פשפשון,
אני לא מחפשת כפרה או ההסברים להם אני ראויה, או אפילו ליצור איתך קשר שוב אי פעם.
עם זאת אני חייב כמה מילים אחרונות שאני אף פעם לא קיבלתי את האדיבות להביע, מספר דברים אחרונים...
האמת היא, שאני מרחמת עליך, כי כאשר אתה באמת תבין עד כמה גרוע אתה התייחסת אליי אתה לא תוכל לחיות בשלום עם עצמך. אתה מוג לב ופחדן.
אתה היית החבר הכי טוב שלי, קרוב אליי יותר מהנשימה הבאה שלי.
אף פעם לא הצלחתי להבין איך במהירות ובקלות אתה התרחקת ממני, ובכן לא רק ממני, כי זה לא באמת עליי יותר.
אבל אתה הסתכל לי בעיניים והבטחת לי, לאהבת חייך, בפני ההורים שלנו והמשפחות שלנו שנחיה יחד ונואהב עוד שנים רבות. וברגע, רגע אחד, זה כאילו כלא קרה מעולם.
איך ברגע הפכתי מהאהובה ביותר בלבך לשנואה ומאוסה ביותר ?!
אתה חזרת למה שידעת, כל כך רחוק ומרוחק מכל מה שאי פעם עברנו יחד.
אתה אמרת לי שאתה "גבר טוב", גבר טוב אמיתי לא צריך להגיד שום דבר, אולי בעצם ניסית לשכנע את עצמך...
אני שמחה אך שהדברים קרו כפי שהם, אני לא איתך לכל החיים שלי.
ובכך, אני עם ראשי זקוף ודמעותיי יבשות אמשיך לי בלי הבחור שלי.
אז תודה והיה שלום, כי להתראות- זו מילה טובה מדי.
נסטיה
