פתאום נזכרתי בתקופה שהיינו ילדים.
זה מצחיק שאף אחד לא זוכר את הרגע שבו מתחיל לצמוח לו שיער. אתה קם בבוקר, רגע אחד ופתאום אתה כבר לא אותו ילד חלק שהיית יום לפני. או לפחות ככה זה מרגיש בדיעבד.
אחד האזורים הראשונים בהם צומח לגברים שיער הוא אזור הפופיק והוא גדל בצורה מצחיקה, זה תמיד פס בהתחלה, פס שמתחיל מאזור המפשעה העליון וממשיך עד חלקו התחתון של הפופיק. קראנו לזה פס כבוד.
אני זוכר איך היינו מורידים חולצה כשהיינו משחקים כדורגל והיינו מתלהבים מפס הכבוד אחד של השני. היינו משווים אותם, כמו זין, למי יש יותר ארוך, יותר עבה, יותר מעוצב.
פעם היינו מתלהבים משיער, הבנות היו מסתכלות עלינו משחקים כדרוגל מהצד והיו מתלחששות על כמה גברי זה גורם לנו להראות. היו גם כאלה שנגעלו, אבל הן תמיד היו מיעוט.
זה הפריד ביננו. אלה שהתבגרו מוקדם וכבר היו ממש 'מיני גברים' היו גם אלה אותן הבנות רצו יותר ואלה שנשארו חלקים נחשבו נשיים יותר ומושכים פחות.
מצחיק שפעם היה לזה כבוד, לשיער, לגבריות. היום יש מלחמת גרילה בלתי מוכרזת על שיער שפרצה למחוזות הגבריות ומאיימת להשמיד אותה. גברים מורידים שיער בכל חלקי גופם כאילו זה לא אנושי שהוא שם. חבל.
פעם היה כבוד לפס הזה, היום שמים פס על כבוד.