכה תרגום... :)

אם אתה חושב שאתה תמשיך לקטוף לי מנגו מהעץ, ואז לחתוך לי אותם בבוקר, ולסדר לי אותם יפה בקופסא כדי שאקח לעבודה, ואני לא אהפוך להיות באורח פלא לקיטשית.

אתה טועה!!!!!!!!!!!!!!!!!

סעעעממממקקקקקקקקקקקקקק

ועכשיו לקטע הבא, אני צריכה שתעצמו עיניים... או שלא... 

אבל תנסו לדמיין גור כלבים חמוד, שרץ לבעלים שלו עם זנב מכשכש, מושך קצת במכנס, עד שהוא שם לב אליו, ואז בורח בשובבות..

וחוזר חלילה.. רץ אליו, מחפש תשומת לב, ובשניה שמקבל בורח... ואז שוב, מגיע, מסתובב לו בין הרגליים מחפש קצת יחס, ובורח..

בנינו, הקטן סתם מחפש לשחק.. ואני.... אני גורה קטנה שבודקת גבולות.

באה, מושכת לך במכנס, לראות עד כמה אני יכולה ללכת רחוק מבלי לחטוף.

שובבות? אולי...

סקרנות? כנראה...

רוח שטות? סביר להניח...

אבל הכי הרבה אני מחכה לרגע שאתה תציב גבולות... ולא גבולות דמיונים וארביטררים שאני יצרתי לעצמי מתוך היותי כלבה למופת.

אבל כאלו שיהיו תפורים עבורנו בחוט ומחט.

כאלו שכל עיטור שלהן, נעשה במחשבה מסויימת ולא בייצור המוני.

למה, אתה שואל?

כי רק ככה אני אוכל לזהות עד כמה אתה באמת מסוגל... 

כנראה שיש לך הבנה ממש טובה לכל הנוגע להתנהלות איתי, או במילים שלך, " את בכלל לא פשוטה להכלה" 

נו, ספר לי על זה, איך אתה חושב שאני חיה עם עצמי כבר 29 שנים. 

אגב, אתה חושב שאם היה כ"כ פשוט, עדיין היית נשאר?

חלק מהאינטריגה האינסופית לגבי, היא שאתה לא באמת יודע מה אני אשלוף לך בעתיד מהשרוול.. אז אתה אומר שאני מצחיקה, no shit Sherlock,  או שאני מלאת שמחת חיים, ושאני מצליחה להוציא אותך מהמוד של הבוס הזועף.. אמממ... סליחה סליחה, לא זועף, רציני.. 

אתה באמת חושב שאם היית יודע איך לאכול אותי, שלא היית מסיים לאכול אותי בביס? אז אני מעדיפה לתת לך עוד קצת זמן לנסות ולהבין מה פשר היצור הבלונדיני הזה שעומד מולך.. חוצפנית, כן אני מודעת לזה.. אבל אני בטוחה שהיא התחבבה עליך.... אפילו קצת :)

אז בין חילופי מילים באופן מתמיד, כי תמיד יש לי מה לענות, וכי אני לא יודעת לשתוק, החלטנו שאנחנו סוף כל סוף נפגשים, ואתה מסשן אותי... 

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אתה אומר לי לסמס לך כשאני למטה, בקשה שהיתה נראית לי הזויה באותו הרגע, כי אני כבר פה, אז מה יש לי לסמס, אבל החלטתי שלשם שינוי אני לא הולכת לשאול שאלות מיותרות, ואני פשוט עושה את זה.

עולה אליך במדרגות, דופקת בדלת, אתה פותח ואני מרגישה את המזגן המקפיא, נרות דולקים בכל הסלון, ושיר של הבקסטריט בויז שמתנגן לו ברקע , אותו השיר ששמתי בבוקר יום רביעי, כשהלכתי להתקלח.

לא יודעת אם להיות נפעמת ונרגשת מהמחווה הזו, או להיבהל שאתה כ"כ קיטשי... נראה לי שהמבט שהיה לי על הפנים הביע בדיוק את התחושות האלה... 

מאז שאמרת לי, שאתה אוהב שמלות, ולמרות שלא אמרת לי מפורשות שאתה מצפה ממני להיות איתן תמיד, איכשהו יצא שהלכתי לקניון לחדש את המלאי , וכל פעם שנפגשנו זה היה עם שמלה. ככה זה אצלנו - הנשלטות האולטימטיביות ... אבל את הבדיחה הזו כנראה שרק אתה תבין . 

