אתמול, לקראת שינה, שיחת טלפון.
ואני, היצור הכי סקרן עליי אדמות, מתחילה לשאול שאלות ברומו של עולם, מנסה למצוא הגיון בתוך הדבר הזה שקוראים לו שליטה.
בתוך תוכי אני יודעת שאין היגיון, אבל עדיין אני מנסה למצוא שביב של מציאות, מנסה להשאיר את הרגליים שלי על הקרקע, ולא מצליחה.
למזלי, מעברו של הקו השני, יש אדם שמסביר ממש אבל ממש ממש טוב.
את התחושה שלי בתור נשלטת אני יודעת להסביר, זו סוג של הוויה, זה סוג של דרך חיים.
בנינו, גם אם אומרים שנשלטת מספקת את כל צרכיו של השולט שלה, אני רואה את זה בדיוק הפוך.
הנשלטת היא זו שדואגים לה, שמטפלים בה, שמזיינים אותה, שמשתמשים בה, שחושקים בה, היא זו שנמצאת למעשה במרכז העניינים.
אז למה בעצם להיות שולט? זו השאלה שאני שואלת אותו..
מה האינטרס של גבר להיות זה "שמטפל " ? איפה פה ההנאה?! הריי רוב "התחושות הפיזיות והמנטאליות" שייכות לנשלטת.
תשובה, למעשה הגיונית ביותר לא איחרה לבוא.
הוא אמר לי, שהוא זה שמרגיש במרכז העניינים, למרות העובדה, שההתעסקות היא בנשלטת.
הוא גרס בנחרצות, שעצם העובדה שמישהי מתמסרת לו בכל נופך אפשרי, נותנת לו את עצמה, מתמוססת בתוכו, והופכת להיות חלק ממנו, לספק את כל הגחמות שלו בכל זמן שהוא רוצה, מכאן הוא סופג את ההנאה.
השיחה כמובן "התדרדרה" עם איכות השאלות ששאלתי. כמו מה ההבדל למשל בין מערכת יחסים ונילית לכזו המבוססת על שליטה, הרי בשתיהן יש אלמנט שבו יש סוג של התמסרות וסוג של שייכות.
והתשובה שקיבלתי הפילה אותי מהרגליים.:
"תשמעי, זה שאת היית מוכנה להתמסר ולהשתייך למישהו שהיה ונילי, רק מעיד על הצורך שהיה תמיד טמון וחבוי בתוכך, הבעיה הייתה של הצד השני, שלא ידע לתת לך את החלק שמשלים את כל הפאזל."
"תפסיקי כבר לחשוב מהשכל, ותחשבי מהכוס".
!!Now that one is worth keeping
