מונולוג של כלבה

 עוד יומיים

מדריד

לנוח!!!

תודה לאל!

פפפפפפפפפפפפפפפפפפפפ

כשאת משוחחת עם מישהו על בסיס יומי בענייני עבודה.

ואת כל הזמן חושבת לעצמך שהקול שלו של חנון אמיתי,

אז, הרגע הזה שהוא מגיע פעם ראשונה למשרד, וקולטת שהוא חנבץ אמיתי.!!!

הקול לא משקר!

בוז'ה מוי!

אם יש משהו שאני ממש מחכה לו עכשיו , זה שיגיע יום רביעי הבא... 

כי בשלב הזה אני יודעת בוודאות שאתה רק שלי, ושאני לא צריכה לחלוק אותך עם אף אחד למשך ארבעה ימים שלמים.

בכלל, מאז שאני שלך, מצא חן בעיני האיסור הזה שלך לא לגעת בטלפון כשאנחנו יחד, למרות שעדיין מידי פעם אני חוטאת.

מעניין מה יקרה כשתחליט שאתה גם מעניש אותי על זה.... 

מעניין...

מאוד... 

נק' למחשבה.....

המכורה

זו כבר פעם שניה ביומיים האחרונים, שאני שומעת ומגלה על גברים שמשקרים במצח נחושה על החיים שלהם, אתמול זה היה בתוכנית טלויזיה, שבעלה של אודטה שיקר לה במשך 15 שנות נישואים, על מי שהוא בעצם, והיום שמעתי על בנזוגה של אחת העובדות, שהוא אומנם דוקטור גדול, אבל שתיין , מכור לתרופות, מהמר כפייתי, ובוגד בנזונה!

אני מתפלאת, איך אדם יכול לחיות את החיים הכפולים האלה, כל פעם שאני שומעת עוד סיפור כזה, עוד מקרה כזה, אני נבהלת, אני נרתעת, זה גורם לי לחשוב על מערכת היחסים שאני מנהלת, גורם לי לתהות אם אני עושה את השיקולים הנכונים, אולי אני מתמסרת מידי לאדם הלא נכון, אולי אני מתמוססת בך מהר מידי, אולי יום אחד תיקח אותי כמובנת מאליה, אולי אני אמצא את עצמי יום אחד שוב במקום שבו השקר והסילוף חוגג.

זו אני- הרגשנית, זו שחושבת מהלב, זו שהאמוציות שולטות בה, ולא היא בהן, זו שמתנהלת לפי מה שתחושות הבטן אומרות ולא הראש.

וזה אתה- ההגיוני, זה שמסודר אצלו הכל במגירות, זה שיודע להפריד בין ההיגיון לבין ההרגשה, זה שמסוגל להחליט על סמך עובדות מבוססות ולא תיאוריות.

לא מעטות השיחות שהיו לנו על הנושא הזה, וכמה שאני ואתה שונים. אבל כמו שאמרת, שונים באופן עקבי. 

-"איזה ריח שמפו אתה רוצה"?

-"לא יודע.. אבל תבחרי את האחד שאת הכי שונאת ותביאי אותו, אני בטוח אוהב אותו"

(מסתבר אגב שהנוסחא הזו מנצחת. ^^^ (לכל מי שתהה))

ולעניינו, לפעמים השוני הזה בנינו מטריד אותי לא מעט.. כל דרך ההסתכלות שלך על החיים היא שונה לחלוטין מדרכי. שונה לחלוטין במהות שלה, באג'נדה שלה,אופן הניתוח שלך של מצב מסויים, שונה משלי. ובכלל, כל הנושא הזה של הרגש וההיגיון מהווים חלק נכבד מאיתנו.

אממה....

מסתבר שאני נורא גמישה, ולא, לא רק פיזית... אני לומדת ממך המון, לומדת איך להשתמש בהיגיון הבריא שלי, ולשים את הרגשנות בצד. 
לומדת לא רק איך להימנע מסיטואציות לא נעימות, אלא גם איך לצאת מהן באלגנטיות.

אז אני מודה לך..
מודה לך על שאתה אתה.
מודה לך על מה שאתה מעניק, גם אם זה טבעי אצלך.

מודה לך על התהליך שאני עוברת בזכותך.
ובעיקר מודה לך על זה שאתה הבטחת לי היום שאתה לא תיהיה שרלטן כמו האלה לעיל :) 

רק שלך!

כבר תקופה שאתה אומר לי שאתה מת לראות אותי שיכורה, ולראות אותי משולחת כל רסן, ומתנהגת כמו זונה אמיתית.

ככה אתה קורא לי... זונת צמרת.. או במילותיך, יש הרבה זונות, אבל זונת צמרת יש רק אחת. 