אז אמרת לי להישאר ערומה לידך, משהו שבפעם הראשונה תמיד גורם לאיזשהי אי נוחות, וזה לא משנה כמה סקס ונילי אנחנו נעשה, איכשהו בסשן כל התחושות מתעצמות. 

העמדת אותי עם הידיים על השולחן, רגליים מפוסקות, והתחלת להעביר את הידיים שלך על הקימורים, על החזה, הצוואר, הגב התחתון, בין הרגליים, כשניכר היה כבר שהרטיבות שם בשיאה.

 אם להיות כנה, לא חשבתי שאתה מסוגל ליותר מידי, אבל כנראה שהיתה צפויה לי הפתעה כואבת או בשפה המקצועית שלנו, ככל שיותר כואב, ככה יותר נעים .

הידיים הגדולות שלך צבעו את התחת שלי בצבע אדום , אפשר לומר שאפילו דיי ארגמן, הציפורניים שורטות את הגב, גורמות לו להתקמר קלות.

אתה מעמיד אותי על ארבע, ומתחיל להצליף.. שני פלוגרים, (אחד זמש, אחד עור) 1 שוט רכיבה עם קצה שחור באורך 3 ס"מ, 1 שוט עם קצה שחור באורך 5-7 ס"מ. המתכון המושלם לתחת/ גב/ רגליים/כפות ידיים כואבות.

החלק שהכי הפתיע אותי היו הגומיות האלסטיות ששמת לי על כפות הרגליים- נשבעת שזו פעם ראשונה.. אהה.. ואחרונה.! זה נותן הגדרה חדשה לכאב. 

הפלאג לא איחר להגיע כדי לגרום לי להרגיש הכי כלבה שיש. והשילוב שלו ושל הזין שלך בתוכי גורמים לי להרגיש מלאה. 

כששאלת אותי, אם אני אוהבת אנאלי, אמרתי לך שכן, אבל באותה הנשימה אמרתי לך לא לחייך יותר מידי, כי עם הזין שלך, סביר להניח שתצטרך לעשות הרחבה מיוחדת. אני לא יכולה להכחיש שחיוך מרוח לי על הפרצוף עכשיו רק מלחשוב על זה. מי היה חושב שזין יכול לצמוח למימדים כאלה?!?!?! 

ואני ,הזונה החמדנית שאני, מאוהבת בו! 

אתה דוחף לי אותו לפה, מזיין חזק, תופס את הראש וחונק אותי עליו, גורם לי לרייר, נותן שניה לנשום וממשיך לזיין ללא רחמים.

משהו שלעולם לא אפסיק להיות מופתעת ממנו, זו היכולת שלך לגמור, ואחרי 5 דקות להמשיך לזיין שוב. אם הייתי יודעת שמזל שור הוא אכן פר הרבעה, אולי הייתי מחפשת אתכם כבר לפני. 

האמת, שאני חייבת לתלות מכתב התנצלות לשכנים שלך באופן אישי, כי כמות הצרחות והגניחות שהיו באותו היום, לא היתה מביישת את רחוב החלונות האדומים.

משום מה, אתה רק דאגת שאצרח יותר, כבר קלטתי שאותך זה מדליק.

לדעתי כבר אמרתי לך, שכשאתה מזיין, אני מרגישה את הזין שלך עמוק בתוך הכוס, בשלב שזה פוגע בצוואר הרחם, והכאב הזה מעביר בי צמרמורת. כשאתה מאחורי, אתה תופס לי את הפה ומפסק אותו עם האצבעות שלך, ומשתמש בי כמין משענת שכזו. 

אחרי שגמרתי פעמיים, באישור כמובן לכל התוהים, ואתה פרקת את אונך בפי, נשכבתי מחוייכת להפליא על הספה. אתה שם לב להכל אה?!

בסשן הזה שהיה לנו, למרות הכאב ולמרות הקושי , היתה בך רכות עוטפת. בהחלט מרענן ... 

שיחת הבירור שעשית לי אח"כ נתנה לי להבין שאתה רק מגשש עדיין, ושעוד צפויות לי הפתעות.

קראת לעצמך השדרוג שלי... יכול להיות שאני מתחילה להבין למה התכוונת. 

גדלתי בשנה!!

אם כבר כופרת , אז שיהיה עד הסוף !! :) 

גם המשפטים הכי ישנים בספר עובדים עליי..

שמישהו יביא לי מטף לכיבוי אש בבקשה!! 

