אין עוררין על כך שהתקופה הזו, בין השנים 1939-1945, גרמה לבני האדם להחצין תכונות אופי שונות בתכלית. כאלו שגורמות להתפעמות עזה ומעוררות השראה אמיתית, וכאלו שגורמות לך לשאול שוב ושוב איך אפשר להפוך לחיית אדם ללא שום מצפון.
אי אפשר לשפוט את היהודים שניסו להינצל בכל דרך ולשמור על חייהם וחיי משפחתם בתוך הגיהינום הבלתי אפשרי שהם חיו בתוכו. כך, למשל, קשה לקרוא עדויות ניצולים על אנשי היודנראט אבל אסור לשכוח שבסופו של דבר הם היו חלק מהאסירים בגטו ורובם הגדול נשלח לבסוף גם כן למחנות ההשמדה אחרי שהנאצים סיימו לנצל אותם עד תום. לא מעט מהעדויות גם שופכות אור על אנשי יודנראט רבים שניצלו את תפקידם כדי לסייע במה שאפשר ליהודים רבים ולהקל עליהם במקצת את הזוועה היומיומית.
מה שאי אפשר להבין, זה איך אדם עם שורשים יהודיים קרובים מאוד (לא על פי ההלכה, מכיוון שהוא יהודי מצד האב, אבל בהחלט יהודי על פי תורת הגזע הנאצית) מתכחש לעם שלו תוך שהוא יודע היטב את הזוועות שהיהודים עוברים, מצטרף למפלגה הנאצית ותופס שם תפקיד בכיר מתוך מטרה להביא לניצחון הרייך השלישי. וכדי להוסיף חטא על פשע, יוזם עבודת כפייה של אסירים יהודים עבור מכונת המלחמה הנאצית תוך ידיעה שאת העובדים העייפים והחולים יישלחו מהר מאוד למחנה השמדה ובמקומם יביאו אסירים חדשים, וחוזר חלילה. אין שום מחילה לחרפה הנוראה הזו.
https://www.calcalist.co.il/internet/articles/0,7340,L-3735633,00.html?ref=ynet
לעומת היהודי הבזוי, מתוך הגיהינום היו יהודים שהוכיחו שאפשר לשמור גם על צלם אנוש ואפילו למות תוך כדי לחימה, בגאווה. אנשים שהיו עדים למעשי הנאצים במשך שנים, מודעים להשלכות הקשות של המעשים שלהם ובכל זאת סיכנו את חייהם בפעולות שונות תוך הבנה שיש משהו שהוא חשוב מהם. גדול מהם. אינספור שמות רחובות ומוסדות קרואים על אנשים שונים שלא את כולם אנחנו מכירים, או מכירים רק חלקית. הסיפור הנ"ל מוציא לאור יהודים גיבורים שיצרו סיפור גבורה אמיתי, שמוכיח שגם מתוך הזוועה אפשר למצוא תעצומות נפש שקשה מאוד להסביר אותן.