אל אחד

ראשך מוסט לכיוונו, מביט בך בשקט, חוסר הסבלנות שלך מבעבע, הוא מחייך ולוחש "את יודעת מדוע את

נענשת?", "לא אדוני" בקול סקרן את עונה,

בסבלנות הוא משיב ועובר על רשימה של מעשים וסירובים, חוסר מעשים והענות למענו ולטובתו,

את מנסה להביע סיבות אך רואה בהן כתירוצים, חוסר הצדקה את חושבת לעצמך,

מוצפת ברגש של תסכול שמציף אותך בגללו, וכשהוא מסיים את שותקת,  גם הוא, יושב בשקט,

את מביטה בו, הוא קם מוציא מכיסו כיסוי עיניים ומלביש על עינייך, צליל הכיסא מספר לך על חזרתו לישיבה,

דקות נוספות של שקט, את מדמיינת בראשך את כל המעשים שהוא יכול לבצע בך, כאבים והנאות, לחות

מצטברת בין רגלייך בעקבות המחשבות המגונות שחולפות בראשך, את גונחת,

עדיין לבושה חום גופך עולה, בקולות של יללות את מביעה זעם ותסכול,

את שומעת את צליל הכיסא, מצפה שהוא יצליף או ישחרר אך צלילי צעדיו מתרחקים ממך,

מחוץ לחדר, את שומעת את קול הרוכסן של התיק העמוס באביזרים שנפתח, הוא מחפש בין כל הצעצועים,

צעדיו מתקרבים חזרה לחדר, את נרגשת, מסוקרנת ממה שמצפה לך, "תפתחי את הפה" הוא אומר, את

מבצעת, הוא מלביש עלייך את הגאג שאת כל כך אוהבת, מצמיד אותו חזק וצמוד, כמעט כואב,

כדור הגומי מפריע לך לבצע כל תנועה עם לשונך, הדבר היחיד שנותר לך זה לרייר,

את יודעת שהוא נהנה ממך כשאת ככה נוטפת וכמעשה ההתרסה היחיד שיש ביכולתך לעשות את מאיצה את

פיך לרייר ולנטוף עוד על סנטרך,

"תמשיכי ללכלכך את הבגדים שלך, כלבה מלוכלכת!", המחשבה נעלמה מראשך,

ועכשיו את מנסה למנוע מהריר לנטוף אך ללא הצלחה, הוא צוחק בחושך מאחורייך מהניסיונות שלך,

את מנסה לדבר להביע זעמך, אך רק קולות המומים יוצאים, צחוקו מתגבר,

הכיסא זז, הוא נצמד לגופך מאחור, בידיו הוא מנגב את הרוק מסנטרך על פנייך כמעשה של בוז,

את מנסה להתנער מההרגשה של כל הנוזל הדביק על פנייך, הוא מגחך באוזנך,

ידיו עוטפות את גופך, מרימו את חולצתך, ידיו חמות ולחות מהרוק שלך שנותר עליהן,

הוא מתנגב עלייך בעוד ידיו יורדות וחודרות מבעד לגבול מכנסייך, יורדות ישר בין רגלייך,

חודרות לתוך החום והרטיבות שמציפה את הכוס שלך, הוא מלטף, משחק לך באצבעותיו בדגדגן שלך,

מתגרה בך, מגרה אותך, מענג בכל תנועה שלו, דוחף יותר עמוק את אצבעותיו, מחדיר את אצבעותיו לתוכך,

ישר ועמוק לנקודה הנעימה שלך, הוא מושך באחיזתו את גופך כלפיי מעלה, מרים אותך מהכוס הנוטף שלך,

את גונחת, מרגישה את נשימותיו על צווארך, הוא יוצא מתוכך שוב משחק באצבעותיו בדגדגן שלך,

חזק ומדויק מתסכל אותך ככל שאת גונחת חזק יותר ככה הוא בפתאומיות עוצר,

הוא מוציא את ידיו ממכנסייך, את שומעת את הצליל שכל כך ארוטי ומביך, אצבעותיו בפיו טועמות אותך,

את מייללת בתגובה למעשיו, "טעים" הוא משיב לקול היללה שלך,

חום מציף את גופך, הוא מחדיר ידו מבעד לחולצתך, נוגע בגבך, את מזיע, הוא מלטף בידו הקרה,

"חם לך?" הוא שאול בציניות,

 "כן" את מנסה לענות בקול המהומם שיוצא מפיך בעקבות כדור הגומי שקשור לפיך,

"יופי, תסריחי כלבה! תעניקי לי את הריח שכל כך היה חסר לי" הוא לוחש באוזנך,

מתרחק וחוזר לכיסא,

את בדרך, באותה דרך, מהבית לאותו חדר זר ומוכר מאוד,

את יודעת שהוא כבר שם, מחכה, בטח מכין את כל מה שהוא צריך בכדי לעשות בך כרצונו, כרגיל,

את חונה, מכבה את מנוע הרכב, יוצאת מהאוטו את והתיק שלך, הדלת נטרקת מאחורייך ואת כבר במרחק שני

צעדים כשמנגנון הנעילה מרחוק מזמזם את הצליל המוכר שמאשר כי נעלת את הרכב,

צועדת אל הדלת המוכרת, שולחת את אותה הודעה מוכרת אליו ומחכה, מוזר איך שהכל מוכר, אך הזמן שעבר

מאז הפעם האחרונה מנכר את הזיכרונות,

קול צעדיו נשמע מאחורי הדלת, היא נפתחת, בידיו, הוא מציץ ובידו מזמין אותך פנימה, את צועדת מבחוץ

למסדרון, מהמסדרון לחדר, הוא סוגר את הדלתות בעדינות, את האחרונה הוא נועל,

את התיק את מניחה במקומו על הספה, במבטך שסבב בחדר לא מצאת שום הפתעה נסתרת, אין נרות דולקים

המכינים שעווה חמה להישפך על עורך החלק, אין צעצועים מחכים, אין חבלים פרושים, התיק שהוא מביא

כהרגלו מונח סגור על הכסא, מחכה,

טיפה מאוכזבת את מסתובבת לעברו, הוא קרוב אלייך, במרחק חצי צעד, את מריחה את האפטרשייב המוכר

שלו, ריח שמעלה בך זיכרונות ומראות של עונג וכאב מהעבר,

הוא מחייך אלייך, בחיוכו ניכר הגעגוע אלייך, בעיניו מבט אחר, שונה, לא מובן, לא מוכר, את חושדת, ונבוכה

