יש לי חיבה אמיתית לאנשים עם חוש הומור משובח. טוב נו, למי אין?
וגם לאלו עם ציניות שנונה (פה אני מניח שכבר לא כ-ו-ל-ם מתחברים).
אני יכול לספור על כף יד אחת, ועדיין יישארו לי מספיק אצבעות כדי לחקות את תנועת הטיבול המוזרה של השף הטורקי שצץ משום מקום, את אלו שיש להם בלוג כאן וכשכל פעם שמתנוססת כותרת של פוסט חדש שלהם ולידה הניק המפורסם, עולה לי חיוך על הפנים עוד לפני שקראתי בכלל את מה שהם כתבו.
באופן עקבי אלו שכותבים בצורה כזו, בדר"כ גם התגובות שלהם (או בפוסטים שלהם או בפוסטים אחרים) מלאות ציניות מדליקה,
ברמה כזו שלעיתים התגובות השונות מהנות לקריאה כמעט כמו הפוסט עצמו, וזה כבר באמת כישרון בפני עצמו.
בינינו, די מבאס לכתוב או להגיד משהו ציני כשהצד השני לא קולט.
כאילו שצריך לפני כל הערה צינית לשים כוכבית או הכי גרוע - לשים סמיילי, כדי שהנמען חלילה לא ייפגע.
מוציא את כל העוקץ מהעניין, כמו להסביר לאידיוט בדיחה שהרגע סיפרת...
זה נורא. פשוט נורא.
ואם כבר, אז נראה לי שכדאי לחתום את הפוסט הזה עם המלצות לשני בלוגים,
שהם מהפייבוריטים היותר גדולים שלי כאן: של זאלופון ושל the rain song.
שניים צינים עם בלוג גדול.
