מונולוג של כלבה

"מתיישבת ברכב, מורידה את הנעליים שלך מרגליי, שהן 10 מידות יותר גדולות משלי, סוגרת את הדלת, מסתכלת עליך בפעם האחרונה, ונוסעת לדרכי".

עזבתי אותך ב10 בבוקר, כי שנינו ידענו מה יקרה היום בשעה 14:30.
החלטנו שכל אחד מאיתנו ממשיך בנתיב שאליו יועד.. ואולי יום אחד יצטלבו דרכינו.

בזמן שאתה התארגנת לך, מתקשרת אליי חברה, מציינת בפניי שהיא באיכילוב עם כאבי תופת. 
אני מתלבשת מהר מהר, מספרת לך מה קרה, נוסעת חזרה לבית, מתלבשת, מתאפרת, מורידה מעצמי כל סימן שאפילו יכול להעיד איזה לילה עבר עליי, ונוסעת לבית החולים.

את , מסכנה, מפוחדת, אבל בשביל מה יש חברות כ"כ טובות. אני ואת, כאילו הופרדנו בלידה, שתינו אחיות, מאותה ביצית, אבל מאמא אחרת. 
כשכואב לך- כואב לי, כשטוב לך- אני מאושרת. 

יושבת ליד המיטה שלך, מנסה להפיג את הזמן שבו אנחנו ממתינות לתוצאות של הבדיקות, ואז מגיע הרופא.
בחור, צעיר, שחרחר, אני מסתכלת עליך במבט מחוייך, את מבינה בדיוק על מה אני חושבת- כבר למדת לקרוא אותי רק מהמבט הזה בעיניים. 
הוא מדבר איתנו, אני מחייכת אליו, ולא נראה שהוא באמת מגיב לחיוכים ולעיניים שאני עושה לו.
בראש אני חושבת, מה נסגר איתי ועם רופאים?! או שאין אותם 28 שנה, או שהם איכשהו באים לי בצרורות.

הרופא אומר לך, שהוא יחזור אליך עם תוצאות בקרוב, ואז יחליטו מה לעשות. 
בנתיים, אני אומרת לך שהרופא ממש חמוד ושהייתי עושה לו טובה, ומתענגת על הישבן שלו בזמן שהוא מתרחק מאיתנו.
את קופצת ממקומך, כאילו לא כואב לך, ואומרת- לולוש, אני הולכת לקחת את מספר הטלפון שלו בשבילך.

אני עוצרת בעדך מיד, ואומרת לך שלא תעזי. אני עם ונילים לא מסתבכת.. שתינו יודעות איך זה נגמר בסוף. 

שלא תחשבו לשניה אבל, שאני הפסקתי את ההתגרות שלי בו, הלכתי הלוך ושוב, לשירותים וחזרה, עשיתי לו עיניים, וכלום.
שתי מסקנות עלו : 
1. הוא לא מעוניין
2.הוא גיי.

היה נראה לי סביר יותר שהוא גיי.
כי אם אני מתהלכת סביבו  מחוייכת, מנענעת את הישבן, לק אדום, עקבים, חולצה מכופתרת וג'ינס, אין מצב בעולם שהוא יכול לא לשים לב.

לקראת הערב, שוחררת מבית החולים. וכך דרכי ודרכו של הרופא נפרדו לעד.

אבל כמו שאתם יודעים, פוסט כזה לא היה נכתב סתם, אם לא היתה התפתחות מעניינת.

אתמול בערב,חודש אחרי, אני מקבלת הודעה לפטלייף, תמונה, בחור חביב, בן 29, בכותרת: מבחן קטן.. וההודעה שואלת אם אני מזהה.

אני כמובן לא זיהיתי, ואז התחילה השתלשלות של הודעות, שבסופן הוא מספר לי שהוא הרופא שהיה באיכילוב. 

הוא אומר, שמצאתי חן בעיניו, אבל מפאת עבודתו הוא הרגיש לא בנוח. אמר שאני אומנם סקסית ומושכת, אבל בין זה לבין העובדה שאני בדסמית יש הבדל של שמיים וארץ, וכמו רוב האנשים שרואים אותי, אומרים לי שאני נראית ילדה ממש טובה.

ההמשך? ממממ

תחכו.