מחיוכו וממבטו שסוקר כל תו בפנייך,

הוא סוגר את חצי הצעד בנכם ומחבק אותך בזרועותיו החזקות, חיבוק שמתחזק לאט לאט, מתגבר על מבוכתך

ומוציא ממך את הגעגוע אליו, את מושיטה את ידייך מחבקת חזרה,

הוא לא מוציא מילה, רק נושם אותך עמוק, את הריח שלך שהוא אומר ומזכיר לך בכל הזדמנות שהוא כל כך

אוהב, ראשו נשען על ראשך, חיבוק ארוך שנמשך מעט מידיי,

הוא מתרחק מעט, מלטף את פנייך, מתקרב ובעדינות מנשק, מושך ממך נשיקה ארוכה וחזקה יותר, עמוקה

וארוטית, נשיקה אמיתית כמו באגדות,

בעודו מנשק אותך את מרגישה כבר נכנעת, ידיו יכולות לעשות בך כרצונו, והוא כמו קורא מחשבות מחליק את

ידו המלטפת לצווארך, הוא נאחז בגרונך, לא חונק רק אוחז,

כאילו לא היית רטובה לפניי כן עכשיו את מוצפת, בין רגלייך גלים של חום ופעימות של רטיבות, ברכייך נחלשות

למגע ידיו, ויד אחת הוא לא עוצר, לא מסתפק,

הנשיקה שלו ממשיכה, עמוקה, וידו המחבקת מתקלפת ממך, מטיילת מאחורי גביך, את לא רואה אותה,

ומסוקרנת לאן היא מכוונת, ומיד את מגלה,

הוא אוחז באמת ידך המחבקת אותו מושך את ידך מטה לעבר גביך, מאחור, הדופק שלך עולה, הנשימות שלך

מתחזקות, בכניעתך את משחררת את ידך השנייה מגבו ומציבה אותה יחד עם השנייה מאחורי גבך,

כף ידו הגדולה עוטפת את שתי אמות ידייך, אוזק אותך ביד אחת, בקלות ובכוח,

הנשיקה עוצרת, פניו מתרחקות משלך, מבטו עוקב, חודר לעינייך, לנשמתך, אותו מבט חדש מעמיק לתוכך,

בתנועה מהירה, כמו ריקוד, הוא ניצב מאחורייך, רחוק ממבטך, ידו עדיין אוחזת בצווארך, ידו השנייה אוזקת

את ידייך, הוא מוליך אותך לפניו,

המסדרון המוכר חולף עליכם, הוא מוליך אותך לחדר שמציף אותך בעונג, החדר שבתוך החדר שלך ושלו,

החדר הראשון שלך, את מוצמדת לקיר שמולך,פנייך מתקררות מלוחות העץ הממוסמרות לקיר, את נזכרת

במה שהוא כתב לפניי ימים, מצפה לידו שתחליק מצוואריך למכנסייך,

היד שתפרום את כפתורי המכנס, תפשיל בכוח לברכייך, את מצפה ומחכה שבכוח הוא ייקח אותך, יחדור

לתוכך עמוק וחזק, אך זה לא בא,

הוא צמוד אלייך, משחרר מצווארך ובידיו פורש את ידייך לצדדים, אל תזוזי הוא לוחש, את מבצעת בזמן שהוא

מתרחק מאחורי גביך, זרועותיך מתחילות לכאוב, הוא בדיוק חוזר, צמוד,

ברצועות בד הוא קושר את ידייך מקו המרפק, הוא זוכר ומתחשב באמת ידך הפצועה, את מוצלבת עדיין

לבושה, הוא לוקח צעד לאחור, מתיישב על הכיסא שניצב לצידך, מחייך,

מעוכה לחלוטין מהערב של אתמול בעבודה, ומעצם העובדה שהלכתי לישון בשעה שתיים בלילה, השאירו את אותותיו עליי.

איך לעזאזל זה קרה, שאני קמה בשעה 6 וחצי בבוקר, ביום שישי וזה לא למטרת לימודים??

למיטב זכרוני, אני נוהגת למרוח את הזמן, להתכרבל עוד קצת במיטה, אבל היום, היום אני מזנקת מהמיטה כמו לביאה!

מצחצחת שיניים, שוטפת את סימני העייפות מהפנים במים קרים, מסרקת את השיער, אוספת אותו בקוקו, יודעת בדיוק למה הקוקו... מה חשבת? שרק אתה מתכנן דברים?! מחייכת לכיוון המראה, לנוכח המחשבות הזדוניות.

על העגילים, והשרשרת ושאר השטויות שאני עונדת אני מוותרת בהרף עין, הרי גם ככה זה ירד ממני עוד לפני שאני אספיק להגיד ג'ק רובינזון.

זורקת על עצמי את הדבר הראשון שמצאתי בארון, שמה מעיל, כי בכל זאת 7 בבוקר, ומדדה לכיוון האוטו.

מתניעה את האוטו, שמה חימום ומתחילה לנסוע. מתפלאת כמה תנועה יש בשעה כזאת מוקדמת ביום שישי בבוקר.

מגיעה למקום שלנו דיי מהר, ואתה מסמס לי שיש חניה לידך, ואני מגיעה ועומדת ליד הרכב שלך, אתה אפילו לא מסתכל לכיוון שלי, ורק אחרי שאני מצפצפת את מבין שזאת אני. מופתע מהרכב שאיתו הגעתי.

בסופו של דבר אני מחנה את הרכב בכלל בצד אחר והולכת לכיוון החדר. אתה עומד מחכה לי ליד הכניסה.

שנינו נכנסים לחדר ומוזר לי שהוא כ"כ מואר. כנראה שכחתי שאנחנו בתחילתו של בוקר מעניין. 

מתיישבת לך על הברכיים אחרי שביקשת ומנסה להתחמם. מצחיק איך יד ימין חמה, ושמאל קרה. מסתבר שגם אותך  זה משעשע.

נסגרנו על כוס תה, וקמנו לכיוון המטבח... התחלתי לשטוף כוסות, ואתה מסתכל עליי- "אני לא רגיל שאני לא שוטף", ממש הצלחת להצחיק אותי... אולי תרצה לבוא לשטוף גם אצלי כלים אני חושבת לעצמי.

אתה מעביר אצבעות בתוך המכנסיים שלי, לי לא היה ספק שאתה תמצא שהכול כבר רטוב ומחכה לך, אבל משום מה הייתה לך הבעה מופתעת.

מממ. אני אוהבת תה עם נענע, לוגמת ממנו עוד קצת, ולמרות שהוא רותח, הוא מרווה את צימאוני, ומעיר אותי קצת. מזמן לא יצא לנו לשבת ולשוחח כמו ששוחחנו הפעם. פנים מול פנים.

