ככה זה שדברים שפעם היו נלחמים עליהם כל כמה שנים ומשלמים עליהם מחיר כ"כ כבד,
הופכים לדבר מובן מאליו. למשל- המדינה הזאת, הקיום שלה. מובן מאליו לכ"כ הרבה אנשים.
במקום לתת את ההערכה והכבוד המינימאלי לאנשים שבאמת ראויים לכך, כ"כ הרבה אנשים (ביניהם גם אנשים בהחלט אינטילגנטים)
אוהבים (שלא לומר מעריצים) וקוראים כל פיסת מידע על כוכבים לרגע.
אנשים שמשתתפים בתוכניות מטופשות ומקווים שלא ישכחו אותם אחרי 15 דקות התהילה שלהם,
או אנשים צעירים שהשתן עלה להם לראש וחלילה שיעשו צבא כמו כולם.
הרי ברור שתמיד יהיו אלה שיפצעו ויהרגו בשבילם ובשביל הקריירה המזויינת שלהם,
שהיא חשובה הרבה יותר ממה שכבר מובן מאליו, הקיום של המדינה הזאת.
הערב הלך לעולמו אלוף (בדימוס) אביגדור (יאנוש) בן-גל. קצין שריון מבריק,
שנלחם במלחמת יום הכיפורים באחד הקרבות הכי קשים ומרים שהיו למלחמה
הזאת להציע, הקרב בעמק הבכא. אותו קרב שבעקבותיו קיבל קצין מבריק אחר,
אביגדור קהלני (ששכל אח באותה מלחמה), את עיטור הגבורה.
העיטור הגבוה ביותר שמעניק צבא ההגנה לישראל ללוחמיו.
שווה לשמוע את הדקה ומשהו של קלטת הקשר שהונצחה בקרב הזה, לקחת דברים
בפרופורציה, להצדיע ולתת כבוד לאנשים האלה שהרבה בזכותם אנחנו כאן.
ולהבין ששום דבר לא מובן מאליו.
