חוויה שהייתה לי ...
היא רצתה להרגיש כמו חפץ . היה בה צורך מאזוכיזם ריגשי וחיפשה להרגיש לרגע כאילו היא לא קיימת.
בעבר היא הייתה מדף, שולחן, מגש ואפילו מנורה בזמן שעבדתי אבל זה לא הספיק לה. זה לא גירד או נגע בכאב הריגשי הזה שהיא צריכה . כי כשהייתה שולחן הרגישה גאווה וכמו מלכה ששירתה את מי שאהבה וסגדה. כשהייתה מנורה היא הרגישה איך היא עוזרת לי ליצור כשכיוונה את האור כך שהכי יאיר את הפרטים שרציתי וכך גם לה היה חלק באומנות.
היא פנתה אלי וביקשה יותר דיברנו על הצורך שלה על הכאב הריגשי שהמחפשת ואיך שהיא בוטחת בי להוציא אותה מזה ולהעלות אותה בחזרה אחרי.
"אז עכשיו את מרגישה חפץ?"
לחשתי לה ואני יודע שהיא לא יכולה לענות לי .
פיה חסום, ענייה מכוסות, הריר נוטף על החבל שעוטף אותה.
ואני מזיין חזק את נועה החברה שלה . הצעקות של נועה על הגילוי מחדש שלה לקיומו של של אלוהים בהרמוניה נפלאה לגניחות שיוצאות מהחפץ שבנינו אני מרגיש את האקסטזה שלה להיות שם באמצע רק כלי לשימוש כדי לענג את שנינו כקונדום.
אני בתוכה והסטראפ און שעליה בתוך נועה.
וכך היא קונדום מושלם חפץ. אני בתוכה אבל מזיין את נועה הקצב שחודר זה הקצב שהיא זזה.
וכך הכאב של קינאה מתוקה של השפלה להיות שם רק בשביל אחרת ועוד חברה שלה שרואה אותה כך זה סוף סוף מספק את הצורך שלה ואני מרגיש דרך הגוף שלה את הסיפוק את הרוגע שנופל עליה להיות שם כך להגיע למקום הנמוך הזה של להיות קונדום וכך לעוף לשיאים הכי גבוהים.
ואחרי כשנועה הלכה ושכבנו והיא מכורבלת בזרועתי כבר לא חפץ היא אמרה לי "תודה" תודה שוב כשניצוץ שוב היה בעינייה והתיישבה עלי. ועכשיו בעודה רוכבת עלי כאישה ולא כחפץ היא צעקה "תודה" אחת אחרונה לפני שהתמוטטה ונרדמה עלי...
ושוב "תודה"