ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

סיפורים ומחשבות

בעקבות עידוד והשראה מידידה כאן החלטתי לפרסם סיפורים שכתבתי.
אני מזהיר מראש חלק מהדברים כאן הם בשפת האם שלי אנגלית אז לא להתלונן על הקושי
לפני חודשיים. ראשון, 14 ביולי 2019, בשעה 08:58

האם רק אני לא מצליח להיכנס לאלבומים ולאלבום שלי? 

לפני חודשיים. שלישי, 2 ביולי 2019, בשעה 12:38

כשמדברים על בדסמ מדברים הרבה על סשנים, קשירות, מכות, כאב, השפלות וכו'

אבל אני רוצה להציג בפניכם גם את הצד השני . משהו שקשור יותר לשליטה שבבדסמ. הצד של הבניה.

בעבר הייתה לי נשלטת שהיא רקדנית מקצועית, והפעם היה לה מופע שהיא העלתה שבוא היא לא הרקדנית אלא הבמאית, המפיקה והכוריאוגרפית. הפעם הראשונה שלה עם מופע מלא שבוא יש לה רק סולו קטן בו אבל הסיפור הכוריאוגרפיה והבימוי הכול שלה . הגיעו למופע המון רקדניות מקצועיות אחרות שהתנדבו בשביל להופיע במופע הזה כי התלהבו ממנו כול כך.

אבל לפני תחילת המופע היא הייתה בלחץ מטורף
"מה אם זה יכשל?"
"מה אם הקהל ישנא את זה ויצעק בוז?"
"מה אם עשיתי טעות והייתי קשוחה מידי ואף אחת לא רוצה להופיע?"
הפחדים והחרדות האלו עלו בראשה והיא נכנסה להתקף פאניקה 5 דקות לפני תחילת המופע . לפני שהיא עולה לבמה לתת נאום הסבר.

אני שעזרתי מאחורי הקלעים בעבודות הפיזיות עם התפאורה לקחתי לה את היד וגררתי אותה לפינה מבודדת מאחורי הקלעים . העמדתי אותה מולי ומייד ציוויתי עליה לעמוד דום ולהביט בי . היא כמובן החלה להתנגד להגיד שאין לה זמן והמופע עוד חמש דקות.
תפסתי אותה בצוואר (לא חונק רק תופס בכוח בבעלות) ועניתי ש"אני יודע וזה למה אנחנו עושים את זה עכשיו תעמדי דום" בטון שהיא יודעת הייטב מה זה אומר.
היא מייד נכנסה לספייס ולמקום המנטלי של הסאב.
היא נעמדה דום והביטה בעיניי .

"תסתכלי רק בעיניים שלי תשכחי מכול השאר רק אני כאן כול עולמך "
"עכשיו תנשמי" פקדתי.
"מה את?"
והיא נשמה עמוק וענתה "שלך..."
ורואים עליה בכתפיים שלה בעמידה שלה שהלחץ נמס ממנה שניכנסה למקום שלה .
חיבקתי אותה קרוב ואמרתי לה כמה אני גאה בה ומאושר שהיא שלי וגאה במה שיצרה כאן . היא נשמה עמוק וחיבקה בחזרה . אז שלחתי אותה לבמה עם ספאנק חזק לטוסיק
"לכי תכבשי אותם..." והיא עלתה לבמה זקופה גאה ורגועה ...

אז מי שיגיד לכם ששליטה זה רק ספאנקים, זה רק השפלות או זה רק סקס תבינו שהוא טועה שליטה זה בנייה זה מציאת המקום הנכון לך וזו דרך שהולכים בה ביחד.

לפני 4 חודשים. רביעי, 15 במאי 2019, בשעה 08:20

היום יום הולדת וכמעט שכחתי מזה.
אני כול כך עייף מנטלית ובתקופה האחרונה (כמעט שנה) מרגיש עצמי תקוע ונופל לדיכאון.
צריך חופש
צריך לפרוק
צריך השראה
צריך אנרגיה
וקשה.

אני שורד אני אפילו מחייך אבל אין לי כוח.

