נו בטח שקשה לי לחשוב כשאני עירומה וקשורה על מיטתו של גבר זר. בטח שבמצב כזה השיקולים שלי יהיו גרועים, המילים שלי לא מחושבות, שלא אהיה מחוברת.
אל תכעס עליי אהוב יקר, אל תכעס, אני מצטערת, זה היה רגע כנה אבל לא הבנתי מה אני אומרת.
מיטה זוגית, מטר שישים, בצידי הראש בולטים שני קרשים ובינהם עיטורי ברזל, מכל צד אזיק מתכת משתלשל.
הרגליים פסוקות, מורמות באוויר, בינהם יש מוט והוא קשור אל הקיר. בחורה משותקת, בלי יכולת לנוע, וברקע יש שקט אז הדופק רגוע.
הוא יושב על כורסא, בידו מצלמה, מצלם את הנרות באווירה הכתומה. עירום, מתרגש, זה כל מה שביקש, עכשיו כשזה כאן הוא לא מתאושש.
עיניה מכוסות במטפחת שחורה, בפיה כדור שמונע חדירה, הוא בא מהדלת ונועל אחריו, התחילה היסטוריה התחילה עכשיו.
גופה העירום הוא כלי עיצוב בידיו, פצעיה וחייה חשופים לפניו, הכל מתועד ע"י הבחור שבצד, הכל מרגש, הכל מיוחד.
הם לא מדברים, רק מיטה חורקת, הוא דוחף אותו עמוק והיא מהרוק שלה נחנקת, הטמפרטורה בחדר עולה באיטיות, הוא ממשיך בעקביות, נושא במלוא האחריות.
ורגליה רועדות, והצלם רוצה לגמור, אבל הזין שלו חסום בתוך כלוב המתכת האפור, היא מפיקה קולות של אושר אבל לא מוציאה מילים, הוא חונק את צווארה עד שלא נשארו צלילים.
ואחרי שהיא מלוכלכת, רטובה מאהבה, סימנים כחולים כתומים מכסים גופה באהבה, הוא ממלא אותה בזרע, ממלא אותה תקווה, היא משחררת את שריריה, משלימה עם מצבה.
גמרת בפנים? היא שואלת, אני אוהבת אותך, ממלמת. הוא ניגש אליה, מוריד כיסוי עיניה, בעלה מסתכל וקצת דומע..
אל תכעס עליי אהוב יקר, אל תכעס, אני מצטערת, זה היה רגע כנה אבל לא הבנתי מה אני אומרת.