אחרי שברברנו חצי שעה, אתה קם ממקומך ואומר לי להתפשט. הדיסוננס הזה שבין האדם הרגיל שבך לבין השולט שבך הוא עצום. מכריח אותי גם לשנות גישה במהירות הבזק.

תתפשטי אתה אומר לי, אבל תישארי בתחתונים, ואני מסתכלת עליך, במבט לא מבין, ושואלת כדי לחדד את מה ,ששמעתי... ואתה חוזר ואומר, כן, תישארי עם תחתונים מה לא מובן.?!

אני מבולבלת , מתחילה להתפשט, ומגלגלת בראשי מה כבר אתה יכול לעשות לי כשהתחתונים עליי.

המחשבה הראשונה שעברה לי בראש היא בדיוק על מה שדיברנו יום לפני. שאתה רוצה לגזור ממני את הבגדים.

התחלתי כבר לחשוב איך אני הולכת לחזור הביתה בלי תחתונים.

אתה הולך לכיוון התיק השחור ומוציא משם את הקולר, מושיב אותי על ברכיי ושם לי אותו. כרגיל זורק חצי קללה על השיער שמפריע לך לענוד לי אותו, ואני מצחקקת.

לראשונה, לקולר אתה מחבר שרשרת. ואני לא מבינה ממה אני כ"כ מאושרת. אם פעם חשבתי שלהיות כלבה זה משהו רע, היום רק המחשבה על זה שאתה מוליך אותי עם רצועה מדליקה אותי.

אתה תופס את השרשרת חזק, חונק אותי קצת, ומתחיל ללכת. הרצפה קפואה, הברכיים כואבות, בקושי מצליחה לזוז. ומה אתה אומר?! "תישרי את הידיים! ". נו באמת, לזה אתה מתייחס אני מהרהרת.

אתה מורה לי לעלות למיטה, ואני מברכת את הרגע שהברכיים שלי נחות. אתה שם לי את המצבטים שאני כ"כ אוהבת,  אבל היום זה כואב יותר מבעבר. יכול להיות שאני סתם אקסטרה רגישה היום?! או שהשטן שבך עשה איתם משהו?!

מנסה להרגיע את עצמי מהכאב ונושמת נשימה עמוקה. עדיין בתחתונים, אתה אומר לי לגעת בעצמי, ולא להפסיק לשניה.

אתה מוציא משהו מהתיק, ואת המשהו הזה אני מרגישה מהר.

מעולם לא ידעתי לזהות ולהבדיל בין השוטים, ולמרות שביקשתי ממך להראות לי עם מה אתה מצליף בי, אתה בוחר להפתיע אותי כל פעם מחדש.

אז הוצאת משהו מהתיק, שנורא הכאיב לי, אבל הנגיעות בעצמי ריככו את המכות. עד שהגיעה ההצלפה בגב. הרגשתי את הבערה בשכמות,  הרגיש לי כאילו עקצו אותי תריסר דבורים.

התקפלתי לכדור, כמו כלבה שקר לה , ואתה אכזרי, קשה מתמיד, ממשיך בשלך, לא מוותר, מחזיר אותי למקומי, ומצליף שוב ושוב.

הפוגה קטנה, ואז חוזר חלילה. אבל הפעם ההרגשה היא שונה. עדיין לא יודעת עם מה לעזאזל אתה מפליק לי אבל בהחלט מכאיב יותר. מפליק בירכיים, בישבן. אני מרגישה איך אני מאדימה, מרגישה את החום שנפלט ממני.

החלק שאני הכי שונאת, זה כשאתה מגיע לכפות הרגליים שלי. טוב, לדגדוגים ברגליים אני אדישה, אתה זה אתה כבר יודע. הכאב ברגליים גורם לי להתקפל שוב, ולייבב בקולי קולות. כאב חד מפלח לי אותן, והמוח שלי מאותת שזה הזמן שאני צריכה לקום ולהחטיף לך חזרה!

למזלך הרב, הפסקת עם ההתעללות, רק שבדיעבד לא יודעת במה הייתי בוחרת. אתה קושר לצווארי את הרצועה שוב, ומוליך אותי על הרצפה הקרה לחדר השני.

התחמנית שבי, נעמדת על שטיחון, מנסה להקל על הכאב שיש לי בברכיים מרוב עמידה עליהן.

לא עובר זמן רב, ואתה מעלה אותי על רהיט שאני לצורך העניין מאוד אוהבת, ואם הייתי צריכה לבחור באחד, סביר להניח שזה היה גם הוא. יושבת על ארבע, כשהידיים והרגליים מפוסקות והישבן למעלה.

עד כמה שהתנוחה הזאת חושפת בפניך הכול, וגורמת לי למבוכה מטורפת , מעצימה בתוכי הרגשה של תלות מסוימת. אתה קושר את ידיי ואת רגליי לשני צידי הרהיט, ואני כבר מתחילה להרגיש את השרירים שלי דואבים.

אתה מתיישב על הברכיים לידי, תופס את השיער, ומנשק אותי חזק, לנשיקות האלו אני כבר מכורה. מכורה כי אני מרגישה את הדאגה שלך כלפיי, מכורה כי אני יכולה לבטוח בך, מכורה כי אני יודעת שאתה אוהב, ומכורה כי אתה מנשק כ"כ טוב! אתה מפסיק , והחסך כבר ניכר.

אתה שם פעמיך לכיוון השוט, עד עכשיו אני משתדלת להחזיק את הישבן כלפי מעלה, ככה הצוואר פחות כואב. אבל עתה כשאתה מתחיל להאדים את גבי ואת ישבני. שצונח שוב בשנייה מטה. אני צועקת ונאבקת וכן, עכשיו כבר גם בוכה!

אתה מכניס אצבע אחר אצבע לתוך החור הצר שלי, מנסה להרחיב לי אותו לשימוש אחר, שאני כ"כ אוהבת. את הגניחות שלי אני שומעת, כל הכאב המעורבב הזה עם העונג מטריף אותי. ואני מתחילה להבין למה אומרים שבין כאב לעונג יש גבול מאוד דק.

היד שלך פולשת לתוכי, לוקחת את כל מה שהיא רוצה, ומי אני שאומר לא. אני מרגישה את האצבעות שלך חופרות בתוכי, ונוגעות לי בנקודה הכי קסומה. אתה מכיר אותה טוב, ומשתמש בה כל פעם נגדי. אתה יודע כמה אני אוהבת כשהאצבעות שלך שם, גורמות לי לכאוב בדיוק במידה הנכונה.

