אנשים, המילה הזאת מעבירה בי חלחלה, לא ברור לי למה, אולי זה הויסקי שזורם בי המעביר בי חלחלה, אני תוהה.
אנשים, המילה הזאת מעבירה בי חלחלה, לא ברור לי למה, זה לא הויסקי כי הוא עוזר לי להתמודד עם החלחלה, אולי זה אני.
ניסוי בכתיבה, בסיפור סיפורים, היפנוט בכתיבה ששובה את הדמיון.
שדיים, שדיים גדולים, נרות, חושך, רעש המים, ירח מלא, שדיים לבנים, פסיעות, נשימה, צווחה איומה, עקבים ושדיים, שדיים קופצים, כוס מתנפצת לאלף פנינים, בלימה חורקת, פנסים, שדיים יפים, יד מנופפת, זיעה, כובע גרב, עיניים כחולות, תמונה, פנס, עט, ריצה, חולים, כלב, מסמר, קרובים, אלומות, פרצופים, כיפה, נעליים, חלוקים, אולר, ראש, אבא, חתונה, צחקוקים, מתחזה, מסריח, אדמות, משחקים, שדיים.
אנשים, תמיד יש מאין, האם גם יש לאן?
לא ברור בשביל מה, מה סתם כדי שיהיה? זה כמו לקשקש קשקושים רק אם יותר השקעה- לא שווה אותה, או שאולי כן? ומה זה משנה בכלל.
אנשים, זאת לא המילה שמעבירה בי חלחלה, זאת ההרגשה, השייכות הבלתי מעורערת, חוסר היכולת להתנתק באמת, ההבנה שזה אנוכי.
עדיף כבר לקרא ספר ושיהיו מים חמים, האם זה אישי ולמי? ומה כבר יכול להיות אישי כאשר אתה כבר לא אנושי?
אוסף של בלה בלה בשביל בלה בלה לטובת קיבוע וקיום לא משמעותי, הרי לרדת לסוף דעתי זה אנוכי לא מסוגל לעשות באמת,
ואם כבר משמעות אז עדיף בלי, עם המשמעות באה האחריות, אך עם האחריות לא בהכרח יש משמעות, מין אבסורד של ימין ושמאל כי שבץ זה עניין רציני, הוא יכול לשנות את כל השקפתך.
אנשים, זה כבר מוטיב ואפילו חוזר, ואם כל שורה זה פשוט יותר וטפשי יותר אך בטח יש טפשי עוד יותר, ואם אין אזי זה שיא?
תמיד אפשר להתנחם בזה, הרי להיות אנשים זה גם אתגר.
העיקר שיהיה חם.
מאחל שתגרד ולא תדע, ואם תדע אז שתשכח, העיקר שיהיה חם, וחייך הרי אנשים זה פנטסטי.