כול שנה אני מנסה לארגן מסיבה גדולה עם תמה תשלבושות ואנשים מגניבים השנה בקושי יש לי את הכוח להזמין מישהו.
וכמובן כשמזמין בגלל האירווויזיון חצי לא יכולים להגיע והשאר לא בטוחים כי זה ברגע האחרון :-(.

למישהו יש אנרגיות לתת ?

לפני 4 חודשים. שני, 13 במאי 2019, בשעה 07:33

החדר שקט .

את ושאר כלי הנגינה  מוכנים ומסודרים ואני מתחיל לנצח בך כמאסטרו בפילהרמונית.

מניף את הפלוגר כמוט המנצח שמעורר תחושות קובע את הקצב בהתחלה

תוף צלילי ההצלפות

בס הגניחות שלך בהרמוניה עם קונטרא-בס האנחות שלך שיוצאות עמוק מהבטן התחתונה.

טנור קולך כשנוגע וכמעט חודר  שמתחנן לעוד ומתחנן לשיחרור ולעוד...

אלטו צוויחותייך כשאני חודר מתערבב עם גניחות הבס שיוצאות משנינו 

סולו הסופרן שאת צועק את האורגזמה שלך ואז אנחה שיחרור והקלה אבל אני ממשיך 

הקראשנדו של השיא כשאני מתפוצץ בתוכך רגע אחרי סולו הסופרן השלישי שלך ...

ואז לאט לאט האוקטבות יורדות המקצב נרגע ועוצמת נשימותינו נחלשת עד שנשמע רק הגיגור שלך של סיפוק כשאת מחובקת בזרועתי.

 

ואני חושב עלייך כלי הנגינה שלי ועל הקונצרט שעשינו ואיך השתמשתי בך ליצור סינפוניה של קולות בהרמוניה ואני ניגנתי בך מוציא ממך יצירת מופת.

אני חושב שהגיע הזמן למופע חדש...

 

לפני 4 חודשים. שני, 6 במאי 2019, בשעה 12:33

אנחנו נפגשנו שוב אחרי זמן רב שלא התראינו . לקחתי אותה למילקשייק כי זכרתי כמה היא אהבה את המקום.

 

ואני מביט בה מנסה שלא לצחוק. אישה בוגרת בשלה שרואים את השנים והכאב על גופה, בלבוש מחוייטת חצאית עיפרון גרביונים וחולצה מכופתרת לבנה. אך פניה כפני ילדה עם חיוך מלא אושר כשמניח את הכוס הגדולה מולה.

 

היא שותה בשקיקה אנחנו מדברים קצת סמול טולט על מזג האויר , המצב במדינה ואפילו קצת על החיים ברמה השיטחית . ואני מקשיב בסבלנות עונה לעיניין אבל נותן לה את הזמן להתענג על הרגע ולצבור את האומץ לדבר . ברור לי שהיא לא באה סתם לדבר שנים לא דיברנו היא התחתנה והתגרשה . רצתה מרחק להמשיך בדרכה אחרי שלמדה לחיות מחדש ונתתי לה זאת. ועכשיו משום מקום היא שלחה הודעה "התגעגעתי לשיחות שלנו אני באיזור שלך תרצה להיפגש לזכר הימים הטובים?..."

וזה כמובן הביא אותנו לכאן כשסיימה את המילקשייק ושיחררה אנחה של רווחה החלטתי שהגיע הזמן.

אז למה רצית להיפגש אם הכול טוב? שאלתי פתאום היא הרימה מבט מופתע וסוף סוף מביטה לי לעיניים ובאותו הרגע הבנתי. ראיתי . את החוסר שלה את הצורך שלה לכאב אחר . את הרעב שלה למגע. והרצון שלה למקום הבטוח שבה יכולה להוריד את ההגנות. אבל היא נשארה בשקט לא יכולה לדבר

קמתי מייד הושתי לה יד והיא נעמדה בראש מורכן מייד חיבקתי אותה קרוב ולחשתי לה "אמרתי לך בעבר ואגיד זאת שוב את יכולה לבטוח בי איתי המסיכות לא יעזרו לך אני ראיתי אותך חשופה מולי ותודה לך על האוצר הזה. אני יודע כמה קשה לך להגיד מה שאת צריכה... אז בואי נלך ותספרי לי הכול ." 