אני מרגישה את הקור של הלוב נוזל לי על החור של התחת, יודעת בדיוק מה בא אחריי. האצבעות שלך מתחילות לסמן אותי. לקחת כבר את מה ששלך מזמן. התחת עדיין שורף מהפעם האחרונה שניפגשנו, אני עדיין רגישה למגע שלך, ואתה בשלך. אז אני מתפתלת קצת, אז אני מייללת קצת, וגונחת כמו חיה פצועה, ואתה מחייך... קורן אפשר להגיד.

לכוס אתה מכניס לי דלדו סגול, ולתחת פלאג שחור. התחושה מטמטמת. הכאב גדול. אבל אני מלאה. כל החורים שלי רחבים,  ואם הייתי שואלת מישהו ונילי איך זה נשמע, היו אומרים לי שזה נשמע כמו צער בעלי חיים- אבל היי, מה הם מבינים.

את הכאב של הפטמות החליפה תחושה של עונג עצום. צמרמורת עוברת לי במורד עמוד השדרה, והתחושה מתגברת כשאתה מתחיל להפליק בדילדו במסירות. עוברים בי גלים של חום, של קור, ואני מתחילה לרעוד.

אתה מוסיף את המאלץ, והרעידות רק מתגברות. אני גונחת ומייללת, וצועקת, לא יכולה לזוז, לא יכולה לנוע, חסרת אונים, כנועה לכל החלטותיך, פרוסה עירומה למגע חסר הרחמים שלך, אוהבת שאתה לוקח ממני כל מה שאתה רק יכול.

אני כבר ממש בקצה, מיללת לעברך, שואלת אם אני יכולה לגמור, רק שהפעם, לעומת פעמים קודמות שמעת אותי, אבל החלטת שצורת הבקשה שלי לא תואמת את הציפיות שלך. הפעם אתה רוצה שבמקום השאלה- can I please cum sir, אתה דורש  לשמוע can I please cum for u sir. 

השינוי הזה שבין לבקש אישור לגמור, לבין  אישור לגמור למענך, מזיז משהו בנפש המתענה שלי.

המשהו הזה בלתי ניתן להגדרה, אבל מעמיד אותי במקום בו אני צריכה להיות, כאן, למען הסיפוק וההנאה שלך.

מיד אני מתעשתת על עצמי, ושואלת, הפעם בצורה שאתה דורש, ואתה מאשר לי.

אני גונחת, וצועקת, וגומרת, השרירים שלי מכשילים אותי, הרעידות, והאדרנלין, גורמים לי לקרוס על הרהיט. לא מסוגלת להחזיק את עצמי יותר. מתחילה להרגיש את הסחרחורת שעוטפת אותי, את  הפה היבש שלי מכל הגניחות. ושנינו יודעים איך נגמרה הפעם אחרונה שהרגשתי סחרחורת- התעלפתי לך בידיים.

אני מבקשת מים, ואתה מביא לי את כוס התה שלא סיימתי לשתות... שואל אם אני בסדר, מבין את העוצמה והחוזק של מה שאני מרגישה. שואל לשלומי, ואני עדיין מנסה להתאושש. מזנקת שוב על ארבע, והנה אתה כבר שוב מאחורי, מחדיר אצבעות, אחרי שהפלאג והדילדו פשוט עפו לי אחרי הגמירה האחרונה, ועוצמת הכיווצים.

אתה מוסיף שוב את המאלץ, ואני פשוט נהנית, מתענגת על כל שניה, מנסה למשוך את הזמן עוד קצת, ואתה איש מנוול, מתחיל לספור לי עד עשר, בטענה שאם אני לא גומרת עד אז אתה מפסיק. אני שואלת בתמימות אם אני יכולה לגמור לפני , ואתה אומר שלא. אז כבר בשלוש הרגשתי שאני עומדת לגמור, אבל החזקתי את עצמי.  וכשהגיע עשר לא הצלחתי. כנראה החזקתי את עצמי טוב מידי. 

אתה מוציא את המאלץ, ואני מתחננת שתחזיר אותו, מבטיחה לך שהפעם אני אצליח. ואכן ככה אתה עושה.

ושוב אותו הסיפור. בחמש אני כבר שם, ואני מחזיקה את עצמי, וכשאתה מגיע לעשר, אני ממש לא שם.

שוב המאלץ מתרחק ממני, וכל טיפת תקווה שלי לקבל את הגמירה המעצבנת הזאת נעלמת.

אתה אומר לי שאני מאכזבת אותך, שאני לא מצייתת לך, שאתה נותן לי עוד הזדמנות אחת, ואם עכשיו אני לא אנצל אותה, אני אחטוף. האזהרות שלך בהחלט מצליחות לעורר בי תחושת שליחות עילאית.

אתה מצמיד את המאלץ אל הדגדגן הכואב שלי שוב, ורמת הריכוז שלי עולה פלאים. כשאתה מגיע לעשר, אני מתפרקת כמו מטורפת. גומרת לפי הפקודה שלך, כ"כ שלך, מתמודדת עם כל הגחמות שלך.

כואבת, אתה משחרר אותי מהקשירה, ומוריד אותי על ארבע לרצפה הקרה. הכאב שמפלח אותי עכשיו בכלל לא דומה למשהו שהכרתי אי פעם. הרגליים כמו ספגטי, הידיים חלשות, הברכיים בוערות. אתה קושר אליי שוב את הרצועה ומושך אותי חזק, ואני מתנגדת ללכת. אם רק יכולתי עכשיו פשוט לשכב על הרצפה הקרה, הייתי עושה את זה. לעמוד אני לא יכולה, כי הייתי מקופלת הרבה מידי זמן, וליישר את הרגלים כרגע נראה לי כמו משימה בלתי אפשרית. אתה מושך אותי מהרצועה, ועם כל תנועה שאני עושה אני מזילה עוד דמעה, וצורחת, מנסה להרגיע את הכאב הבלתי נסבל. אתה אדיש!! אלוהים כמה שאתה אדיש! כרגע נראה לי שאם הייתי מתה, לא היה לך אכפת!

רק כדי לסבר את אוזניך, המסע הזה הרגיש לי כמו המסע שעשה ישו בויה דולורוזה.

אני מגיעה למיטה, ואתה מורה לי לשכב על הגב. מבולבלת מהפקודה שלך, אני עושה כן.

אתה מוציא את הקיין. פאק,כמה שאני שונאת אותו!! אני רואה את האופל בעיניים שלך, אתה מתבונן בי ומחייך.. מניף אותו למעלה, ואני קופצת לנוכח הרעש שקורע את האוויר.. ומהמכה שלו כשהוא פוגע במזרון. אתה מנסה להפחיד אותי????!!!!!

