זו כבר פעם שניה ביומיים האחרונים, שאני שומעת ומגלה על גברים שמשקרים במצח נחושה על החיים שלהם, אתמול זה היה בתוכנית טלויזיה, שבעלה של אודטה שיקר לה במשך 15 שנות נישואים, על מי שהוא בעצם, והיום שמעתי על בנזוגה של אחת העובדות, שהוא אומנם דוקטור גדול, אבל שתיין , מכור לתרופות, מהמר כפייתי, ובוגד בנזונה!
אני מתפלאת, איך אדם יכול לחיות את החיים הכפולים האלה, כל פעם שאני שומעת עוד סיפור כזה, עוד מקרה כזה, אני נבהלת, אני נרתעת, זה גורם לי לחשוב על מערכת היחסים שאני מנהלת, גורם לי לתהות אם אני עושה את השיקולים הנכונים, אולי אני מתמסרת מידי לאדם הלא נכון, אולי אני מתמוססת בך מהר מידי, אולי יום אחד תיקח אותי כמובנת מאליה, אולי אני אמצא את עצמי יום אחד שוב במקום שבו השקר והסילוף חוגג.
זו אני- הרגשנית, זו שחושבת מהלב, זו שהאמוציות שולטות בה, ולא היא בהן, זו שמתנהלת לפי מה שתחושות הבטן אומרות ולא הראש.
וזה אתה- ההגיוני, זה שמסודר אצלו הכל במגירות, זה שיודע להפריד בין ההיגיון לבין ההרגשה, זה שמסוגל להחליט על סמך עובדות מבוססות ולא תיאוריות.
לא מעטות השיחות שהיו לנו על הנושא הזה, וכמה שאני ואתה שונים. אבל כמו שאמרת, שונים באופן עקבי.
-"איזה ריח שמפו אתה רוצה"?
-"לא יודע.. אבל תבחרי את האחד שאת הכי שונאת ותביאי אותו, אני בטוח אוהב אותו"
(מסתבר אגב שהנוסחא הזו מנצחת. ^^^ (לכל מי שתהה))
ולעניינו, לפעמים השוני הזה בנינו מטריד אותי לא מעט.. כל דרך ההסתכלות שלך על החיים היא שונה לחלוטין מדרכי. שונה לחלוטין במהות שלה, באג'נדה שלה,אופן הניתוח שלך של מצב מסויים, שונה משלי. ובכלל, כל הנושא הזה של הרגש וההיגיון מהווים חלק נכבד מאיתנו.
אממה....
מסתבר שאני נורא גמישה, ולא, לא רק פיזית... אני לומדת ממך המון, לומדת איך להשתמש בהיגיון הבריא שלי, ולשים את הרגשנות בצד.
לומדת לא רק איך להימנע מסיטואציות לא נעימות, אלא גם איך לצאת מהן באלגנטיות.
אז אני מודה לך..
מודה לך על שאתה אתה.
מודה לך על מה שאתה מעניק, גם אם זה טבעי אצלך.
מודה לך על התהליך שאני עוברת בזכותך.
ובעיקר מודה לך על זה שאתה הבטחת לי היום שאתה לא תיהיה שרלטן כמו האלה לעיל :)
רק שלך!