יש לנו הרבה סיבות להימשך לבדס"מ.
זה סקסי, זה מענג, זה כנה ומאפשר חיבור לאחר ברמה שקשה למצוא במקומות אחרים (והאם הזכרתי כמה זה סקסי?)
אבל לחלק מאיתנו זה גם ממלא צורך נפשי וריגשי. הכוונה לא בצורה של ריפוי אלא בצורה של השלמת חסך. ומתוחם יש סוג אחד של אנשים שאליהם אני רוצה לדבר. האלו שבדסמ הוא מהווה מקום של שיחרור ויכולת לחוות צדדים שלהם שהם לא יכולים לבטא אחרת.
למשל לדוגמא המנכ"ל הבוס ששולט כול הזמן על כולם ומחליט תמיד מה צריך להיות ובבדס"מ הוא הנשלט שלא צריך להחליט אלא לציית.
האיש הנחמד וטוב הלב שתמיד עם חיוך ומנומס שמוותר בשביל אחרים והגיבור של כולם בבדסמ הוא השולט האכזר הסאדיסט והרשע .
האחת שבחיי היום יום אפורה ללא ביטוי אומנותי ותמיד ברקע בבדס"מ היא מרכז תשומת הלב ונקשרת או קושרת כאומנות .
וזה לא בחיי היום יום האנשים האלו לובשים מסיכות, זה שהם לא יכולים לבטא את כול החלקים שבהם ובדס"מ נותן להם מקום לעשות כך...
אילו צדדים בכם.ן אתם נותנים לו ביטוי בבדס"מ שלא נותנים בחיי היום יום?