אני בוערת!

 "אני אעשה הכל... מ א' ועד ש'... את תעשי רק ת'----תנקי, תסדרי, תבשלי, תתפשטי.... ויש עוד כמה"

כתבת לי הודעה, חשבתי שאתה הפלצן המצוי, אבל משום מה החלטתי לענות לך.. אני ידועה כאחת שחותכת בבשר החי, ואם משהו לא נשמע לי, אני דואגת להגיד את זה, ולשחרר.. 

אין לי כוח למשחקים, גם את  זה אני דואגת "להבהיר" לך. 

האמת, לא נשמע שאתה מתרגש מזה כ"כ. 

אני עצבנית עליך, אתה לא מדבר , אנחנו מחליפים הודעה פעם בכמה ימים.. ואז אני מחליטה לצאת עליך במהירות של 230 קמ"ש.

בדיעבד, אני מבינה שהנונשלנטיות שלך לתגובות שלי היא טבעית. כולך ארשת פנים רצינית. מפתיע לשמוע אותך צוחק בגלל השטויות שלי.

במיוחד כשאתה אומר שבעבודה נוטים לשקשק ממך בפחד. אני יכולה להבין בדיוק באילו תכונות מדובר שגורמות לך להלך אימיים על אנשים.

הדבר שאני הכי מופתעת ממנו בך, זו העובדה שבכל השיחות שלנו, לשם שינוי נושא השליטה אפילו לא עלה פעם אחת. אני חייבת להגיד שזה משב רוח מרענן.  ולמרות שאתה טוען נחרצות ,שאני  לא מפרגנת, הנה.. קיבלת...

למה למען השם, כל היכרות בדסמית חייבת להתחיל באיך את מזדיינת, ובאיך את מוצצת, ובתרדי על ארבע כלבה, כי ככה אמרתי לך?!

נראה לי שכחתם לגמרי שיש אדם שעומד מאחורי כל פרופיל.

אתמול אספת אותי ... אני נכנסת לאוטו, מחוייכת לעברך, רואה שגם אתה לא מהסס לחייך.. פתאום כל השיחות מקבלות איזשהו נופך אחר . אתה מתחיל לקשר את כל מה שתיארת בראש, לדמות שנמצאת מולך.

אתה מציע לי מסטיק, אני לוקחת ואנחנו נוסעים לשבת קצת ביחד ולהכיר יותר לעומק.

איך אני אומרת , ברגע שיש הבנה, לא צריך לדבר בכלל.

אני לועסת את המסטיק , ועושה בלון, אתה מסתכל עליי באיזה מבט כזה שקצת גרם לי להרטיב בין הרגליים, מושיט את היד לכיוון הפה, ובלי לדבר, גורם לי להוציא בבושה את המסטיק מהפה. כבר אמרתי לך שהרגשתי בת 12, לא?

ואז במין רוגע שקט כזה אתה אומר, תקשיבי לי טוב, את לא תפוצצי לי בלונים מול הפנים. הזרמים שעברו לי באותו הרגע בגוף לא יתוארו במילים.

כשנכנסו לבר, התיישבנו ליד הדלפק, ואתה מבלי לחשוב פעמיים אומר לי לשבת זקוף , משהו ששמעתי מאמא שלי לפני שבוע. ככל שהערב התקדם והשיחה הפכה להיות יותר ויותר גלויית לב, גיליתי שגם בלי ג'סטות מיוחדות אני קוראת אותך בלי בעיה.

קלטת כבר שאני מדברת עם הידיים, ואותך משום מה זה מרתיח, אז פעם אחת הערת לי, והפסקתי, פעם שניה הערת לי והפסקתי.. בפעם השלישית, ראיתי..... לא היה צורך לדבר... הידיים ירדו מתחת לשולחן.  משום מה אותך זה הצחיק, וחירמן באותה המידה. אני יודעת שמדליק אותך החיבור המנטאלי והאינטליגנציה לא פחות ממה שהיא מדליקה אותי .

בדרך חזרה לכיוון האוטו, כשאני מדדה בצעדים קטנים כי שיכרת אותי, אתה תופס אותי ומנשק... הצמרמורת שעברה לי במורד הגב בשניה שתפסת לי את השיער חזק, או בעצם העובדה שלקחת את ידיי לאחור, השאירו אותי חשופה בפניך.