 

והכלנו הובלתי אותך אישה זקופה מלכה חזקה אבל מובלת ביד אחרי עם מילקשייק על השפתיים וחיוך נבוך.

וכשהיינו לבד לאט לאט חשפת מולי הכול וסיפרת לי הכול הרוב היה לא במילים.

המגע שלה סיפר לי על הבדידות

הנשימות שלה סיפרו לי  על הרעב העמוק בבטן

האנחות שלה סיפרו לי על השיחרור שהיה חסר לה

הצרחות שלה סיפרו לי ... טוב הם סיפרו לי לא לכם ;-)

והמבט של אמר לי תודה אבל שכנראה לא אראה אותה שוב זמן רב.

והנשיקה בסוף סיפרה לה שהיא תמיד מוזמנת להישען עלי שוב...

לפני 4 חודשים. שבת, 4 במאי 2019, בשעה 18:54

אני מטייל בעיר לא גרתי כאן זמן רב אבל הרפתקאות רבות היו לי כאן .

אני הולך והזיכרונות עולים זכרונות מלאים מתיקות, תשוקה והתמסרות.

הינה החורשה שבה היא נקשרה לעץ בסופה צועקת את רוח הסערה פראית כסופה וחופשיה בחבליה כמו שלא הייתה מעולם.

ולא רחוק משם אני רואה את השדה בו אני ואחרת שחקנו בתופסת כמובן שניצחתי והפרס היה חורה האחורי בעודה מתחננת לעוד...

ממשיך בדרכי אני אוהב את ההליכה ברגל מזג האויר נעים והזיכרונות העונג המתוק.

 

הינה הכניסה לחניון התת קרקעי שפגשתי לראשונה אחת בחושך ידעתי את לחישותיה ואנחותיה לפני שיעתי פניה. 

פונה ונכנס לסימטה שם הייתי פוגש את הבת של בעל הבית כשהייתה יורדת על בירכייה בהתמסרות.

 

הזיכרונות עולים בי והריגוש ממלא אותי ובלי סיבה מתחיל לרוץ בכוונה לוקח דרך עקיפה לראות עוד .

הינה חלון המרפסת בו הזו נקשרה חשופה לעיניי כול אם רק היו מרימים מבט ... ושם המלון שבו נפגשתי עם הזו כשלבדו שניהם להיחשף בעירום נפשי אחד מול השני בהנחייתי.

אני מגביר את הקצב ושם הפארק והשיחים שהייתי נפגש כול שישי עם אחת משתיק אותה  בזמן שמשפחתה עשו פיקניק מסורתי ליד.

 

ושם הבית ספר שבו המורה הפכה לתלמידה מצטיינת ....

השמש שוקעת מאחורי ואני מגיע לחלק העתיק של העיר שם הסימטאות שהובלתי אחת חסודה כמו כלבה במערומיה עם רצועה וקולר . 

ושם גג הביניין שבו התפילה שלה הפכה להיות שלי ולא של אל שהיא כבר לא מאמינה בקיומו...

 

הזיכרונות מציפים אותי וחיוך עולה פני כשאני נכנס לביניין ליצור זיכרון נוסף.

לפני 4 חודשים. שלישי, 30 באפריל 2019, בשעה 12:14

יש טראנד אני רואה בקהילה של אנשים להגיד ש"שכול היופי בבדסמ שאין הגדרות אין גבולות הכול מותר... וכול אחד יש את הבדסמ שלו" עכשיו המשפט הזה הינו חצי נכון וסותר את עצמו כי הסכמה זה גבול . נכון לכול אחד יש את הדרך שלו בבדסמ אבל זה לא אומר שכול דבר הוא בדסמ, ושלבדסמ אין הגדרות. להיפך הוא הנכון לבדסמ יש גבולות הגדרות ואתיקה ברורה מאוד ומגובשת.

