מונולוג של כלבה

"בשניות את נראית כמו חנות חמסות בלב עכו"- זה בדיוק מה שאמרת לי, כשהתחת שלי קיבל טיפול של כמה דקות מהידיים המאסיביות שלך..

כרגיל, אני צוחקת ממך, ולא מצליחה להפסיק. מעניין איך כל פעם שאנחנו נפגשים, התחושה היא כאילו הזמן עוצר מלכת.

מעניין, שגם אם יעברו שנים, הקשר בנינו יהיה כ"כ עוצמתי. ועוד יותר מעניין, זה איך לעזאזל אתה עדיין יודע להרטיט לי כל איבר בגוף. בעיקר את הלב.

אז אני אצל ההורים, עושה לכלבה בייביסיטר... אירוני- שכלבה שומרת על כלבה.

אתה מגיע, נכנס בדלת, מתייחס לכלבה- השניה. גל של קנאה מטורפת שוטף לי את הגוף כשאתה זורק לה את השרוך שלה לכיוון המטבח. אני מסתכלת עליך בהערצה, מבט שלא השתנה בשנים האחרונות, ולפי הזרמים בכוס שלי עוד לפני שאתה נוגע בי, כנראה גם לא ישתנה.

אני מורידה את העיניים לשניה לרצפה, ואתה שועט לעברי כמו חיה לטרף.

יד אחת אוחזת לי את השיער, והשניה תופסת את הפנים. הגוף שלך כ"כ צמוד לשלי, עד כדי כך, שנוצרה הרגשה של וואקום ששאבה לי את כל האוויר מהריאות.

השפתיים שלך רכות, טועמת אותך, הטעם לא השתנה. הריח.. איך אני מתארת את הריח? ריח של אקליפטוס. מעולם לא אהבתי אותו.. אבל עליך... הריח הזה עליך, מרגיש כאילו מישהו נתן לי בעיטה בתחת ושלח אותי על קשת בענן היישר לגן עדן.

אתה אוחז אותי חזק, חופן לי היריכיים, מרים אותי עליך, כאילו אני איזו בחורה אנורקסית ששוקלת 32 ק"ג.

והולך איתי לכיוון הספה. מפשיט אותי מהבגדים, צובט לי את הפטמות שכבר עברו התעללות לא קטנה מבעוד מועד. משהו שאתה דואג לתחקר אותי עליו.

אתה אומר לי בחיוך זחוח, שאתה צריך לדעת מי היה פה לפניך, ואיזה חורים אתה הולך לחלל ולקרוע.

סלח לי יקירי, אבל אני לא מסוגלת לשתף אותך בחיי המין שלי... בכל זאת, זה אתה...אתה רואה שאני מתקשה לענות, ואתה מתעקש עוד יותר. נותן למבוכה שלי להציף אותי עוד יותר.

אתה מעמיד אותי עם הגב אליך, ומעביר את האצבעות שלך מהשיער, לגב, למתניים, לבטן, ליריכיים. כל אותם המקומות שפעם היו שייכים לך, והם עדיין זוכרים אותך. זוכרים איך בעיקר גרמת להם להרגיש מושלמים.

אתה אומר לי לשים ידיים על השולחן, ובעודך יושב על הספה, אתה מרים לי את הרגליים על יריכיך, כך שהתחת שלי כולו בתוך הפרצוף שלך. הידיים רועדות, כואבות, ואתה צוחק. אומר שזו בדיוק הפואנטה. שמחר אני אזכור הכל. שהכאב שיפלח אותי, יזכיר לי אותך. בלב, אני רק מייחלת שזה כבר יקרה.

אתה מספינק אותי, ומספנק לספנק אני מרגישה את אגלי הזיעה שניגרים לי בגב. אתה שורט אותי, ומתעלל בי, ומעביר ידיים על הכוס הרטוב והנפוח. גם מבלי לראות אותך, אני יודעת שאתה מחייך. כן כן, אני תמיד רטובה ומוכנה לשימוש. שנינו יודעים את זה.

אתה מעביר אותי לכסא, כסא כזה קטן וחמוד שיש בעיקר לאנשים שיש להם פסנתר בבית, משעין אותי עליו, וממשיך להכאיב .... באיזשהו שלב אתה אומר שבדיוק ככה אמור להיראות תחת.

אתה מוציא את הוונד שהתגעגעתי אליו, ומתעלל לי בכוס הפצוע, מחדיר אצבעות. אני רואה את הנעליים שלך, ומחייכת. מבינה איזה גבר יצא ממך.. אבל את המשפט הזה רק אתה תבין.