אני שמה כרית על הראש, מעדיפה לא לראות, מעדיפה לא להיות עדה למה שהולך לקרות לי.

אבל אתה מרים אותי, ומושיב אולי. מניח את הקיין בצד, ומוריד לי את המצבטים. אם עד עכשיו הם הסבו לי תחושה של עונג עילאי, בואו נחשוב שוב. לפעמים נוצרת לי התחושה, שהאדם שהמציא את המצבטים האלה, תכנן, שכל התכלית שלהם תהיה כשמורידים אותם. אני צורחת עד שהגרון שלי כבר כואב.

הבעיה עם ההיכרות שלי איתך, זה שאני יודעת שאחרי שתוריד את הצבט השני, אתה תשתמש בידיים שלך כדי להמשיך ולהכאיב לי. ואני מסתכלת עליך במבט מתחנן שלא תעשה את זה. ואז בדיוק אז אתה מתקרב אליי, ולוחש לי שאתה לא תעשה.

אני רואה אותך מתחיל להתפשט, ואני כ"כ שמחה שהפעם הגורל שלי לא כ"כ אכזר. תמצצי לי אתה אומר, ואני קופצת עליך, כאילו עכשיו קיבלתי את המתנה הכי יפה וכיפית בחיים שלי.

אני כ"כ מתאמצת לא לאכזב אותך, ולעשות לך רק טוב, חונקת את עצמי עליך, ומריירת על כל המיטה.

אתה מסובב אותי, ומתחיל לזיין אותי חזק. תופס לי את השיער כמו שאני כ"כ אוהבת, ומטייל בתוכי, מרגיש כל חלק בי.

היום- אני עדיין מרגישה אותך. הכאב שהענקת לי, לא עובר. הכול תפוס, הכול כואב. כול צעד שאני עושה ביומיים האחרונים, מזכיר לי אותך.

קיבלת את מה שרצית- לא?!

מקלחת בשש-בבוקר, יום שישי, מה נסגר, מי קם בשעות כאלו, בטח שלא אני, אני שונא לקום

מוקדם, ובטח ששונא לקום מוקדם בסופ"ש, ועדיין אני כבר במקלחת, חושב על הסיבה

המצוינת שלשמה התעוררתי מוקדם, את, בפעם השלישית השבוע, כמו סם, ממכרת,

בין הגילוח לשמפו אני מתכנן בדיוק מה שיהיה היום, כמו תמיד את הרוב אני מתכנן מראש, מה

איך איפה ולמה, אבל תמיד משאיר מקום לספונטניות, בחיוך שטני שמלווה את המטרה

שלשמה אני מציין בזיכרוני נקודות ומעשים, אפילו את הפוסט הזה התחלתי בראשי במקלחת

של הבוקר, את ואני ניפגש היום, זה הולך להיות סופ"ש קשה בשבילך, בדר"כ הסופ"ש נועד

לניקיונות או אירוח חברים, יציאות למיניהן, אבל שלך יהיה מיועד ללקק את כאבייך מהסשן

שלנו, למה?, ככה!, תאמת זה מגעגוע, הרצון הזה שתרגישי אותי בכל צעד שלך למשך כל הזמן

שלא נתראה בהחלט כובש את מטרת הפגישה הזו, ואם יש משהו שאני טוב בו זה להכאיב,

יוצא מהמקלחת, גל אדים מתפרץ לחדר מחלקו העליון של פתח הדלת, הבגדים כבר מוכנים

מאתמול, סוג של טקסיות, יש בגדים לחיים, ויש בגדים לסשן, מכנס אפור, חולצה לבנה,

חלונות האוטו מכוסים בכפור, סימנים של הקור שחלף עם צאת החמה, אין הרבה מכוניות

בדרך, כביש מהיר, נוסע מהר, מהר מאוד, לא כי אני ממהר, אלה כי ככה אני אוהב, אם כבר

לנהוג אז כמו מטורף, נכנס לעיר, כולם בשכונה הזאת ישנים, אין חנייה במקומות הקבועים,

אבל יש לא רחוק משם, נותרו חמש עשרה דקות עד שתגיעי, זמן מספיק בכדי לקפוץ לחנות

הקרובה לקנות את השוקולד שלך, קינדר בואנו, עוד טיפה ואת כבר הגעת, לא מזהה את

המכונית שאיתה באת, תמיד יש פעם ראשונה, עכשיו את מחפשת חנייה, ואני לוקח את התיק

שמלא בכל טוב, סיליקון גומי בד עור ומתכת, תיק מלא חומרים, מזכיר את טבלת האלמנטים,

 צועד לעבר הדלת, את מגיע מקצה אחד, אני הגעתי מהשני,  עם נעלי העקב שלך שבטח

מעירות את כל השכנים עכשיו, מתקרבת, קו מתאר של אישה מושלמת סובב אותך מחייכת,

אנחנו נכנסים, מזמין אותך לשבת על ברכיי, מחבק אותך עם ידיים קרות על עורך החם, את

מספרת שאת עייפה, לא ישנת חצי לילה מסיבה לא ברורה, ואת החצי השני בילית בנמנום

משולב עם נגיעות בעצמך, חרמנית קטנה שלי, כל הזמן רטובה וחרמנית, חסרת סבלנות וסיפוק

גם כשאת ישנה, אני מציע לך שנשתה כוס תה חם ומעורר, את קמה ממלאת את הקומקום

מרתיחה מים, שוטפת שתי כוסות מהכיור, ואני עומד לצידך, כמו טורף חסר מנוחה, לא רגיל,

מחליק יד לתוך מכנסייך, בציניות חושב איזה שוק שאת רטובה כבר, אחרי לילה שלם של

חרמנות את שלי עכשיו, את והכוס שלך, הפטמות, התחת, הכאב והעונג, כולך שלי עכשיו,

עם כוסות התה אנחנו מתיישבים, אחד מול השנייה, מנהלים שיחות שהתחילו ממזמן ולא ייגמרו

