לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

"הכול ידוע מראש והרשות נתונה"

כל החיים שלי היו למען הרגע הזה, כל חיי התכוננתי לרגע הזה, כל חיי התאמנתי לרגע הזה...
והרגע הזה מגיע שנייה אחרי שנייה, וכל רגע מקרב אותי לרגע האחרון לזה שאחריו תהיה דממה.
כל הכשלונות הטעויות והאבלות שגרמתי הביאו אותי לרגע הזה,
כל ההצלחות התובנות והנסים שגרמתי הביאו אותי לרגע הזה.
זאת הרשות, לחבור את הפרספקטיבה הרי הכול ידוע מראש.
לפני 10 שנים. 17 במרץ 2014 בשעה 21:33

- מה אתה עושה פה?!

- מה אני? אני כמו כולם... סתם... מתעניין... משעמם לי אז נכנסתי, איזה חבר סיפר לי על האתר והסתקרנתי.

- אההמ, כולם אומרים "אני כמו כולם" אך מעטים באמת מבינים עד כמה. מה הוא סיפר לך?

- וואלה סיפר לי שהכיר פה מישהי והם זרמו, שיחקו ברופא וחולה, בחושך... והזדיינו כמו ארנבים ואיך שהוא סיפר את זה! היה לו ניצוץ בעיניים והתלהבות כמו שאני רואה רק אצל ילדים.

- הדליק אותך? גם אתה רוצה?

- כן! מה?! למה הוא כן ואני לא? וואלה איזה שמן קירח ככה משחק ברופא וחולה עם איזה שרמוטה חרמנית! גם אני רוצה! וואלה אני נראה יותר טוב, מרוויח יותר טוב ואתה יודע מה אלון!? גם יש לי זין יותר גדול ממנו! ומי שיגיד לך אחרת דע שיש לו זין קטן!

- עזוב, שחרר, אתה לא אשם, זה לא יספק אותך, אתה פרימיטיבי מדי, חומרי מדי, רודף אחרי חוויות של אחרים, פאתטי כמו חתול שרודף אחרי קרן לייזר, מסכן כמו ילד קטן שננעל מחוץ לדלת ביתו, אמלל כמו זבוב באחיזתו של גמל שלמה, אתה לא רואה ממולך שלא לדבר על מסביבך. לך תקרא משהו, תמצא מישהו שיסכים ללמד אותך ותהיה מוכן ללמוד ממנו כי עד שלא תלמד ללמוד מעצמך לא תשיג את מבוקשך.

 

זאת לא אשמתך, אני כבר לא כועס, החברה היא שעשתה אותך כזה, ההורים הם שכיוונו אותך ואתה הדיוט שלא הרהרת בדבר ממה שסיפרו לך.

זה הרי אף פעם לא אתה, נכון? הרי לקחת אחריות על עצמך, דחפיך ורצונותיך זה לא מה שכולם עושים. תמיד יש מישהו אחר נכון?

והנה אתה מתגלגל ברשת באשליה אנונימית ואומר את דעתך? לא מאמין אנוכי שיכול אתה להוריד את הארשת גם במעטה האנונימיות.

הרי אתה משקר לעצמך, כל הזמן! ללא הפסקה ומאמין בשקריך כמו בזריחה, והרי יבוא הקץ ולא יעלה השחר ולא תוכל עוד להסתתר מעצמך, מלהביט בעצמך, זה רק עניין של זמן.

ומה תראה אתה יודע? המחשבה עצמה מעבירה בך צמורמורת וחלחלה? אך אל דאגה אתה לא לבד אתה כמו כולם רק שעדיין לא יודע עד כמה.

 

יש אבסורד בקיום הזה, אבסורד דואלי, יהיו שיגידו אבסורד קלאסי, זה הרי חלק מטבע האדם.

החלש רוצה כח ושליטה, החזק רוצה להתמסר ולהשתעבד, החופשי רוצה למסור את חרותו והכבול רוצה להשתחרר, יותר כח יוצר יותר התנגדות ויותר לחץ יוצר יותר דחף.

האין זה פשוט? האין זה מובן? ויש כמובן היוצא מן הכלל!

אז מי שרוצה לספק תאבה האם לא דינו לרעוב לבשר?

ומי שחפץ בעילוי רוחני אזי יכבל בקיום גופני?

קבל אחריות על הכל וכולם ולא יהיה יותר מאורע שהוא לא אתה.

האם זה יפתור האבסורד? ולמי הוא הפתרון?


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י