בהחלט נראה לי שאתה שדרוג :) 

נ.ב- אני אזהר עם ה"יקירי" להבא.... אני חוששת שמא יהיו לזה השלכות :)

"בשניות את נראית כמו חנות חמסות בלב עכו"- זה בדיוק מה שאמרת לי, כשהתחת שלי קיבל טיפול של כמה דקות מהידיים המאסיביות שלך..

כרגיל, אני צוחקת ממך, ולא מצליחה להפסיק. מעניין איך כל פעם שאנחנו נפגשים, התחושה היא כאילו הזמן עוצר מלכת.

מעניין, שגם אם יעברו שנים, הקשר בנינו יהיה כ"כ עוצמתי. ועוד יותר מעניין, זה איך לעזאזל אתה עדיין יודע להרטיט לי כל איבר בגוף. בעיקר את הלב.

אז אני אצל ההורים, עושה לכלבה בייביסיטר... אירוני- שכלבה שומרת על כלבה.

אתה מגיע, נכנס בדלת, מתייחס לכלבה- השניה. גל של קנאה מטורפת שוטף לי את הגוף כשאתה זורק לה את השרוך שלה לכיוון המטבח. אני מסתכלת עליך בהערצה, מבט שלא השתנה בשנים האחרונות, ולפי הזרמים בכוס שלי עוד לפני שאתה נוגע בי, כנראה גם לא ישתנה.

אני מורידה את העיניים לשניה לרצפה, ואתה שועט לעברי כמו חיה לטרף.

יד אחת אוחזת לי את השיער, והשניה תופסת את הפנים. הגוף שלך כ"כ צמוד לשלי, עד כדי כך, שנוצרה הרגשה של וואקום ששאבה לי את כל האוויר מהריאות.

השפתיים שלך רכות, טועמת אותך, הטעם לא השתנה. הריח.. איך אני מתארת את הריח? ריח של אקליפטוס. מעולם לא אהבתי אותו.. אבל עליך... הריח הזה עליך, מרגיש כאילו מישהו נתן לי בעיטה בתחת ושלח אותי על קשת בענן היישר לגן עדן.

אתה אוחז אותי חזק, חופן לי היריכיים, מרים אותי עליך, כאילו אני איזו בחורה אנורקסית ששוקלת 32 ק"ג.

והולך איתי לכיוון הספה. מפשיט אותי מהבגדים, צובט לי את הפטמות שכבר עברו התעללות לא קטנה מבעוד מועד. משהו שאתה דואג לתחקר אותי עליו.

אתה אומר לי בחיוך זחוח, שאתה צריך לדעת מי היה פה לפניך, ואיזה חורים אתה הולך לחלל ולקרוע.

סלח לי יקירי, אבל אני לא מסוגלת לשתף אותך בחיי המין שלי... בכל זאת, זה אתה...אתה רואה שאני מתקשה לענות, ואתה מתעקש עוד יותר. נותן למבוכה שלי להציף אותי עוד יותר.

אתה מעמיד אותי עם הגב אליך, ומעביר את האצבעות שלך מהשיער, לגב, למתניים, לבטן, ליריכיים. כל אותם המקומות שפעם היו שייכים לך, והם עדיין זוכרים אותך. זוכרים איך בעיקר גרמת להם להרגיש מושלמים.

אתה אומר לי לשים ידיים על השולחן, ובעודך יושב על הספה, אתה מרים לי את הרגליים על יריכיך, כך שהתחת שלי כולו בתוך הפרצוף שלך. הידיים רועדות, כואבות, ואתה צוחק. אומר שזו בדיוק הפואנטה. שמחר אני אזכור הכל. שהכאב שיפלח אותי, יזכיר לי אותך. בלב, אני רק מייחלת שזה כבר יקרה.

אתה מספינק אותי, ומספנק לספנק אני מרגישה את אגלי הזיעה שניגרים לי בגב. אתה שורט אותי, ומתעלל בי, ומעביר ידיים על הכוס הרטוב והנפוח. גם מבלי לראות אותך, אני יודעת שאתה מחייך. כן כן, אני תמיד רטובה ומוכנה לשימוש. שנינו יודעים את זה.

אתה מעביר אותי לכסא, כסא כזה קטן וחמוד שיש בעיקר לאנשים שיש להם פסנתר בבית, משעין אותי עליו, וממשיך להכאיב .... באיזשהו שלב אתה אומר שבדיוק ככה אמור להיראות תחת.

אתה מוציא את הוונד שהתגעגעתי אליו, ומתעלל לי בכוס הפצוע, מחדיר אצבעות. אני רואה את הנעליים שלך, ומחייכת. מבינה איזה גבר יצא ממך.. אבל את המשפט הזה רק אתה תבין.