גורם לי לגמור, ואומר, שהגניחות שלי לא השתנו, והריח שלי לא השתנה.. ושאני זו אני.. אני יודעת שאיפשהו בתוך כל המילים המבולבלות האלו ישנה מחמאה. מחמאה שרק אני אוכל להבין.

מוריד אותי מהכסא הזה, מוריד את המכנסיים שלך, ונשאר עם תחתונים. אני לא מהססת, ומורידה לך גם את התחתונים. למרות שאולי תפרש את זה כחוצפה, אבל אני כבר מתה לראות אותו במלוא הדרו. אני דוחפת את הפרצוף שלי לתוך הביצים שלך, מלקקת אותן, מכניסה את הזין לפה, לא מורידה את המבט שלי ממך , לראות שאתה מסופק ממני, שווה הכל. מנסה לחנוק את עצמי עליך. אתה אוחז בשערי, ומזיין לי את הפה. אני מריירת כמו כלבה מיוחמת, כולי מלאה ברוק, באותה השניה אני מרגישה איך אני נעלמת, והופכת להיות חלק ממך. אתה מפסק לי את הרגליים, וחודר לתוכי,דואג להראות את הנוכחות שלו... הברכיים כואבות על הרצפה הקרה, ואני בוכה לך שאני לא יכולה יותר לעמוד על ארבע.. מסתובבת אליך, ואתה אומר שאתה יכול להמשיך ככה שעות.

תופס אותי בשיער ולוקח אותי למטבח, מסתכל על השיש, מסתכל על השולחן הגדול, ואומר, טוב נו בחרי מקום שבו אני מזיין אותך. זה לא שנשאר משטח אחד תמים בבית הזה.

אתה מעלה אותי לחדר הישן שלי, מעמיד אותי על ארבע על המיטה כשפלאג בתחת שלי, ומזיין חזק. אני מרגישה אותך דופק לי את השחלות. אני מרגישה כמו מין כאב עמום כזה, שרק מתעצם עם כל חבטה שלך בי.

הופך אותי, שם אותי בתנוחה המיסיונרית, (טוב נו, כי ביקשתי ממש יפה ), ועד כמה שהתנוחה הזו ונילית ובנאלית, עם האדם הנכון, זה הדבר הכי עוצמתי שיש. תופס לי את הידיים מעל הראש, הרגליים שלך מפסקות את שלי, והמבט... הכל טמון במבט..  הונילים האלה לא מבינים שכשמסיטים מבט, מתעלמים מהקיום של הצד השני.. אבל כשאתה בוהה בכמיהה במושא תשוקתך, הסיפור מסתבך.

אתה מוריד אותי שוב לברכיים ונותן לי למצוץ לך... הזין שלך לא מפסיק לעמוד לשניה. תמיד אמרתי לך שיש לי תחושה שאתה לוקח ויאגרה, אבל אני עדה שזה לא המצב.

אומר לי ללכת להביא את חומר הסיכוך מלמטה, כי התחת שלי צריך טיפול. תמיד היו לי יחסים דו ערכיים איתך , עם הזין שלך ועם אנאלי. מצד אחד אני ממש אוהבת אנאלי, ומצד שני, הזין שלך לא מאפשר את זה.

לא שזה מעניין אותך יותר מידי, אתה חודר. אני בוכה לך שזה שורף, ושוב בנימה משועשעת אתה אומר שזה ישרוף לי בדיוק שניה, ואחרי שאני אבין עד כמה אני זונה, החור ייפתח כמו דלת.

נראה לי הברחתי איזו גמירה קטנה, שלא ראויה אפילו לאיזכור, אבל אתה לא מאמין....

אתה חוזר לזיין לי את הכוס, כ"כ חזק, שאני שומעת איך הכל נשבר לי מבפנים.

אתה גומר לי בתוך הפה, ואני מלקקת בתאווה את מה שבעקרון שייך לי. עדיין יש סייגים בנושא, אז אני אשתוק.

אנחנו חוזרים למטה, יושבים קצת על הספה, רואים סרט ביחד, ואני פשוט נרדמת.

After having sex, a guy is usually hungry, and wants a sandwich.

If the girl is able to walk to the kitchen, then the guy doesnt deserve a sandwhich.

נרדמתי עד הבוקר. ... עשית את עבודתך נאמנה.

מגיע לך הרבה יותר מסתם כריך.