חמצן ואור

היו לי סודות. סטיות אפלות. ופרופיל פה בכלוב שבו אני יכולה להיחשף לגמרי בלי להיחשף בכלל.
ואז הכרתי פה מישהו. הפכתי להיות אוהדת מושבעת של ברצלונה. בהתחלה בגללו ואח״כ בגלל ניימאר, בעיקר. קראתי לו ״השד״, לניימאר. הכרתי את הקפיצות שלו, את הריצה שלו את המבנה האנטומי של השד הקטן הזה. ריגש אותי.
אח״כ הגיעה ההתרסקות. גורשתי מגן העדן. ולא בפעם הראשונה. שוב, כמו מול הגבר הראשון בחיי, לא הייתי מספיק טובה, כנראה. זה שאמור לאהוב אותי ללא תנאי היו לו המון תנאים. לא סיפקתי את הסחורה.
ויתרתי על הכל. כשאני לבד אני חזקה אז למה להרוס.
חשבתי אולי אמצא אהבה, אבל שפויה. ואם לא אז כלום. אני יכולה לחיות טוב גם בלי שליטה כמו בלי לראות כדורגל יותר. עברתי כל כך הרבה גלגולים בחיי. הגבר הבא לא יידע עליהם כלום! אמרתי לעצמי.
ואז הכרנו. באתר הכרויות רגיל. לא סיפרתי כלום ולא גיליתי לו. ולא ביקשתי כלום. אפילו לא פליק בטוסיק. החיבור היה מטורף וטוב. התקשורת בינינו היתה מדהימה פתוחה כנה ועמוקה כמו שמעולם לא היתה לי באף קשר קודם. הסקס היה ונילי פרוע והיה מושלם. כמעט. וואלה, אם הוא רק היה נותן לי...
טראח!
כך הגיחה הסטירה הראשונה
הוא קרא אותי כמו ספר פתוח ☺️