איכשהו אתמול, בין חרמנות שרק התגברה מתחילת היום, לבין בילויים וניליים לחלוטין, לקחת אותי לכאן. מקום שבלילה גורם לך לרצות לשבת בשקט ולצפות על כל הנוף מסביב. מופתעת עד כדי הלם מהמחווה שלך, דיי רומנטית אם יורשה לי לציין. 

אתה שולף מהשקית, שהבאת איתך מהקיוסק, שני בריזרים, אחד בטעם לימון, ואחד בטעם אפרסק. 

נותן לי לטעום את האפרסק, ואז את הלימון, ואני בוחרת בלימון.. לחיוך שלך יש משמעות.. אתה דואג לציין אותה."זה מדהים.. אין דברים כאלה. כל מה שאני לא אוהב, את אוהבת.. בכוונה כשהלכתי למקרר חשבתי מה אני הכי שונא, ובחרתי .. וזה מה שאתה אוהבת ".

אני בוחנת מה עוד יש בשקית, רואה כמה אריזות של אגוזים, שקדים ושאר נשנושים, חבילת קונדומים, וקופסאת מסטיקים. כשאני מנסה לקחת מסטיק אני רואה שהקופסא ריקה. 

אתה שולף לי את הקופסא מהיד, ואומר לא לגעת בה. אבל הריח... אוי הריח הסגיר אותך.. הזווית של השפתיים שלך שעלתה, והזיק בעיניים, גרמו לי להבין בדיוק מה אתה מתכנן פה.. 

מעולם לא חשבתי שאני אמצא את עצמי על גג של איזה פיסול סביבתי, מגלגלת ג'ויינט איתך ... סליחה.. אתה מגלגל, ואני מאירה עם פנס.. 

אני כבר כמה ימים אומרת לך שבא לי לעולל איזו שטות, ושהקונדסית שבי מחכה לפורקן. 

אחרי כמה שחטות, וריח שמתפרש על פני לא מעט מטרים, ושתי בנות שיושבות ומקרקרות כמו תרנגולות לידנו, שסוף סוף מועילות בטובן ללכת, המקום רק לרשותינו.

המקום פתוח לחלוטין, והדבר היחידי שמפריד בינינו לבין שאר העולם זה הגובה.  אתה מרים לי את החצאית, והבריזה הקרה מלטפת את ישבני החשוף. אני נמנעת מלזוז, לנוכח המגע שלך בי. 

השיער הפזור מלטף לי את העורף, בעוד היד שלך מנסה לתפוס אותו באחיזה חזקה. 

אתה מסית את התחתון שכבר כולו רטוב מהיום הזה , ומחדיר את עצמך לתוכי.

בקול הנמוך שלך אתה שואל אותי מי הכלבה שלך, ואני לא יודעת ממה להתרגש יותר, מהזין העצום שבתוכי, שמרטיט לי את הרחם עם כל דחיפה, מהעובדה שאנחנו מזדיינים באוויר הפתוח כשכולם יכולים לראות, מהנוף המשגע, או מהעובדה שזה אתה כאן לידי.

אני באמת משתדלת לא לגנוח חזק מידי, הרי אנחנו לא באמת רוצים שיעצרו אותנו על התערטלות בציבור. 

לא צריכה איתך יותר מידי, מספיק שאתה חודר ואני כבר על סף גמירה, התחושה של החום שעוטפת לי את הכוס, הזין שלך שממלא אותי באופן מושלם, הביצים שמתחככות בי, היד שלך שחופנת לי את השדיים ואת הפטמות הזקורות, ואילו היד השניה שמניעה אותי עליך הלוך ושוב. 

משהו בסמי פומביות הזו נורא ממכר אני אומרת לך ואתה מסכים. 

ממשיך לטחון אותי בלי הפסקה עד שאני גומרת, מושיב אותי על הברכיים, דורש שאמצוץ לך... יד אחת על הזין, יד אחת על הביצים. אם כבר שפחת מין, אז לפחות שאהיה מולטיטאסקינג ואפעיל את כל כישוריי בו זמנית. 

אתה תופס לי את השיער ביד אחת, ואילו ביד השניה תופס את הסנטר, ודוחף את עצמך לתוך פי, גורם לי להחנק עליך ולרייר כמו כלבה על הרצפה. דורש שלא אסיר את המבט ממך אפילו לשנייה. אני מרגישה אותך מתקרב לאורגזמה. 

השפיך החם שלך ממלא אותי, כמו כלי הקיבול שלך. אני משאירה את הפה פתוח, מראה לך, ולא מעזה לסגור אותו ולבלוע עד שאקבל אישור. אני רוצה להתמלא בך, להכיל אותך, להיות חלק ממך בכל צורה אפשרית. רוצה שתשתמש בי, שתיגע בי, שתחפיץ אותי, שתחלל אותי, שתזיין אותי, שתקרע אותי, שאת כל העונג שלך תיקח ממני..

