לפני 3 שנים. יום שני, 21 בנובמבר 2022 בשעה 8:58
יום אחד אתה מתעורר למצב שבו יש לך מנוי בלי שרצית,
ואתה מבין שהכל ממשיך להיות בדיוק כמו קודם.
תודה.
לפני 4 שנים. יום ראשון, 25 ביולי 2021 בשעה 19:51
כבר תקופה שאני נמנע מלכתוב,
לא, זה לא באמת נובע ממחסום כתיבה יצירתי; פשוט בגלל שמעולם לא הייתי באמת יצירתי.
ואני בידיה כספר פתוח
והנה היא מרימה אותי ומעלעלת בדפי, ודפי ריקים
התחושה היא בדיוק כפי שבשיחה שואלים לשלומך מתוך נימוס וממשיכים הלאה; הניחה אותי חזרה.
כמה רוך וחום מילאו אותי כשהייתי בידיה, ושוב מילים ממלאות אותי מבלי משים
בכתב מקושט שורות שורות ואני מרגיש שאני בידיה
המילים הם מילותיה והיא כותבת אותן בי ועל כריכתי
והדיו נעלמת ורק סימני הכתיבה עוד מעטרים אותי
לפני 4 שנים. יום שלישי, 20 באפריל 2021 בשעה 20:50
סתם יום רגיל
סתם עוד שיחה במשרד עם 2 עובדות נוספות
אני: גברים לא מסוגלים לעמוד במה שנשים עומדות
אחת: גברים אחרים לא, אתה כן.
שניה: נכון
אני: לא נכון, אין מצב שהייתי עומד בזה
שתיהן: אתה אחרת אתה לא נחשב
(•_•)
לפני 4 שנים. יום ראשון, 4 באפריל 2021 בשעה 21:33
זה גבר שמעדיף קרוב
כפות רגליים קרות רק כדי לגלות לב חם
מאשר מישהו שמחפש
רגליים חמות אבל לב קר
לפני 4 שנים. יום שלישי, 9 במרץ 2021 בשעה 18:58
יש דברים שקיומם מוגדר מעצם העדרם של אחרים
קור הוא העדר חום
חושך הוא העדר אור
ויש אותי
ובהעדרך אני כלום
לפני 4 שנים. יום ראשון, 7 במרץ 2021 בשעה 8:26
חורף יבש
כמו העלים מתייבש וכמה למים נוטפים
ואת כרוח הנושבת ומפוררת את קצוותי רק כדי ליצור אותי מחדש
ואני נישא בקולך