אל אחד

סיפרת את הצד שלך בכזה חוסר כנות

וכמובן שמרחמים עלייך

אבל למען הצדק ולמרות שאמרו לי לא לעשות זאת

לא יכול לשבת בצד בזמן שאת מכפישה את שמי

כשהכרנו שנינו היינו נשואים

את עשית זאת מאחורי הגב ואני עשיתי בכנות

וכבר מההתחלה שיחקת משחקים של קינאה כמו ילדה קטנה

ומכיוון שאהבתי את מי שאת השלמתי עם כל חסרונותיך וראיתי בהן כיתרונות

עם הזמן הקשר של שנינו פרח, שנינו פרחונו ממנו

השלמנו את הצרכים אחד של השניה, וגם את העולמות החסרים

הקשר שלך נגמר בפתאומיות, ולמרות שהרבה זמן היה לך רע לא היה לך את האומץ לסיים אותו

וזה הסתיים כי הצד השני ראה את מה שהסתרת

וזה היה לטובה, בעיקר לטובתך, סוף סוף יכולת לחיות בכנות עם עצמך ועם מי שאת

וזה היה לך מאוד קשה, ולמרות שהייתי נשוי השקעתי בך המון זמן והמון תשומת לב

לא השארתי אותך לבד ליפול, תמכתי ועמדתי לצידך למרות שזה הקשה עליי

ולבסוף, גם הקשר שלי הסתיים, ואחרי 12 עם אותה אישה היה לי המון דברים להתמודד איתם

המון קשיים והמון דכאונות, ונכון לא היינו גרים קרוב

וכן בהתחלה היית לצידי ותמכת בי

אבל ככל שהזמן עבר זה נהייה לך למשקל שכבר לא רצית לסחוב

והבנתי, אחרי הכל את אישה צעירה שהשתחררה מקשר לא בריא ורצית להנות מהחיים שלך

אז הבנתי, וביקשתי שניפרד כי נמאס לי להיות העוגן שתוקע אותך

וכעסת, והבטחת שנישאר יחד ונעבור את זה

ושבוע בדיוק לאחר מכן אמרת שאת לא יכולה יותר ונפרדנו לשלום

ומאז שיחקת במשחק, משחק שלא היה לטעמי, לאכול את העוגה להשאיר אותה שלמה

נפרדנו, אבל בוא ניפגש אמרת, בוא נתראה ונבלה יחד, רק תבוא, אני שלך לנצח

וזה ממש לא קל, לא בשבילי לפחות, אז סרבתי, וכעסת, והתרחקת והתקרבת

וכל דבר הכעיס אותך למרות שלא היינו יחד, כי נפרדנו

ושכבר לא יכולתי להיות לבד יותר, וכל הקשיים של החיים שלי היו קשים מידיי

אז מצאתי, מישהי שמבינה אותי, שאוהבת, שתומכת, שלא משחקת במשחקים

מישהי שאני רואה בא הרבה ממי שאני היום, וזה מה שהכעיס אותך?

זה הופך אותי לשקרן?

והנה פתאום את שוב כועסת, וחודרת לי לפרטיות

ומטיחה בי האשמות שלא תלויות במצאיות בכלל

כי אנחנו נפרדנו, לבקשתך

לא דמיינתי שככה תתנהגי, ממך לא ציפיתי

אני האדם האחרון שרצה ברעתך

הייתי תמיד לצידך, כשלך היה קשה עזרתי

וכשרצית לעזוב הבנתי

אבל לפרוץ לי למייל?, לחדור למקום שכבר לא קשור אלייך?

באמת?

תראי, את אישה מדהימה, ומה שהיה בנינו היה מדהים

אני תמיד אזכור זאת לטובה, ואת הדברים הפחות טובים אני אניח בצד

כי זה לא שווה את זה

אני באמת מאחל לך רק טוב

ואם זה לא ברור לך אז שתדעי שהפרופיל הזה ישאר תמיד כמו שהוא

עד שכלובי ימחק אותו

הוא ישאר כאנדרטה למי שהיינו, לטוב שהיינו כשהיינו יחד

לקסם שקרה בנינו ונגמר

חבל שככה זה נגמר

אני תמיד אעריך את מי שאת היית בשבילי

תמיד תהיי לולה בשבילי

אני מאוד מקווה שאתה לא תהרוג אותי שנכנסתי לך ככה למשתמש בשושו :)

אבל יש מצבים שבהם הגבולות מטשטשים...

אז אוטוטו יום הולדת.. וכבר ילדה ממש גדולה..

ואתה, אתה יודע איך לשמח אותי במיוחד..

את המכתב שכתבת לי אני אשמור לעצמי... כי בכל זאת יש דברים שנשארים תמיד רק בנינו...

אבל את זה... ממממ

תודה תודה תודה :)

אוהבת המון המון ,

לולה!!!

אני לא מאמין שהבלוג שלי נהייה בלוג של שירים,

זו ממש לא הכוונה,

ועדיין, כרגע יש הרבה דברים שמשתנים מיום ליום,

ולכתוב ולפרסם לא ממש יוצא או רוצה,

המון כתיבה לעצמי,

אז תסלחו לי אם זה מעצבן, אבל לפעמים אנשים אחרים אומרים את כל מה שאני חושב,

במקרה הזה צועקים.

תמיד הייתי נהנה לכתוב עלינו לאחר מכן,
כמו סשן מנטאלי לאחר הסשן הפיזי,
לחזור הביתה מסופק ומלא ממנה,
לשבת למרות כאב הרגליים מרוב עמידה מעלייה ולכתוב אותנו,
התחושות, הרגשות, המראות, הצלילים והריחות, אנחנו בהרמוניה של מגע,
ועברו שבועות שלא כתבתי עלינו, כי היא לא נתנה לי על מה לכתוב,
כתבתי לה המון, מהרוב היא התעלמה,
ובשתיקה האדירה שלה נוצר סדק בתוכי
והיא לא שמעה אותו מרוב צעקותיי לעברה שתחזור
אבל היא לא הקשיבה לקולי, לא סובבה ראשה לאחור
המשיכה בצעדיה להתרחק,
והסדק גדל, לאט אך מהר מידיי,
ונשבר,
נכון, היא רגילה שאני זה שהקשיב לצעקותיה בעונג ובכאב
זה היה אני שתמיד היה קשוב לצרכיה רצונותיה ותשוקותיה
זה היה אני שהחזיק אותה כשהיא הייתה מעולפת
זה שהשקה אותה כשהיא הייתה זקוקה לטיפת מים
זה קנה לה שוקולדים שיהיה לה תמיד מתוק
זה שחיבק אותה שהיא הייתה זקוקה למגע
זה שכיסה אותה שהיה לה קר
אז אולי היא פשוט לא הייתה רגילה לכך שגם אני אדם שהיה זקוק לה.

אל תשתקי

תצעקי

קרב מתנהל,

בתוכי.