 

אסביר כול היופי בבדסמ הוא החופש שזה נותן לנו למלא את הצרכים והרצונות שלנו והגשמת הפנטזיה החבויות שבנו בחיים ובמיטה .זה נותן לנו את החופש להיות עצמינו בצורה מוחלטת כמעט אבל מאיפה החופש הזה מגיע הוא מגיע דווקא בגלל שיש לבדסמ הגדרות וגבולות ברורים.

לבדסמ יש מערכת חוקים ברורה שמגבילה מאוד ודורשת התנהגות מסויימת . החוקים האלו לרוב מסוכמים ב"שפוי בטוח ובהסכמה" או "סיכון ידוע מחושב ובהסכמה" אבל שניהם אומרים אותו הדבר בעיקרון ומחייבים התנהגות וגבולות ברורים שהם:

1)הסכמה כערך עליון הסכמה מלאה כשיש תמיד את היכולת לעצור ולסמן את החוסר הסכמה (מילת ביטחון, ושחת גבולות)

2) ביטחון מודע. שלא יגרם נזק כי באנו להנות שני הצדדים ואם צד אחד נפגע אז איפה ההנאה שלו? זאת אומרת גם שאם משהו הוא עם סיכון צריך למזער את הסיכון ולהבהיר לצד השני את הסיכון מראש כדי שתוכל להיות הסכמה מלאה כי הסכמה בחוסר ידיעה זה לא הסכמה זה עבודה בעיניים.

 

3) שפיות או במילים אחרות מה שחוקי והגיוני לדרוש אבל זה סובייקטיבי כי למשל מדינה כמו יפן שם לבת 14 מותר לשכב עם בן 19 (אדם נחשב בוגר רק מגיל 20 שם והסכמה אפשר מגיל 12) ומה שיראה לאחד שפוי כמו לדוגמא לשכב עם חיה לאחרים יראה בלתי שפוי כאן שוב נכנס הקטע של הסכמה ששני הצדדים מבינים את ההשלכות ומסכים לאקט בתנאי שזה חוקי .

4) תקשורת בהכרח כדי שיתקיימו הגבולות הקודמים בהכרח חייב תקשורת כנה הדדית ברורה ומדוייקת , ללא יפיוף מילים, העלמת מידע, שקרים או משחקים אחרת אין כאן הסכמה כנה ומוחלטת מראש ותוך כדי .

5) הדדיות לא שיוויוניות כי כהגדרה הדום והסאב בסשן אינם שווים. הדדיות אומרת שכול הצדדים בסיפור מקבלים משהו מסצינה, סשן, קשר או מערכת יחסים משהו שהם צריכים שהצד השני רק יכול להעניק ואין צד שרק לוקח רק מכאיב או רק משרת ונותן . כול צד מעניק משהו בין אם זה קטארזיס ריגשי, הגנה, מקום להרגיש בו מוגן וחפשי ותמים, חינוך, שירות, התמסרות, הערצה וכו'... שני הצדדים מקבלים משהו ומאושרים מכך אחרת למה שיסכימו? לכן תמיד יש הדדיות ואין ניצול. אין צד שרק מצליף בלי להעניק גם נחמה או שרק מזיין בלי לדאוג גם לצד השני או צד שרק משרת ומציית ואין לו מקום לבקשות או לקול שלו.

 

ה5 חוקים האלו הם הכללים שיוצרים ומגבילים בדסמ במהותו ולכן ניצול, משחקי רגשות, אונס, פדופיליה ועוד... אינם בדסמ. הם מסגרת כול כך ברורה שהיא מאפשרת לשחק בתוכה בחופשיות . כאן מגיע החופש בבדסמ בגלל שאנחנו יודעים את ההגדרה והגבולות יש לנו חופש מוחלט לצבוע בין הקוים איך שאנחנו רוצים. 

