במקום לשמוח שאנחנו בעיצומו של הקיץ ושיש עוד לפחות מעל שלושה חודשים תמימים של שמש שגורמת לך לחשוב שאתה בתוך תנור 180 מעלות, של נשים מתהלכות ברחובות בשמלות קיציות, של פירות קיץ מטריפים שגורמים לי לרצות להיות תולעת בתוך נקטרינה עסיסית, של חופים מלאים בנשים בבגדי ים צבעוניים, של אור עד שעה מאוחרת, של תחושה של חופש - למרות שאיזה חופש ואיזה נעליים...
אני ישר חושב שממחר התחילה הספירה לאחור. לאט לאט יחשיך מוקדם יותר עד ששוב נרגיש שהשעה עשר בלילה למרות שזה יהיה בסה"כ שש בערב, לפני שאני אספיק להגיד ג'ק רובינסון פירות הקיץ המשגעים ייעלמו ושוב יגיעו פירות ההדר המבאסים, שרק מהמחשבה שצריך לקלף כל פעם מחדש את הקליפה אני מוותר מראש, וחופש... איזה חופש ואיזה נעליים, מי לעזאזל לוקח חופש בחורף? לפחות גם בחורף הביגוד הנשי עושה לי את זה. נשים בכלל עושות לי את זה, גם בסתיו ובאביב.
רק בחורף נראה לי שזה לא ייגמר לעולם, הזמן זוחל כי הוא קפוא ועייף ולא רוצה לצאת מתחת לפוך. בקיץ? רק לפני רגע היה פורים שבישר לעולם שהאביב הגיע ופסח בא, וכבר אנחנו כמעט חודש אחרי החג הזה שמזריקים בו לגוף כמויות מפחידות של לקטוז. ולא שהכל מושלם בקיץ, כן? למרות שאני כבר לא גר בת"א, הלחות מנומסת מאוד ועדיין מבקרת אותי דרך קבע, כל קיץ כל הקיץ. ממש דביקה הלחות הזו, תרתי משמע. והיתושים גם כן מחבבים אותי מאוד. מאוד מאוד. אוהבים לזמזם לי צמוד לאוזן עד שאני יוצא מדעתי ואז מתחילים לשתות לי את הדם, תרתי משמע.
היום הארוך ביותר. לא, לא מדובר על הכינוי לפלישה לנורמנדי שמציינים ב -6.6. פשוט יום אחד שמסמל את ה-קיץ במיטבו, ורק אני ישר חושב על גנרל חורף שמתקרב בצעדי ענק. זה בדיוק הזמן לנסוע לחוף בהרצליה ולשטוף את העיניים בנשים עם בגדי ים צבעוניים ולאכול פירות קיץ שגורמים לי לרצות להיות תולעת בתוך נקטרינה עסיסית.
