שאלת אותי על מה אני חושבת כשאני מקבלת רשות לעשות ביד.. הדבר היחיד שאתה מחלץ ממני זה 'עליך' ביישני... ואני באמת נבוכה מזה .. שאתה רוצה לדעת מה מתחולל אצלי בצד האפל של המוח.
מדליק אותי שאני צריכה לבקש רשות כדי לגעת בעצמי. מה אני חושבת כשאני עושה ביד? עליך. מה אני חושבת עליך? על הדברים שאתה מאלץ אותי לעשות. כמו לעמוד ישר כשאני באמצע התקף צחוק. תמשיך ככה. זה מרטיב אותי באותו מעמד וגם חודשים אחכ או עד הסצנה הבאה... ומה עוד? כשאתה מאלץ אותי בלחץ פיזי להגיד לך מה עובר לי בראש כשאתה תופס אותי בוהה בחלל. ומה אני חושבת על עצמי ועליך.. כל זה תוך כדי עיסוי פטמות כואב..
מה עוד מחרמן אותי כשאני נוגעת בעצמי? כשאתה מסתכל עליי בלי חיוך. זה מלחיץ אותי. ואוטומטית אני יודעת שתבקש ממני לעמוד ישר. מולך. לא לזוז. ולתת לך לעשות בי מה שאתה רוצה..
וכשאני מקבלת משימה , וחייבת לעמוד בה. למה? כי אני רוצה לרצות אותך. ואתה שואל למה? כי אני אוהבת לשמוע מה יקרה לי אם.... ממך זה נשמע כל כך אמין. ושוב למה? כי זה תמצית הכל. השליטה הזאת שלך.. הטפיחה על הישבן כדי לזרז אותי, הטון ששמור בשבילי, האילוץ הזה לעשות דברים. כל אלה נותנים לי כנפיים. אתה עוזר לי לשבור את קליפת הביצה שלי. להמשיך קדימה, לעוף. איך? אתה כמעט תמיד לא ממש מרוצה ממני, ואז אני נענשת . והרי אני רוצה להענש.. כי זה דוחף אותי קדימה.. בעיניי כולם אני מוצלחת, מדהימה, מהממת. אבל בפנים מרגישה בינונית. החוסר שלמות הזה שאתה מוצא בי דוחף אותי להיות טובה בהכל. לא רק איתך. בכל תחום אחר... להיות טובה באמת, לרוץ קדימה. להרגיש מצוינת. תודה לך על זה.. שאתה לא מרחם עליי, לא נותן לי הקלות, מראה לי מה המקום שלי. אני צריכה את זה.רוצה. צמאה.
וכשאני טובה, ומרצה, וכנועה לרצונות שלך.. אתה מחבק ונותן לי בלי סוף אהבה. ואין יותר ממכר מהגמול שמקבלים אחרי מאמץ אמיתי.
