אני זוכר איך בתור ילד התרגשתי מסצינת השליטה הנשית בירח מר של פולנסקי. מאז, עברו כשלושה עשורים ונראה שה-BDSM הפך פחות חריג (ללואי סיקיי יש קטע במופע החדש שלו, על התמקמות הגייז והצמחוניים בלב המיינסטרים). לא ראיתי את חמישים גוונים, אבל ראיתי מיליארדים (אחלה סדרה) וכמה פרקים מבונדינג (סדרה מאד חלשה של אמאזון או משהו כזה על דומינטריקס בניו יורק), ולמרות פערי האיכות הגדולים בין השתיים, המשותף ביניהן היה התחושה שעלתה אצלי כנשלט שמי שכתב ושיחק את הסצינות, לא באמת מכיר ומתחבר לסצינת יחסי השליטה ועושה זאת מתוך הבנה שטחית ופשטנית של הסמלים החיצוניים של התחום.
אתמול צפיתי באחד הפרקים של "איך להפוך לאלוהים" החדשה עם קירסטין דאנסט (האלוהית).סצינת השליטה שם הייתה עשויה כל כך טוב ואינטליגנטי, שבדוק שמישהו שם במערך (כותב, במאי, שחקנים) מבין עניין אחד או שניים בשליטה נשית והוביל את הסצינה הזו למקומות סופר מחרמנים. היה כיף.