לעולם, התה עדיין חם מידיי בכדי ללגום בחופשיות, אבל בלגימות קטנות נגמרת חצי ספל,

יופי, כי באמת כבר נמאס לי, אני מניח את הספל החצי מלא על השולחן וניגש לתיק, ממנו

שולף את הקולר שלך, וגם את השרשרת, את זה עוד לא עשית, עוד לא חוויתי אותך ככלבה,

זה הכינוי שלך, אבל זה רק כינוי, והגיע הזמן להפוך לך את זה למציאות, תתפשטי, אבל

תישארי עם תחתונים, את בפליאה מביטה בי בזמן שאת פושטת את בגדייך, חושפת את הפלא

שאת מולי, אני יודע שכבר נמאס לקוראים של הבלוג הזה אבל אני אוהב את העור החלבי

שלך, בהירה וחלקה, נשית, מושלמת, נעמדת מולי בתחתונים בגוונים שלך כחול, נבוכה,

כל פעם מחדש נבוכה, מתביישת, חמודה, אני מקלר אותך, מחבר את קרס המתכת לקולר

ומחליק את שרשרת הברזל הקר על הגב שלך, את מקמרת את הגב שלך בניסיון להתרחק

מהקור, פולטת יללות של כלבה קטנה, כזו שיכולה לנבוח ולעצבן את כולם, וככה את, שמישהו

מעצבן אותך את נובחת, לכל עבר, נושכת, חושפת שיניים, לא יודע למה אבל זו עוד תכונה

שאני אוהב בך, עוד תכונה שמתוספת לאין ספור התכונות שאני אוהב, רדי לרצפה, על שש,

כמו כלבה טובה את נצמדת לרגלי, אני מותח את רצועת המתכת שתחנוק טיפה, הרצפה קרה

את זה אני יודע, קרה וקשה לברכיים העדינות שלך, ועדיין אני מוביל אותך, ברחבי המטבח,

עושים סיבוב, את לא מוציאה קול, רק מידיי צעד נשימה שמעידה שלא קל לך, קדימה כלבה

על המיטה תטפסי, את מקפצת על המיטה, נשארת על שש, כמו שצריך, הישבן שלך מוצק

ומתוח לפניי, בלתי נמנע מלהפליק לך, את היום אני רוצה יותר, יותר צעקות, יותר כאב, יותר

זיכרון פיזי שיישאר על גופך, ובשביל זה יש תיק, אני מוציא את המצבטים, ופוקד עלייך לגעת

בעצמך אבל מעל התחתון, מהססת בחוסר הבנה אבל מבצעת, את המצבטים אני מצמיד

לפטמותייך היטב, כמו שצריך, שיכאב, כרגיל אני מתחיל עם הזנבות אבל לא בעדינות כמו

בעבר, הפעם אגרסיבי, את מתחילה בגניחות שמרמזות על מה שקורה בין רגלייך, אני מחמיר,

מצליף בכל חלקי הישבן, הירכיים, הגב, את זה את לא אוהבת, על הגב זה כואב באמת, את

צועקת ומתקפלת, אני משיב אותך למקומך, ממשיך להצליף, אבל את כבר מכירה את הכאב

הזה, אז נחליף, את הספאנקר את כבר בטח שכחת, הרבה לא יצא לך להכיר את הכאב שלו,

וכבר במכה הראשונה זה ניכר בך, כאב חדש, וגם הפעם לא עדין, משאיר עלייך חותמת אדומה

ורחבה, באיזון, הצלפה פעם בצדה ימין ופעם בשמאל, את מתקפלת, ,מייללת, אני מחזיר אותך

למקומך ומפליק לך שוב, עכשיו את כבר מסרבת לחזור, אני ניגש להביא קיין, מצליף בכפות

רגלייך, צעקות של שירה ובכי, יללות, אני מצליף שוב, את מתקפלת, מבריחה את רגלייך ממני,

מוריד אותך מהמיטה חזרה לרצפה, כמו כלבה כואבת ומובלת לחדר אחר, עכשיו יותר באיטיות,

כי כואב לך אז את כבר לא ממהרת כמו מקודם, אני מפשיט את תחתונייך הרטובים,

את ניצבת עירומה על שש, כשרצועת הברזל יורדת על גביך לבין הרגליים שלך, מלא בכתמים

של אדום וורוד, מוצלפת וכואבת, יפייפיה, יצירת אומנות, עדיין לא סיימתי איתך, זו רק

ההתחלה, אני מציב אותך מפוסקת על רהיט שנועד בדיוק בשביל זה, קושר אותך, ידיים,

רגליים, מקובעת, מביט בך יצירת אומנות, מפוחדת, לפנייך עוד יש דרך ארוכה, אוחז בשיערך

מרים אותך שלי, מנשק אותך, ארוך וחזק, מרגיע אותך, נשיקה אחד המון משמעות, אני כאן,

דואג ושומר עלייך, אני ניצב מאחורייך, מפוסקת עירומה, אני מנחם קצת את כאבייך, מלטף

בעדינות את גופך, אל תתרגלי, זה לא הסוף, את עכשיו מוכתמת בכאב שרק מתחיל, חלק

מכתמי האדום וורוד דהו מעורך, בהנפת שוט מלווה בצעקות אני משיב את הצבע חזרה לעורך

קולות הבכי שלך משפיעים עליי במקום עמוק וחשוך, ו הרצון שלי להקל עלייך מלווה בחיוך

זדוני והרסני, אם אני אקל עלייך אני אצטער על זה אחר-כך ולכן זה לא ייקרה, אני מעדיף

לחפור בך קצת, וכך אני עושה, מתחיל באצבע, מרגיע אותך, מרחיב אותך, מוציא ממך את

קולות העונג שאני כל כך אוהב, מוסיף עוד אצבעות, כולן זקוקות לחום שלך ולרטיבות שלך,

מזיין אותך עמוק ומהר עם האצבעות שלי, בקצב מהיר את גונחת, אני עוצר, זה עוד לא הזמן

שלך, זה עדיין שלי, אני מסכך את החור שלך התחת שלך, וגם הוא יקבל חפירה קלה של

אצבעות, את צרה בתחת, חסרה, ומתגעגעת לצעצוע שלך, אני מחליק לספק את החור שלך,

להעניק לו את מה שהוא צריך, הפלאג השחור שממלא אותך כל כך יפה, ואת הכוס הנוטף

שלך אני לא שוכח, גם אותו אני ממלא בדילדו סגול ורחב, מלאה כל כך יפה, ושנינו יודעים מה

את אוהבת, אני מפליק בקצב על הדילדו והפלאג, את מכווצת ודוחפת אותם החוצה והפליקים

שלי מחזירים ודוחפים את הצעצועים חזרה לתוכך, בקצב, בכוח, את צועקת, גונחת, שרה לי

שירים של עונג, לפעמים חזק ולאט, לפעמים מהר, אני לא עוצר, יודע שאח"כ זה יהפוך לרגש

שלא יעבור, זה יישאר לך למשך היום, אני מוסיף את המאלץ, מחזיק אותו צמוד בזמן שביד

השנייה אני מחזיק ושומר את הדילדו והפלא בתוכך, קולות חדשים נשמעים, על גבול של יללה,