גורם לי לגמור, ואומר, שהגניחות שלי לא השתנו, והריח שלי לא השתנה.. ושאני זו אני.. אני יודעת שאיפשהו בתוך כל המילים המבולבלות האלו ישנה מחמאה. מחמאה שרק אני אוכל להבין.

מוריד אותי מהכסא הזה, מוריד את המכנסיים שלך, ונשאר עם תחתונים. אני לא מהססת, ומורידה לך גם את התחתונים. למרות שאולי תפרש את זה כחוצפה, אבל אני כבר מתה לראות אותו במלוא הדרו. אני דוחפת את הפרצוף שלי לתוך הביצים שלך, מלקקת אותן, מכניסה את הזין לפה, לא מורידה את המבט שלי ממך , לראות שאתה מסופק ממני, שווה הכל. מנסה לחנוק את עצמי עליך. אתה אוחז בשערי, ומזיין לי את הפה. אני מריירת כמו כלבה מיוחמת, כולי מלאה ברוק, באותה השניה אני מרגישה איך אני נעלמת, והופכת להיות חלק ממך. אתה מפסק לי את הרגליים, וחודר לתוכי,דואג להראות את הנוכחות שלו... הברכיים כואבות על הרצפה הקרה, ואני בוכה לך שאני לא יכולה יותר לעמוד על ארבע.. מסתובבת אליך, ואתה אומר שאתה יכול להמשיך ככה שעות.

תופס אותי בשיער ולוקח אותי למטבח, מסתכל על השיש, מסתכל על השולחן הגדול, ואומר, טוב נו בחרי מקום שבו אני מזיין אותך. זה לא שנשאר משטח אחד תמים בבית הזה.

אתה מעלה אותי לחדר הישן שלי, מעמיד אותי על ארבע על המיטה כשפלאג בתחת שלי, ומזיין חזק. אני מרגישה אותך דופק לי את השחלות. אני מרגישה כמו מין כאב עמום כזה, שרק מתעצם עם כל חבטה שלך בי.

הופך אותי, שם אותי בתנוחה המיסיונרית, (טוב נו, כי ביקשתי ממש יפה ), ועד כמה שהתנוחה הזו ונילית ובנאלית, עם האדם הנכון, זה הדבר הכי עוצמתי שיש. תופס לי את הידיים מעל הראש, הרגליים שלך מפסקות את שלי, והמבט... הכל טמון במבט..  הונילים האלה לא מבינים שכשמסיטים מבט, מתעלמים מהקיום של הצד השני.. אבל כשאתה בוהה בכמיהה במושא תשוקתך, הסיפור מסתבך.

אתה מוריד אותי שוב לברכיים ונותן לי למצוץ לך... הזין שלך לא מפסיק לעמוד לשניה. תמיד אמרתי לך שיש לי תחושה שאתה לוקח ויאגרה, אבל אני עדה שזה לא המצב.

אומר לי ללכת להביא את חומר הסיכוך מלמטה, כי התחת שלי צריך טיפול. תמיד היו לי יחסים דו ערכיים איתך , עם הזין שלך ועם אנאלי. מצד אחד אני ממש אוהבת אנאלי, ומצד שני, הזין שלך לא מאפשר את זה.

לא שזה מעניין אותך יותר מידי, אתה חודר. אני בוכה לך שזה שורף, ושוב בנימה משועשעת אתה אומר שזה ישרוף לי בדיוק שניה, ואחרי שאני אבין עד כמה אני זונה, החור ייפתח כמו דלת.

נראה לי הברחתי איזו גמירה קטנה, שלא ראויה אפילו לאיזכור, אבל אתה לא מאמין....

אתה חוזר לזיין לי את הכוס, כ"כ חזק, שאני שומעת איך הכל נשבר לי מבפנים.

אתה גומר לי בתוך הפה, ואני מלקקת בתאווה את מה שבעקרון שייך לי. עדיין יש סייגים בנושא, אז אני אשתוק.

אנחנו חוזרים למטה, יושבים קצת על הספה, רואים סרט ביחד, ואני פשוט נרדמת.

After having sex, a guy is usually hungry, and wants a sandwich.

If the girl is able to walk to the kitchen, then the guy doesnt deserve a sandwhich.

נרדמתי עד הבוקר. ... עשית את עבודתך נאמנה.

מגיע לך הרבה יותר מסתם כריך.