אז כמו שכבר היה דיי ברור, לא היה לי מספיק ממך, לא יודעת שובע ממך, אתה מכלה אותי מבפנים ושורף כל פינה חשוכה.
אחרי הפעם הקודמת שנפגשנו, היה ברור כשמש לך ולי, שהכימיה פה בלתי ניתנת בכלל להסבר. או שיש או שאין, ואצלנו היא קיימת בכמויות מסחריות.
הלכנו לאיזו מסעדה בתל אביב, עדיין מרגישה את היד הגדולה שלך עוטפת את שלי, אני באמת מאמינה שיש יחס ישר בין הרצון שלי לגעת לבין הרצון שלי בך.
חלפנו על פני כמה מסעדות, שעליהן עיקמתי את הפרצוף, בטענה שאין לי מה לאכול שם, כי אין שם שום דבר שהוא צמחוני/טבעוני, ובסוף עצרנו באיזה מסעדה יפנית והחלטנו להכנס.
המלצרית הושיבה אותנו באמצע המסעדה, והחלטתי שזה רחוק מלהתאים לי, כי עם כל המשיכה החייתית הזאת, אין מצב שאני מורידה ממך את הידיים שלי. ביקשתי בנימוס לעבור שולחן, והגענו לפינה של המקום.
המלצר הגיע מהר מידי, במיוחד כשהידיים שלי היו טחובות לך עמוק בתוך המכנסיים. לבשתי על עצמי את החיוך הכי ונילי שלי, בניגוד למבט מלא הזימה שהיה לי עד כה, מדהים איך אנחנו אנשי הבדסמ עוטים על עצמנו בכל סיטואציה את ארשת הפנים המתאימה.
המשפט שלך שאני לא אשכח לעולם גרם לי לחייך : "יש שני דברים שאני ממש טוב בהם, וזה הידיים וסכינים".
לגבי הידיים, אני חושבת שהוכחת את טענתך בפעם הקודמת, ואין מרוצה ממני. לגבי הסכינים, החלטת לפלט לי את הדג שהזמנתי . עשית את זה בצורה מרשימה ביותר, שגרמה לי לצחקק קלות. שוב שאלת אותי לגבי משטר המים, ואם שתיתי מספיק, כי אתה מתכנן לי צורת ייבוש מיוחדת במינה, כל השיחה שלנו שינתה כיוון, וקיבלה קונוטציה מינית, אפשר היה לחתוך את המתח המיני בסכין.
בדרך הביתה, לקחת את היד שלי, והכנסת אותה למכנסיים שלך, מילא תוך כדי נסיעה, אבל כשעצרתי ברמזור, החלטת שאתה מוציא לי את השדיים מהחזיה ומלקק אותם. אנשים עומדים ברכבים משני צדדי, ואתה בשלך. ממעיט מערך החשיבות של התערטלות בציבור, ושוקע בעולם הזה שכרגע מכיל רק אותי ואותך. מתעצבן כשההגעה הביתה לוקחת יותר זמן מהמצופה.
אנחנו מטפסים במעלה המדרגות, ומגיעים הביתה.. מתיישבים על המיטה, ואני נרגנת, ומייבבת שאני סחוטה מעייפות, שואלת אותך על העבודה, גם אתה לא הכי מבסוט מהיום שעבר עליך... בדיעבד קראת למה שעתיד היה לקרות בינינו: פריקת תסכולים. אני נאלצת להסכים עם האימרה הזו שלך...
אני מדליקה דוד, וממתינה לו עד שיתחמם קצת. בנתיים אתה מפשיט אותי מהבגדים, ומעמיד אותי מול הקומודה והמראה.
כל היום אתה הזהרת אותי, שאני אצטער על זה שאני קוראת לך "ילדון", טענת באזניי שאני אחטוף על זה, אבל יש לי נטייה, שאני ממש אוהבת להתגרות באנשים, לא סתם בחרתי לי את הניק הזה בכלוב.. אני חייבת להצדיק אותו.
אתה מוריד אותי על ארבע, תופס לי את השיערות, דוחף לי את הפרצוך למראה, וגורם לי להסתכל עליך בהשתקפות... ושואל בקול סמכותי, "איך קראת לי "? שיט, שיט, שיט, ידעתי שהחוצפה שלי תתנקם בי.. אז כדי להראות שלא באמת אכפת לי, ושאני אדונית לעצמי, אני אומרת לך "ילדון" בצורה מתריסנית וחוצפנית, וכמובן שאני חוטפת ספנק , אני חושבת שבספנק השניים עשר בערך, אחרי שהתחת שלי כבר היה אדום כמו עגבניה שנקטפה זה עתה, החלטתי שאני סותמת את הפה הגדול שלי. כן כן, גם אני לומדת לקחים.
אתה מנשק אותי ברכות, ומוביל אותי למקלחת. אתה מסבן לי את הגב, לא פוסח על שום נקודה, מעביר את הידיים שלך בין רגליי, מפסק לי אותן קצת, שוטף מעליי את הסבון, שם עליי מגבת, והולכים חזרה לחדר.
אני מתיישבת שוב על המיטה, עם עין אחת עצומה ואומרת לך שוב כמה שאני עייפה, וכמה שזה יותר, ומציעה לך ללכת לישון. אתה מתגלגל מצחוק, מפשט את העובדה הפשוטה שזה לא יקרה, ואומר לי להתפשט.