זה גם ההבדל בין וניל לבדסמ כי קינקיות קיים בשתי העולמות האלו (מה גם הונילי הכי ונילי יש פנטזיות וידלק מאקטים יותר פרובוקטורים בהתאם לתרבות שלו) . בבדסמ יש את הקוים הברורים שחור ולבן וכול עוד אנחנו בתוך הקוים  הכול מותר. שם אנחנו בין השחור ולבן צובעים בכול קשת הצבעים  (ואז לכול אחד יש את החופש שלו). אבל בוניל אין קוים ברורים אין תקשרות אז לא יודעים מה בסדר ואם עושים משהו שהצד השני חושב שעובר את הגבול אז נשבר הקשר מייד הכול שם אפור לא שחור ולבן. ולכן כול הזמן נזהרים ומתרחקים מהגבולות שחושבים למה כי "הם לא מתנהגים כך אז כנראה אולי זה לא בסדר לא נורמלי אז אני לא אתנהג כך למרות שאני רוצה..." טיבעי נוצר שיש גבולות לגבולות לגבולת וזה יוצר תמיד שאיפה לחוסר אינדיוידואליות ולנומרמליזציה שלא נכונה בריאה או אפשרית בתרבות אנושית קיום. וכול השונה מערער את הקיים ולכן עושים לו דימונחזציה הכול שם סביב פחד . כי לא יודעים מה מותר ומה אסור אז חוקרים ונזהרים ולא מעיזים.

למה הדבר דומה תארו לכם 2 מסיבות על צוק גדול ליד החוף במסיבה אחת יש גדר ביטחון צמוד לקצה הצוק למנוע מאנשים ליפול (בדסמ) ובמסיבה השניה אין גדר הכול פתוח(וניל) . במסיבה בלי הגדר כולם שומרים מרחק מקצה הצוק שלא יפלו בטעות והמסיבה טיבעית מתרחק מהצוק ומהנוף המדהים לחוף שם רק הולכים כמה אמצים ךהביט בשקט בלי באמת לרקוד ולהנותותמיד נזהרים כי גם זה יהיה רחוק מהקצה. לעומת המסיבה השניה עם הגדר ביטחון שם כולם מתפרעים רוקדים נהנים אפילו קרוב לפני הצוק כי יש את הגדר שתמנע מהם ליפול אז מרגישים בטוחים לרקוד בלי חשש.

אז זה לא שלבדסמ אין חוקים וגבולות יש ועוד איך פשוט הם לא מגבילים הכול מותר כול עוד שומרים על החוקים האלו זה החופש האמיתי שיש לי את הביטחון לדעת בדיוק מה בסדר ומה לא. ולכן וניל כול כך מוגבל כי שם אין ביטחון רק חשש. 

אז למסקנה לא הכול מותר בבדסמ ויש צורך ללמוד ולהבין שאין דבר כזה "לכול אחד את הבדסמ שלו" ואין דבר כזה "בדסמ ללא גבולות או הגדרות או חוקים" יש בדסמ אחד לכולם והוא אותו דבר אבל יש דרכים רבות לרקוד בתוכו ולקשט את ולצבוע אותו בדרכינו האישית . 

 

לפני 7 חודשים. חמישי, 31 בינואר 2019, בשעה 13:03

אני קורא פוסטים של אנשים ומקבל את הרושם שכולם חושבים שהעיקר בבדסמ זה כאב והמטרה של שוט(במיוחד פלוגר) זה להכאיב וזו טעות בסיסית ועמוקה.
בדסמ לא רק על כאב וזאת אני מקווה שכולם יודעים. זה על תיאום ציפיות העברת כוח . ועל זה אני לא רוצה לדבר . אני רוצה לדבר על כאב בכללי ועל הצלפות/ספאנקינג בפרט.
יש בבדסמ 2 תחומים או play שונים לגמרי במהותם שהאקט של הצלפות וספאנקים נופלים תחתם:
1) impact play
2)pain play
שניהם מגיעים ממקומות ופטישים כול כך שונים שאפילו שהאקט לכאורה אותו אקט (הצלפה עם שוט או ספאנק) באמת בעייתי להשוות בניהם.