את מותשת, אפילו בכדי לגנוח, את מבקשת לגמור, אני לא מרוצה מהבקשה, כבר שמעתי את

אותו משפט בעבר, אני רוצה חדש אני מסביר, את מבקשת שוב, כמו שאני רוצה, אני מסכים

לך, ובשנייה את צועקת, גומרת, מתפרקת, גונחת, רועדת מתנשפת, כל הצעצועים נפלו ממך,

כיווצת חזק שזה כאב לך, לפחות זה מה שאני מקווה,  חצי מעולפת את מתחננת למים, אני

רחמן, משקה אותך אחרי ששחררתי את ידייך, מלטף, אותך, את מסיימת לשתות, אני חוזר

למקומי, מעלייך, מחדיר אצבע לתחת הריק שלך, נהנית, מחדיר עוד אחת, כבר לא נהנית, אבל

לי זה לא מספיק, אני רוצה שתרגישי אותי שם גם יותר מאוחר שתשבי עם חברים, אז אני מחדיר

אצבע שלישית, את מיללת, במתבכיינת, אני לא יוצא, שומר את היציאה הכואבת עם קצת, את

נרגעת אני יוצא, מיללת בקול רם, על גבול הבכי, אני מחזיר את המאלץ, יש לי סבלנות שאני

מענג אותך, אבל דקות עוברות ואת מתחילה ליהנות מזה יותר מידיי, אני מקציב לך עשר שניות,

בשנייה העשירית את חייבת לגמור, אני סופר בכל, אם הייתי סופר שתי עשרה היית גומרת,

אבל בעשר אני מפסיק, מרחיק את המאלץ ממך,  את מתבאסת, אני מסביר, אל תאכזבי אותי

שוב, ננסה עוד פעם, עד עשר, ובעשר את צריכה לגמור, שוב המאלץ חוזר, והפעם באחת

עשרה היית גומרת, אבל עשר עבר וגם המאלץ, פשוט מאכזבת אותי, שוב מתבכיינת, מבקשת

רחמים וסליחות, הזדמנות אחרונה את מקבלת, עם הזהרה ברורה שאם לא תגמרי בדיוק בעשר

את תחטפי, הרבה, והנה בהזדמנות האחרונה כמעט כמו שעון בספירה של עשר את גומרת

בגניחה  עזה ומספקת, מספקת אותי, מותשת שוב, אני משחרר אותך, מוריד אותך חזרה

לרצפה, את צורחת מכאב, הברכיים שהיו מקובעות עכשיו רכות וכואבות, הרגליים לזוז לא

מסוגלות, ואני לא מוותר, כמו כלבה רעה אני מושך אותך ברצועה שלך מיללת מכאב, צועדת

לצידי לאט, בכאב רב, מובלת למיטה, אני משכיב אותך על הגב, מביא את הקיין למיטה את

מפוחדת, אני מניח אותו על הירך שלך, כהכנה למכה, את מפחדת, לא מסוגלת להביט,

מתכוננת עם כל תנועה שלי לכאב האדיר שתספגי, אבל בתוכי אני יודע, יודע מה יהיה, אני

מרים את היד, את נרעדת, אני מצליף, קצה הקיין מפיץ רעש כשהוא פוגע במזרן, את קופצת,

אני מחייך, תירגעי, בעודי מסיר ממך המצבטים, את צועקת, יופי של כאב שוטף אותך עכשיו,

אני מאיים לגעת בשדייך, את מפחדת, חושבת שכל רגע אני אצבוט ואכאיב לך, ואני יודע שאת חוששת

אז אני קצת משחק לך בחשש, מתקרב כמעט נוגע, מנשק, לוחש לך שאני לא יעשה זאת,

כי עכשיו תורך לעבוד, אני מתפשט, תמצצי לי, את על ארבע קמה מחויכת,

כלבה טובה שלי, מוצצת ושואבת, הכי טוב שאפשר, הכי נעים, מתאמצת לעשות את כל מה

שאני אוהב, חונקת את עצמך, מריירת, מתעלל בך עם הזין שלי, אבל זה לא המטרה, גם את

ההרגשה הזו אני רוצה שתזכרי, את ההרגשה שלי בתוכך עמוק, וחזק, ככה את מקבלת, עמוק

חזק ומספק......

ממש התפלאתי, באמצע צעקת, אני אוהבת אותך, אני אוהב אותך מתוקה.

שלי

עוד קינדר, לא ידעתי בכלל שיש בטעם חדש, שוקולד לבן, אחרי הכל מה לי ולשוקולד,

בטח שלא שוקולד כזה, יותר מידיי סוכר, אחוז נמוך של קקאו, אבל את אוהבת, אז אני קניתי,

הפעם הגעת מוקדם, כמו שאני אוהב, מחבק, מביט בך, בוחן מכף רגל ועד ראש, מושלמת,

יפייפיה שלי, את מסמיקה, מושך אותך לעבר הספה הקטנה, אולי קטנה מידיי, כי תכננתי,

אבל עכשיו שהכול מוכן ליד הספה, ואת יושבת מעליי, הספה נראית קטנה מידיי, נו אז לא

משנה, מתחבקים, מתנשקים, קומי תתפשטי, אני מתרווח, מביט ובוחן אותך כי אני יודע שאת

נבוכה כל פעם מחדש, אבל את יפה, ויש לך גוף מדהים, והוא שלי להנות ממנו, את עומדת

מולי עירומה ונבוכה בעקבות המבטים שלי בך, תסתובבי, ידיים מאחורי הגב, רגליים פסוקות,

שקט, אני לא זז, לא נוגע, רק מסתכל בך, בגוף המדהים הזה, גב חלק ומתוח, ירכיים נשיות

ומפוסלות, ישבן מוצק ומלא, רגליים נשיות יפייפיות, הכל תחת עורפך המכוסה בשיער בהיר

וחלק, נשית, אצילית, שלי כל כך, נותן לך זמן, זמן בכדי שתזדקקי למגע שלי, תזדקקי לי, זה

עובד, את מתנשמת, נעה מעט, מאבדת סבלנות ואיפוק, אבל לא נשברת ממש, אני שואל מה

קרה, נו תיגע בי את כמעט צועקת, את אומרת לי מה לעשות? אני שואל, לא אדוני בכניעה את

