חצי שנה חיכיתי לרגע הזה... שתדע את עומק הטירוף שלי.. כל כך חיכיתי וציפיתי, וזה הגיע. הסבלנות השתלמה.
אני בחיים לא אשכח את הספסל השדרה החשיכה. שם ישבנו, חיבקת אותי ושאלת אותי בעקשנות "אז מה בכל זאת?"
מה מסתתר לי בראש.. וסיפרתי לך על הסצנה שיושבת לי בראש מהרגע שהכרתי אותך.
אני שוכבת על הבטן, הידיים קשורות מאחורי הגב,הרגליים קשורות ומחוברות לידיים, על הצוואר רצועה שמחוברת לידיים ומאלצת אותי להשאר עם הראש למעלה.. אתה מצליף בכפות הרגליים שלי עם ענף דק...
ומזיין לי את הפה.
אני נרטבת ומתענגת רק מעצם המחשבה על זה.
אני אוהבת שאתה חונק אותי עם הזין שלך, תופס אותי מהשיער, ומכריח אותי לקחת את כל הגודל הזה בפה שלי.
נותן לי להרגיש מופקרת ואהובה. חשובה ופחותה. קשה לי להביע במילים את עומק ההערצה שלי אליך. אתה הגיבור שהצליח לכבוש את המצודה הזאת, ולהפיל את כל החומות . קילפת אותי מהעור שלי, השארת אותי ערומה וחשופה.. אני אוהבת אותך גיבור שלי.