משחק כאב (pain play) : זה הפטיש של סאדו מאזוכיזם זה המשחק לאנשים שנהנים מינית להכאיב או לסבול כאב (לא להכיל לסבול) . במשחק הזה לא חשוב איך מכאיבים זה לא משנה שוט, סטירה, קרש עץ, אגרוף, שריטות, מחטים, קשירות סטרס, מצבטי פיטמות, אטבים ועוד ועוד... לא חשוב במשחקי כאב הדרך אלא הכאב הדגש הוא תמיד הכאב . כמה חזק מצליפים כמה חזק זה כואב כמה סבל אפשר לגרום שממנו הסאדיסט והמאזוכיסט נהנים. אז במשחקים כאלו נפוץ לראות הצלפות בעוצמות גבוהות לרוב עם התמקדות על איזור אחד הדגש הוא על הסימנים על הפציעה(סימנים זה פצע ושטף דם לכול דבר שלא תחשבו אחרת) ומקור ההנאה הוא מהכאב והסבל.
חשוב לי להדגיש שיש גם סאבים שמשחקים במשחקי כאב לא ממקום של מאזוכיזם אלא ממקום של הכלה של הסאדיזם של הדום. הם האלו שנהנים מהגאווה של הדום כשהם עומדים ומכילים את הכאב שהוא מעניק להם . או שיכולים לספוג את המכות והם יתגאו בסימנים והפצעים כהוכחה ליכולת הכלה שלהם ולשליטה של הדום עליהם. אבל בשונה ממאזוכיסטים הם לא נהנים מהסבל או הכאב אלא מההתמסרות לדום וסיפוק הצורך שלו להכאיב. ומהגאווה של הדום אחרי הסבל כשהכילו הכול ועמדו במשימה . לכן הפרדתי אותם מהפטיש סאדו/מאזו למרות שכן נהנים מסשנים שיש בהם משחקי כאב.

משחקי אימפאקט (impact play) :
זה תחום שפחות רואה אותו בארץ שמתעסקים בו בצורה מודעת(למרות שהרבה עושים זאת ללא ידיעה ) הרבה מתבלבלים בינו לבין משחקי כאב בגלל השימוש בשוט ונתינת מכות אבל הוא שונה מהותית ממשחקי כאב .
משחקי אימפאקט מגיע לא מהפטיש של סאדו/מאזו אלא בכלל מתחום הספייס ושינוי מצב תודעה . כאן הדגש הוא לא על הכאב אלא על המכה עצמה, המיקום שלה, העוצמה שלה, הקצב של המכות והכלי שנותן את המכות. משחקי אימפאקט זה השימוש במכות שטוחות/הצלפות/ספאנקים (ולא שום צורה אחרת ) לגרום לתחושת ריחוף , טראנס וסימום טיבעי בעזרת הורמונים שהמוח משחרר בצורה טיבעית כתגובה למכות . מה שגורם לשינוי מצב תודעה וכניסה לספייס פיזי (זו לא הדרך היחידה להיכנס לספייס פיזי אבל זו המטרה של משחקי אימפאקט). כשמדברים או קוראים על איך הצלפות משחררות דופומין ולכן נהנים מכאב בסקס וכו' הכוונה כאן לא לסאדו/מאזו או משחקי כאב אלא למשחקי אימפאקט.
במשחקי אימפאקט לא חשוב הכאב או הסבל של הסאב . מה שחשוב זו התחושה של המכות על איזורים מסויימים בקצב ועוצמה קבועה (זה יכול להיות אפילו נעים ומלטף ובכלל לא מכאיב) ואז השינוי פתאומי בקצב והעוצמה גורמים לשיחרור דופומין, אנדרנלין, אוקסיקוטן וסראטונין על פי הגברת העוצמה והקצב או הפחתת העוצמה והקצב ובכך משחקים בהורמונים במוח שמשתחררים טיבעית כהכנה לכאב (לא כתגובה לכאב) . זו אומנות של משחק בכימייה של המוח בעזרת המכות. במשחקי אימפאקט לא צריך להכאיב זה תהליך ארוך שדורש הרבה מיומנות ולמידה אבל רוב האנשים עושים טיבעית מראיית התגובה של הסאב למכות אבל המומחה ישתמש בזה לשחק במצב התודעה של הסאב בכוונה תחילה. זאת לא אומרת אבל שבמשחקי אימפאקט אין מקום לכאב יש לו מקום והוא קורה אבל זה לא הדגש ובכלל לא הכרחי.