היום נפלה עליך רוח הלחימה כנראה, הוצאת את הכל מהמגירה, זה היה נראה כמו מלחמת העולם הראשונה.
אמרתי לך, שאני סומכת עליך, לכן נתתי לך יד חופשית לעשות בי כרצונך. שמת לב כיסוי עיניים, שמת לי גאג, שמת לי קולר, קשרת את הידיים מצידה האחד של המיטה, ואת הרגליים מפוסקות מצידה השני.
את הצריבה של הספנקר החליף המגע הנעים של השוט, כל הצלפה שלך שהאדימה אותי, היד השניה שלך הרגיעה את הכאב, הנשיקות שלך גרמו לי לרצות להתמסר לך יותר, ולתת לך כל מה שתרצה.
התחלת לתלות עליי את אטבי העץ, חמש במספר שמת על כל שד, בתוספת מצבטים על כל פטמה. התחושה של המתיחה של החזה, מזרימה לי את כל הדם לכוס, שכבר היה כ"כ נפוח מכל הסיטואציה, שפשוט התחילו לצאת להם חוטים מירך לירך.
זה מה שאתה עושה לי – אתה מבין?
מילאת את החורים שלי בצעצועים, אתה אומר שאתה נהנה לראות אותי מתענגת, הכל נכנס בכזו קלות, כי הגוף שלי זועק את השם שלך..
אתה דואג להזכיר לי מי פה האחראי על העניינים ותופס את השרשרת שמחברת בין המצבטים ומושך כלפי מעלה, גורם לגוף שלי לזנק ולרעוד כמו עלה.
השוט, הספנקר, האטבים, הנרות, המצבטים, הדילדויים, כולם מצאו שימוש בידיים המיומנות שלך.
אתה מוריד ממני את הגאג, ודוחף את עצמך לתוכי, נותן לי סוף סוף להרגיש את מה שייחלתי לו כל הערב, את הזין שלך פוצע אותי מבפנים, ככ נעים למגע, ככ טעים.
מתיר את הרצועות מהידיים והרגליים, מעמיד אותי על ארבע, כמו הזונה שלך, ככה קראת לי, זו ממש מוזיקה ערבה לאזניי, וחדרת לתוכי באבחה אחת.
יקירי, אני חושבת שאתה צריך לכתוב ספר- איך לזיין בחורה נכון, לקחת מד זווית, ולתאר בדיוק את המעלות שנחוצות ע"מ לעשות את זה נכון. הספר יהיה בסט סלר לטעמי.
לא יודעת איך זה קרה, לא יודעת איפה לחצת, אבל השפרצתי כ"כ רחוק, שזה פגע בקיר, וכל הרצפה היתה מלאה בברטולין. בהיסח דעת שאלתי אם זה יצא ממני, בתמיהה מוחלטת שאלתי מה זה, אז החלטת להסביר לי מקרוב, כי הוראת לי לשכב בתוך זה. אתה נהנה לראות אותי ככה מושפלת, אתה מוצא את זה כ"כ מחרמן, שאני מוכנה להקריב את עצמי עבורך, ולמען ההנאה שלך שאתה מרים אותי וממשיך לזיין אותי ללא רחמים.
אז הפעם חידשת לי עוד משהו, מסתבר שאפשר גם להשפריץ מאנאלי..
אני מרגישה ממש מלאכת מחשבת בידיים שלך, אתה יודע בדיוק איפה לגעת, איפה ללחוץ, כדי לגרום לי להתנהג בצורה שבה אתה רוצה. אתה יודע להוביל, אתה יודע לתת, בצורה כ"כ אינטואיטיבית, שלפעמים אני מוצאת את עצמי שותקת הרבה, בלי שיהיה לי על מה "להתלונן".
הרגליים שלי רועדות, אתה מעמיד אותי על ארבע, מוליך אותי ברחבי החדר, אני יודעת שזה מדליק אותך, אני יודעת שמדליקה אותך העובדה שאתה יכול לבחור להתייחס אליי מתי שבא לך, אני יודעת שאתה אוהב שאני תלויה בחסדיך, ברחמיך, ממתינה למוצא פיך, למגע שלך.
אתה משכיב אותי חזרה על המיטה, עם הראש נוטה כלפי מטה, ומזיין לי את הגרון, חודר לתוכי עמוק, וגומר לי בפה באנחות שמעיפות אותי לרקיע השביעי.
נ.ב
קראת לזה רגע מכונן- אני נאלצת להסכים, במקלחת השניה, אני על הברכיים, מוצצת אותך, מתערבת איתך שאני אוכל להכניס את הזין שלך עד הסוף, אתה סקפטי בטירוף, אומר שיש לי עוד הרבה עד שהאף שלי יגיע לבטן שלך ושהסנטר יגע בביצים.
אני מרגיעה את עצמי, לוקחת נשימה עמוקה, ופשוט מכניסה אותו פנימה עד הסוף, אני ואתה יחד מרגישים איך השסתום של קנה הנשימה נפתח, והזין שלך מחליק במורד הגרון.
המבט שלך, מלא הפליאה וההשתוממות היה שווה הכל!!
החלק הבא, הדאנג'ן , מאתגר הרבה יותר מכל מה שהיה כאן.
אז.. המשך יבוא...