על החיים בתוך שתי עולמות מקבילים

מצחיק אנחנו עוברים משברים וכולם אומרים שמאותם המשברים רק מתחזקים, קשה לראות את זה תוך כדי המשבר אבל בסופו של דבר מבין אתה שבאמת זה היה משהו טוב משבר שרק חיזק גם אם זה היה משבר במעמד של צד אחד.

אז גם אני עברתי משבר בעיקר של זהות של שאלות מי ומה ובעיקר האם אני מקבל את עצמי.

בחיים אנחנו לוקחים החלטות כל החלטה היא 50% של סיכויי להצלחה, לאמונתי לעולם א"א לקבל הכל, בכל קבלה של החלטה כל שהיא אנחנו מוותרים על משהו לטובת משהו אחר.

אצלי בזמן כתיבת המאמר הקודם הייתי בעיצומו של משבר אשר הכריח אותי לעצור ולחשוב ובעיקר לצאת לדרך של ברור, יצאתי לדרך שלקחה לי חמש שנים מחשבות לאן ובעיקר איך, ניסתי מתי שהוא לשתף את זוגתי ועוד כמה חברים, אבל זה לא כל כך הלך כנראה שגם באשמתי (כן אני פוחד להיפתח יותר קל לי בכתיבה למגירה).

ואז ישבתי עם עצמי הבטתי במשפחתי בילדי ובאישתי המופלאה, והבנתי כמה אני אוהב אותם וכמה הם חשובים לי, והחלטתי שקודם אני שם אותם במרכז ומשם ממשיך, לאחר חשבתי מה מדרדר ומה עוזר, ממה שמדרדר נגמלתי ואני יכול להגיד שכמעט חמש שנים אני גמול, ומה שעוזר אני מחבק בחום.

לגבי הקבלה של עצמי, הבנתי שזה לא שאני מפחד, זה שאני לא צועק שאני נהנה להיות נשלט זה כנראה לטעמי תוצאה של משהו אחר כנראה אני לא שלם אם זה (יכול להיות שבעתיד אכתב על זה), דבר נוסף שהבנתי שאני לא יכול להדחיק אבל אני גם לא יכול ולא רוצה לבגוד, ובנוסף בחברה שבא אני נמצא ממ פחות אפשר לדבר על זה.

לכן הפיתרון שלי היה לעשות כביסה, כן כן מההכנסה לכביסה ועד הקיפול ככה אני ממש מרגיש שאני משרת (כן צריך גמישות מחשבתית לחשוב את זה) ונותן צוהר קטן לנטיות שלי, והיום שמעתי את הפרק האחרון של הפודקסט של ליידי שבו היא דיברה על השיטוף, והבנתי שאני יכול לצאת לדרך חדשה סופית רק אם אני אשתף, אז בתחילה נראה לי שאתחיל כאן על יבש איפה שאנחנו בחלקינו עדיין לובשים מסכות, ולאחר כנראה לשיחות עם הפרטנרית.

ולסיום שקשה אני נזכר במילים של אהוד בנאי - 

"אבל אתה צריך כל יום לראות אותה אחרת
כמו שמש חדשה ששוב ושוב זוהרת
אתה צריך לראות אותה כל לילה מקודשת
כמו הלבנה המתחדשת."

ומתאהב

הי שלום לכולם,

לצורך איזה שהוא פרוייקט אני וחברה מעוניינים להיוועץ עם שולטת וירטואלית,

אין כאן כל כוונה להיכנס ליחסים כל שהם עם שולטת (אני נשוי והיא עם חבר).

יש כאן רק כוונה להיוועץ לצורך בדיקה התכנות.

טוב שלום

בבלוג שלי אשתדל להתחיל לרשום סיפורי שליטה, נקווה שיהיה מספיק טוב.

שם הסיפור הוא הסמלת אופיר כמו כן מיותר לציין שהדמויות הם דמיוניות לחלוטין.

פרק ראשון

הי שלום קוראים לי גולן מאז שאני זוכר את עצמי אני נשלט תמיד ,החוויה הראשונה שלי בתחום הייתה אצל שולטת בתשלום לפני הגיוס חוויה שחקוקה לי עמוק בזיכרון חוויה משנת מציאות פעם ראשונה שבאמת נהניתי הייתי שלם יחד אם זאת ממש לא רציתי להיות כזה מה אני פראייר למה שאעשה משהו בשביל משהי אחרת ועוד משהי שאני לא מכיר.

החלטתי שגיוס לקרבי יפתור את העניין התגייסתי להכי קרבי שיכולתי לסיירת צנחנים שרות טוב מועיל קרבי והכי חשוב בעיקר עם גברים שאליהם אני לא נמשך אז כל אותם השדונים של הנשלט שבי שקטים מה עוד שכל הבנות שהיו סביבנו ממש לא היו בקטע והיה לי קל להתחמק.

השקעתי מאוד בשרות ויצאתי לקוס קצינים אותו סיימתי בהצלחה היה מגד שמאוד אהב אותי ושכנע אותי לחזור לגדוד שלו ושהו ייתן מחלקה עם המון משימות ומפקד הסיירת נתן לי את המילה שהדלת חזרה וקבלת צוות תמיד פתוחה בפניי, והוסיף שלדעתו הניסיון שאצבור בגדוד יכול מאוד להואיל לי, שהגעתי לגדוד 101 קיבלתי מחלקה במבצעית מחלקה פשוט מעולה ובנוסף המ"פ עשה עלי רושם רב.