לכן כשאתם רואים מישהו מצליף בסאב בעוצמה חלשה אין הכרח להגיד לו שיכאיב או ללמד אותו להכאיב כנראה שהוא משחק משחק אחר.
ואם הסאב לא אוהב כאב אין מה לפחד מהספאמק או השוט לא תמיד הדום רוצה להכאיב . יש כמו שקראתם תחום שלם שנותן לכם להנות מהצלפות ומכות בלי כאב.
הרבה מערבבים בין שתי המשחקים האלו אך לדעתי זה לא נכון כי זה מוריד מהעוצמה והשיא שניתן להגיע אליו מכול תחום בנפרד. שכול אקט שהדום עושה בסשן שיבין מה המטרה ומה העיקר בשבילו הכאב? או הטראנס ? וכשהדום יודע כך יכול להחליט מה הוא צריך לעשות להשיג את המטרה.

ואתם מה אתם אוהבים יותר למה מתחברים יותר? השליטה של הדום בהיי שלכם או כאב?

לפני 9 חודשים. ראשון, 16 בדצמבר 2018, בשעה 15:38

"מדהים ומחרמן לראות אותך במקומך הטיבעי ..." לחשתי לך כשאת צמודה עם הפנים לדלת המשרד שלך. החצאית המחוייטת שלך מקופלת מעלה הגרביון והתחתון קרועים. החולצה פתוחה חושפת את החזיית תחרה ואת סימני הנשיכה שהטבעתי בך לפני רק כמה דקות הריר עדיין נוטף מסנטרך מאיך שזיינתי את גרונך. יד אחת מרתקת את הידיים שלך מאחורייך משאיר אותך חסרת אונים ויד שניה סביב הצוואר מקגיש את הדופק שלך את הנשימות שלך את דמך הרותח.
"כן אתה אוהב לראות אותי מסומנת ומלוכלכת ואתה בתוך התחת שלי? או כשאני על הבירכיים ומוצצת לך כנועה ושלך אפילו בעבודה? " את אומרת בהתרסה.
"לא" אני עונה עם דחיפה אחת כולי בתוכך עמוק עד הסוף ונשאר כך בפנים לא זז ממלא אותך כמעט קורע אותך .
"לא . ראיתי אותך במקומך הטיבעי כשחיכיתי בחדר ההמתנה שהמזכירה שלך תגיד לי להיכנס, כשניהלת ופקדת על האנשים במסדרון כמו מנצחת בפילהרמונית, לרראות אותך זוהרת, עוצמתית, אסרטיבית, חזקה מעל לסובבים אותך, מלכה שלי זה מקומך הטיבעי . מה שקורה עכשיו אני פשוט לוקח בעלות על מה ששלי" אמרתי עם חיוך והתחלתי לזיין מהר ובעוצמה עד להתפרקות שיכלת והתחננת אליה כול כך....

לפני 9 חודשים. חמישי, 29 בנובמבר 2018, בשעה 11:50

אני רוצה לדבר על נושא שמזכירים אותו הרבה אבל לא באמת דנים עליו "פרידות" כול הזמן מדברים על איך להתחיל קשר אבל אף אחד לא מדבר על איך לסיים.
הסיבה שאנחנו לא מדברים על זה כי זה לא נעים לחשוב שקשר יגמר כולנו מאחלים לקשר שלא יגמר בגלל איך שדיסני חינך אותנו ש"הם חיו באושר ואושר עד עצם היום הזה" . אבל בואו ניהייה מציאותיים קשרים זה לא רק רגש זה גם עבודה לשמור ולתחזק וזה לא מתאים לכולם. ואנשים משתנים במהלך חייהם וההעדפות שלהם משתנות ולפעמים משתנים יותר מידי בשביל לשמור על קשר. ולפעמים לקשרים יש פג תוקף ידוע מראש שזה קשר זמני כי יש לו גבול או מטרה ספציפית.
אז הרבה קשרים מה לעשות נגמרים והרבה מהם יכולים להיגמר בצורה טובה ולא בפיצוץ אם רק זה יעשה נכון.

