מצחיק אנחנו עוברים משברים וכולם אומרים שמאותם המשברים רק מתחזקים, קשה לראות את זה תוך כדי המשבר אבל בסופו של דבר מבין אתה שבאמת זה היה משהו טוב משבר שרק חיזק גם אם זה היה משבר במעמד של צד אחד.
אז גם אני עברתי משבר בעיקר של זהות של שאלות מי ומה ובעיקר האם אני מקבל את עצמי.
בחיים אנחנו לוקחים החלטות כל החלטה היא 50% של סיכויי להצלחה, לאמונתי לעולם א"א לקבל הכל, בכל קבלה של החלטה כל שהיא אנחנו מוותרים על משהו לטובת משהו אחר.
אצלי בזמן כתיבת המאמר הקודם הייתי בעיצומו של משבר אשר הכריח אותי לעצור ולחשוב ובעיקר לצאת לדרך של ברור, יצאתי לדרך שלקחה לי חמש שנים מחשבות לאן ובעיקר איך, ניסתי מתי שהוא לשתף את זוגתי ועוד כמה חברים, אבל זה לא כל כך הלך כנראה שגם באשמתי (כן אני פוחד להיפתח יותר קל לי בכתיבה למגירה).
ואז ישבתי עם עצמי הבטתי במשפחתי בילדי ובאישתי המופלאה, והבנתי כמה אני אוהב אותם וכמה הם חשובים לי, והחלטתי שקודם אני שם אותם במרכז ומשם ממשיך, לאחר חשבתי מה מדרדר ומה עוזר, ממה שמדרדר נגמלתי ואני יכול להגיד שכמעט חמש שנים אני גמול, ומה שעוזר אני מחבק בחום.
לגבי הקבלה של עצמי, הבנתי שזה לא שאני מפחד, זה שאני לא צועק שאני נהנה להיות נשלט זה כנראה לטעמי תוצאה של משהו אחר כנראה אני לא שלם אם זה (יכול להיות שבעתיד אכתב על זה), דבר נוסף שהבנתי שאני לא יכול להדחיק אבל אני גם לא יכול ולא רוצה לבגוד, ובנוסף בחברה שבא אני נמצא ממ פחות אפשר לדבר על זה.
לכן הפיתרון שלי היה לעשות כביסה, כן כן מההכנסה לכביסה ועד הקיפול ככה אני ממש מרגיש שאני משרת (כן צריך גמישות מחשבתית לחשוב את זה) ונותן צוהר קטן לנטיות שלי, והיום שמעתי את הפרק האחרון של הפודקסט של ליידי שבו היא דיברה על השיטוף, והבנתי שאני יכול לצאת לדרך חדשה סופית רק אם אני אשתף, אז בתחילה נראה לי שאתחיל כאן על יבש איפה שאנחנו בחלקינו עדיין לובשים מסכות, ולאחר כנראה לשיחות עם הפרטנרית.
ולסיום שקשה אני נזכר במילים של אהוד בנאי -
"אבל אתה צריך כל יום לראות אותה אחרת
כמו שמש חדשה ששוב ושוב זוהרת
אתה צריך לראות אותה כל לילה מקודשת
כמו הלבנה המתחדשת."
ומתאהב