ואז הכול התחיל אחריי חודש המחלקה עברה מבחן אותו סיימה בהצטיינות לאחר המבחן זומנתי לשיחה אצל המגד, נכנסתי לאוהל של המגד ישבו שם המפקד הפלוגה שלי המג"ד קצין המבצעים של החטיבה והגדוד ועוד איזה סמלת שלא הכרתי אבל ממש לא יכולתי להוריד ממינה את העיניים שלי, שער שחור חלק ויפה עיניים כחולות וחזה שלא מותיר מקום לספק כולם היו עם מדים פרט לאותה הסמלת שהייתה עם חולצת טישרת של איזה קורס מודיעין שהיא עשתה חולצה קורעה במעט שממש אבל ממש לא מסטירה את החזה היפה והגדול אותו היא מנסה להסתיר מזווית עיני אף הבחנתי שלאותה הסמלת אין חזייה ואני אחריי כמעט שלושה שבועות בשטח לא יכולתי שלא להגיב השדים של השליטה כולם יצאו פתאום בבת אחד מה עוד שהמקום היחידי שנותר בשולחן היה ממש בסמוך לאותה הסמלת.

התיישבתי בכיסא לידה, היא הושיטיה לה את ידה ואמרה: שלום אני אופיר אני ניסיתי להושיט חזרה את ידי אך לא יכולתי היא קפאה במקומה, מה הבעיה להגיד שלום אני גולן לדפוק חיוך של מיליון דולר להושיט תייד ולהמשיך הלאה, אבל לא אני. אני  גמגמתי ואמרתי לה שלום אני גולן ואשמח לעשות כל מה שתירצי, היא לא נותרה אדישה למראה שלי לגמגום למה שאמרתי כרגע ועוד לאיבר המין שלי שאל אף המכנסיים הצבאיות הזדקר ונדרך ועבר לדום.

אופיר חייכה קלות קרבה את פייה לאוזני ולחשה: קודם אני חושבת שכדי שתלך לשירותים אתה יודע לפרוק, ולאחר שאתה חוזר קולה זירו יהיה ממש נחמד, בנוסף בדרך תחשוב טוב טוב על מה שאמרת כרגע כי אני בחורה רצינית שמתייחסת לכל מה שאומרים לי ברצינות, ואם אתה עדיין בעניין של לעשות דברים למעני חשוב לי לציין שאני לא מעוניינת בסתם אדם סתם מישהו מרייר ומאונן, אני צריכה עבד משהו שאוכל לאלף אותו ולהשתמש בו לכל צרכיי הפרטיים שיקיים את כל הציוויים שלי ואני במקום לברוח במקום לעצור אותה ולהגיד די לא יכולתי משהו חזק ממני משך אותי והישבתי חזרה כן המלכה היא בתמורה סטרה לי קלות ואמרה לא אתה עדיין לא העבד שלי אתה עדיין לא במקום להגיד כן המלכה, עכשיו קום ולך הישיבה עוד מעט מתחילה ואני מעוניינת בזירו שלי, לטובתך כדי שהוא יגיע מהר וממש אבל ממש קר.

הנהנתי ואמרתי לכל היושבים שעוד מעט אחזור אני צריך שנייה ללכת להתפנות.

טוב אז זאת ההתחלה אשמח לביקורות מה כדי לשפר ומה טוב

עוד יותר אשמח לדעת אם אתם מעוניינים שאמשיך את הסיפור.

אז תחילה מי אני, אני בשנות ה 40 לחיי, חי חיים נורמליים נשוי כן באושר ואוהב את אשתי (עכשיו בטח גיחוך קל על פניכם עולה) בנוסף אני דתי מהזרם של הכיפות הסרוגות.

מאז שאני מכיר את עצמי אני נשלט ומפנטז על כך שאישה שולטת עלי, בגלל ההשתייכות המגזרית לא רק שלא דיברתי על זה גם ניסיתי להדחיק זאת ורק ביני לבין עצמי הרשתי את עצמי לענג.

אז הלכתי לקרבי ולישיבה כדיי להירפא ושההרגשות האלה יעברו אחרי הכל הרוב (או כך לפחות נראה לי) אוהבים נשים באופן מסויים, מדוע גם אני לא יכול??

שזה לא עזר ניסיתי למצוא חברה שולטת (טוב אני גן די ביישן) בצבא באקדמיה מה שלא עזר במיוחד כי לא מצאתי, אבל מצאתי את אישתי שאיתה אני חיי חיים מאושרים ומודחקים.

מהצד האחד בכלל לא מעוניין לפרק את החבילה ומהצד השני מרגיש חנוק איך אוכל לספר לה?? ועוד ההשתייכות המגזרית אז בכלל.

אשמח לתשובות לספר או לא ואם כן אז איך ואם לא אז מה לעשות??

אוסיף שאני בכלל לא חף מכל עוון ועל מנת לפרוק הלכתי מדי פעם בעברי למלכות בתשלום משום שבצר לי הם היו התחליף הקרוב ביותר והנגיש.