***עכשיו מה שאני אומר זה נכון לקשרים בכללי לדעתי אבל במיוחד בקשרים של שליטה חייב את זה***
להיפרד זה תמיד קשה וכואב ל2 הצדדים (אחרת זה לא היה מערכת יחסים אלא קשר משהו חד צדדי) ובמערכת יחסים בדסמית שהרבה יותר אינטימית ואינטנסיבית אז זה הרבה יותר כואב (וכן כואב לשני הצדדים גם לצד הדומיננטי)
אז איך נפרדים? במהלך קשר בדסמי של שליטה תקשורת זה אחד הכלים הכי חשובים בקשר וכנות זה עיקרון שחובה אז כמו שצריך לתקשר בצורה כנה וישירה בקשר כך גם בפרידה.
מה זאת אומרת?
זאת אומרת לא נפרדים בהודעה לא נפרדים בלי שיחה .
-קודם מפנים זמן לשיחה כמו שצריך שיהיה אפשר לנהל אותה בשקט בלי הפרעות ולתת לה את המרחב שהיא ראויה לו.
-כשנפגשים לא עושים סשן קודם ואז את השיחה אלא מתחילים בזה שהפגישה היא למטרת שיחה בין בני אדם לא בין דום לסאב.
- מסבירים בצורה ברורה מה מפריע בקשר לא חשוב אם זה חוסר התאמה , בגידה, מעבר גבולות, שינוי בשלב בחיים ולכן מפסיקים , פג התוקף לקשר, התמקדות עצמית וכו' הסיבה לא רלוונטית מה שרלוונטי שמסבירים את הסיבה בצורה ישירה כנה שהצד השני יוכל להבין .
- נונתים לצד השני להגיב בין אם זה להסכים שיש כאן חוסר התאמה או להגן על עצמו או להגיד שישתנה לא משנה נותנים לצד השני השני מרחב להגיב.
- ולאחר מכאן הצהרה ברורה אחרי שהבהרתם את הבעיות בקשר והגבתם אם עדיין רוצים להיפרד אז הצד של הסאב מבקש להשתחרר ומבהיר שהוא לא מעניק יותר הסכמה , אחריות וכוח לצד הדום. או הצד הדום מבהיר שהוא לא לוקח יותר אחריות ואת ההסכמה של הסאב ולכן מסרב לקבל את הכוח מהסאב וזו ההיפרדות סיום הקשר שליטה . (לרוב אני ממליץ לעשות זאת בצורה טיקסית או סימבולית בנוסף כדי להקל על תחושת הclouser אבל לא חייב זו פשוט המלצה אישית)
-ואז נפרדים וכול אחד הולך לדרכו. ולוקחים את הזמן לכאוב ולהתאבל על הקשר שנגמר כי זה טיבעי שיכאב גם לצד שנפרד . המלצה אישית בגלל האינטנסיבות של קשר בדסמי צריך תקופה של ניתוק ובלי תקשורת בכלל כדי להתגבר על הכאב והרגש אבל לאחר מכן יהיה אפשר לחזור לתקשר ולהיות ידידים.

אבל הינה עיקרון חשוב מאוד אם הקשר הזה נגמר כך בצורה יפה האינטימיות וביטחון לא נעלם לרוב ולכן עדיין יהיה פתיחות ותקשורת בסוף הקשר והסאב יוכל להישען ולהתייעץ בדום בגלל עומק ההיכרות בניהם אבל לא להיות תלוי בו או להמשיך את הקשר כפי שהיה כי הכוח וההסכמה כבר לא נתונים.

עצוב לי שעלי ליכתוב על התהליך הזה שאמור להיות ברור מאיליו אבל אני רואה כול כך הרבה קשרים שנגמרים ומתפוצצים בגלל שלא נפרדו נכון מפחד או מכאב.
אז תשתדלו למרות הקושי לעשות זאת כמו שצריך ותזכרו שבקשר שפוי בטוח ובהסכמה אין דבר כזה שהסאב לא יכול להיפרד מהדום כי ההסכמה מגיעה מהסאב לא מהדום .
בתודה ובצער על החפירה שלכם ליאו.