תלוי על הצלב

חורף 2009, יושב על הבר עם זונה מקרואטיה בבורדל יוקרתי יחסית בברצלונה. אני מנסה להסביר למה שליטה נשית. ההסבר, כמו תמיד במבוא, הוא שטחי (האם אני מאמין בו? כן ולא, הוא טוב באותה מידה כמו שאר התיאוריות): אתן בין כה וכה מסובבות אותנו על האצבע הקטנה, כל מה שגברים עושים בעולם הזה, הם עושים בשביל נשים, הבי.די.אס.אמ הוא מערכת הסמלים הגראפית של זה. אם כבר עבד נרצע לגחמותייך, אם כבר שטיח לרגלייך, אז כבר.

"זה בגלל פולינה, הכל בגלל פולינה! ייתכן שגם שום
התפרחחות לא היתה בלעדיה. מי יודע, אולי עוללתי הכל
מתוך ייאוש (כל כמה שזה טיפשי, בעצם, לחשוב ככה).
ואני לא מבין, לא מבין מה יפה בה בכלל! אמנם היא יפה
בעצם, יפה, נדמה לי שדווקא יפה. ועובדה שהיא מוציאה
מדעתם גם אחרים. גבוהה, תמירה. רק דקה יותר מידי.
דומה שאפשר לקשור אותה כולה בצרור, או לקפל
לשניים. טביעת כף הרגל שלה צרה וארוכה: זה עינוי.
בפירוש עינוי. לשערה גוון אדמוני. העיניים חתוליות
ממש – אבל כמה גאה ויהיר המבט שנשלח מהן! לפני
כארבעה חודשים – אני רק התחלתי לעבוד אצל הגנרל –
הייתה שקועה ערב אחד, באולם, בשיחה ארוכה
ונסערת עם דה-גרייה. ונתנה בו מין מבט שכזה... עד
שאחר-כך, כשפרשתי לחדרי לישון, הבנתי פתאום שהיא
סטרה לו על לחיו, רק כרגע סטרה לו, ואז עמדה מולו
והביטה עליו... וכך, בערב זה עצמו התאהבתי בה."

המהמר, דוסטוייבסקי.

היא השתכנעה רק קצת, אומנם לא הסכימה שאשתפשף על כפות רגליה כמו כלב ואגמור עליהן, אבל הצמידה אותי בכוח למיטה, וזיינה אותי באגרסיביות. היא שלטה וזיינה, ואני גמרתי, אחרי המון זמן, קצת כמו גבר נורמאלי.