לפני 8 שנים. 23 באפריל 2016 בשעה 20:07
לשם אני חותר, שואף וצריך להגיע.
הרגע הזה שבו אני מבין שיש לי יד חופשית איתך.
שאת מכירה אותי מספיק,
סומכת עליי באמת,
יודעת שאני מבין אותך ואוהב אותך,
ולאט לאט אנחנו מתמזגים משני אנשים זרים ושונים
לגוף אחד.
זה לא חד-צדדי הקארט בלאנש הזה, את יודעת.
גם את צריכה להרוויח אותו.
אל תצפי שאפתח בפנייך במהירות,
שאתן בך אמון ואפקיד אצלך את
הסודות, הפחדים, החלומות, הלבטים
והרגשות הכי עמוקים ואמיתיים שלי.
כשאדע שאת ראויה להיות חלק ממני,
את לך קארט בלאנש
ישירות לתוך הנפש החמה שלי.