אז מה?!

מתי אתה מגלגל לי עוד ג'ויינט? 

אם הווגינה שלך מעולם לא כאבה את המחסור בזין שלו והעור שלך מעולם לא שרף את הריקנות שנותרה אחרי שהלך, לא חווית באמת געגוע מיימיך...

מסופקת, מרוצה, מאושרת..

פולניה מתקדמת..

אני מאוהבת בזין המעלף שלך,
אבל זה המוח הסוטה והחד שלך שמנהל את כל ההצגה הזו ואני קניתי, ברשותך, מנוי קבוע לשורה הראשונה.

אני לא מבינה איך מישהי ויתרה מרצונה על לסגוד לזין שלך כל לילה..

אני רק מפנטזת על ההזדמנות להפוך לך לבית מקדש שתוכל לחלל מתי שרק תרצה.

אני חשבתי שאחרי 29 קייצים אני מכירה אותי דיי טוב, אבל מסתבר שיש לי עוד דבר או שניים ללמוד על עצמי.

מעולם לא טענתי שאני קלה להבנה, אבל הפעם קצו כל הקיצים.

אתה החלטת שאתה נוסע לעיר החטאים.. כן כן לווגאס. טיול שקבעת עם החברים שלך עוד הרבה לפני שהכרנו. 

ואני?! 

אני חושבת שהזבוב המציק הזה שמסתובב לי ליד האוזן, פרט לעובדה שהוא מזמזם בלי הפסקה, שותל מסרים סמויים, שגורמים לחרדת הנטישה שלי להתעורר כל פעם מחדש.

ככה זה, כשאתה כאן, אני רגועה, כשאתה מתרחק מטר וחצי ממני, זהו.. הכל נגמר כלא היה.

אז יומיים לפני הטיסה הבעתי את חששותיי בזהירות, ואמרתי שאני לא רוצה שתתנתק לחלוטין, ואתה בתגובה אמרת שניתוק לא יהיה, אבל אתה מצפה ממני לפירגון מלא.. טוטאלי. שאני אחכה לך כאן לכשתחזור. 

איפשהו,במעמקי הבטן המשפט הזה עורר בי בחילה... "כאילו, מה? מה אני איזו כלבה? שצריכה לחכות עד שתחזור ?!"

האמת שאני הופתעתי בעצמי מהתשובות שזרקתי לעצמי.. "כן, את כלבה, ואת כלבה ממשומעת... אבל זו המהות שלך לא?".

מחד גיסא, עולה בי תחושת סיפוק מטורפת, שאני סוף סוף מבינה מה המקום שלי, ומאידך גיסא אני נלחמת במקום הזה עם ציפורניים שלופות ושיניים חדות. 

טסת...

יום עבר, יומיים, שלושה, והחרדה משתלטת עליי לאיטה, למרות שאתה בהבטחות שלך עומד, מסמס לי, שולח תמונות, דואג שאדע, שלמרות שאתה לא כאן לצידי, אתה עדיין כאן, וחלק ממני. 

אבל אני...אני...  הראש המטומטם שלי, נכנס להיסטריה..

מדמיינת את כל הסצנריומים האפשריים לזה שמשהו יקרה- הפולניות במיטבה. 

כל אותן החוויות שעברתי במהלך החיים מתגבשות יחדיו כעת כדי לתת לי פייט רציני ולגרום לי להישבר ולכתוב לך איזו הודעת נאצה.

אני מוצאת את עצמי במצב שבו ההיגיון נלחם ברגשות.  מלחמה שלא פעם התישה אותי וגרמה לי לאבד כיוון לחלוטין.

הפעם, החלטתי ללכת כנגד האינסטינקטים - או שמא אלו הם בכלל לא אינסטינקטים אלא בכלל הרגלים מטופשים, וללכת בעקבות הקול הזה שקוראים לו אתה.

אני גורמת לעצמי להבין שהמילים שלך, והצורה שבה אתה מתייחס אליי, והדרך שבה אתה נוגע, והזמן שאתה משקיע הם לא מובנים מאליהם.. 

איכשהו, בקרב הזה ביני לבין עצמי- ניצחתי.  הייתי גאה בעצמי. גאה שלא נתתי להרגלים שחרוטים אצלי בזכרון הרגשי לקחת פיקוד גם הפעם, ולהרוס כל חלקה טובה. 

גאה, שלמרות הקושי שלי, לא הפלתי עליך את השטויות שלי. 

למדתי שיעור חשוב.