עונה, הזמן עובר, עוד דקה חולפת, לא נוגע, לא זזה, רק מתנשמת ומתנשפת, החדר משתתק

לצליל הפסקת המדחס של המקרר, אני שומע את הרצון שלך, את התשוקה שלך, זועקת אליי,

רוצה אותי, אני עובר למיטה, את עדיין עם הגב אליי, אני אוזק את ידייך, ומעבר לכך לא נוגע

בכלל בגוף שצורח תיגע בי, את מתמקמת לפקודתי, רוכנת מעל ברכיי כמו ילדה, את יודעת

תענשי, אבל לא יודעת איך ומתיי, אני מלטף את גופך, מלטף את פנייך, וכשידי עוברת על הלחי

שלך את נרעדת מעט, אני לא מפסיק, מעורר בך חשש, סטירות את לא אוהבת, אבל את

תגובות הפחד שלך אני כן, אני שואל מה את חושבת שיקרה, ולמה את מתנשמת בכבדות, את

התשובה אני כבר יודע, אבל רוצה לשמוע אותך מתארת את הפחד שלך, אני לא מפסיק ללטף,

ביד השנייה מלטף את ישבנך שנמצא מולי על ירכיי, מה את חושבת שאני מעדיף, לסטור או

להפליק אני שואל, להפליק לישבני את עונה, זו הייתה שאלה ברורה, בכדי להרגיע את הפחד

שלך, אני לא אפגע בך, לא עכשיו, לא ככה, אני מפליק לישבנך, מפסק את רגלייך, צורחת

תחת ידיי, מעל ירכיי, מפליק ומאדים, חזק ובקצב, את שרה את סבלך אליי, אני מפליק יותר

חזק, את רוקדת מעליי, אני נועל אותך בידי המחבקת את גופך, מפסק חזרה את רגלייך שנסגרו

מכאב כמגננה, ישבנך אדום, אני מלטף את הכאב, בדיוק איפה שהכאבתי, עדין, מכין את

השטח לעוד כאב, נוגע בין רגלייך, רטובה, נוטפת, תגובה טבעית של נשלטת מושלמת כמוך,

את נרגעת, אני שוב מפליק, הפעם גם לפנים ירכייך, את מתקפלת, אני מיישר, את נסגרת אני

מפסק, תצרחי, עוד, תשירי, עוד, תכאבי, כן עוד, מעליי, בידיי, בשבילי, למעני, תצעקי, נעים,

הכאב פוסק, אני משיב לך בליטוף, בדיוק איפה שכואב, ואיפה שרטוב, את נוהמת למגע שלי,

נעימה חמה ורטובה, נוטפת, מבין רגלייך אני טועם, מתוק וסוכרי, הורס ממש את הדיאטה שלי,

אני מקשיבה לצליל המציצה שאני פולט בכוונה בקול, את מתקפלת מבושה ומבוכה, קומי, על

הברכיים והידיים אני פוקד, מעליי כלבה, תגעי בעצמך, תדחפי לעצמך אצבעות, אני רוצה

לשמוע אותך נהנית, אני עוצר בעדך, תצאי מתוכך, ותזיני אותי במתיקות שלך, את ממש

מתפרקת מולי מבושה, תסתכלי עליי, ככה, עמוק בעיניים בזמן שאני טועם את המיץ שלך

מהאצבעות העדינות שלך, שוב, תדחפי לעצמך אצבעות, אני פוקד את מצייתת, מגרה את

עצמך, גונחת מעט, אני לא עוצר בעדך, תמשיכי, עוד קצת, עוד טיפה, ושוב, תסתכלי טוב

בעייני בזמן שאת המיץ שלך אותי את מאכילה, כמעט נעלמת בתוך עצמך מבושה, ביד שקטה

אני מכין את הנר, נוטף ועוטף את ישבנך בשעווה, חם, שורף כמעט, את צועקת, זה נוטף עד

לקצה הירך, מתפזר כמו ציור על עורך האדום, דיו לבן, קנבס אדמדם, אומנות, אך לא פסל

עדיין, באצבע מסוככת אני מכין את החור שלך, נעים לך עכשיו, שאני מלטף לך את החור,

מחדיר טיפה, מחדיר עמוק, מוסיף עוד פיסה, את הקרס מחדיר לחור התחת שלך, הולם אותך

מאוד, מאוד, את מלווה את החדירה בגניחה, ואני כבר מצמיד את המאלץ לכוס הרטוב שלך,

מרווחי הגניחות מצטמצמים, ביד אחד המאלץ צמוד, ובשנייה אני משחק עם הקרס, מוציא

ומכניס לתוך התחת שלך, גונחת חזק, שרה בקול, נאנקת שיוצא, גונחת שנכנס, כדור המתכת

שבקצה הקרס מטייל בתוכך, מרחיב ביציאה ובכניסה, את מתחננת לגמור, היום פעם ראשונה,

אני מאשר, את כמעט מתפרקת, חזק ועוצמתי, מספקת אותי, גונחת, מתנשמת, רגלייך רועדות,

אני לא מפסיק, המאלץ לא יוצא מבין רגלייך, אבל הקרס מטיילת ללא הפסק, והנה את שרה לי

שוב, אני משחרר מהקרס, אוחז בשיערך, מושך אותך למעלה, גונחת, צורחת, צועקת, אני

משחרר, ממשיך עם הקרס, הרגליים חוזרות לרעוד, והנה את שוב מבקשת בשקט, אני רוצה

חזק יותר, את שוב מתחננת, בבקשה אדוני אני יכולה לגמור?, עכשיו זה הזמן שלי לתת לך

הנאה, כי אחר כך מחכה לך פגיעה, אני מאשר לך לגמור, את חזק יותר צורחת, גונחת, חזק

וארוך ארוך, גמירה עוצמתית כזו רק פעם אחת ממש שמעתי, ממש מענג, לראות ולשמוע

סיפוק, אני מוסיף על הקנבס עוד שעווה, עכשיו על הלחי השנייה, תמונה שווה אלף מילים,

יצירת אומנות, גומרת, גמורה, אני טיפה ממשיך, רק להשאיר לך את ההרגשה, תעמדי, ידיים על

הרצפה, ישבן מתוח מולי, מלא שעווה, אני מפליק לך, השעווה מתפרקת, עפה לכל עבר, עוד

ועוד הפלקות, ועוד רסיסים על הרצפה, חושף את הקנבס האדום, נקי, נקייה, תסתובבי, אני

אוחז במצבטים, מצמיד אותם בכוונה רעה, משחק לך בכאב, משחק בשרשרת שמחברת את

המצבטים, מושך קצת, מוריד קצת, מושך עוד, ומושך במכה, תולש ממך, נעמד מולך, מושך

שוב רק הפעם בידיי את פטמותיך, את מרכינה את ראשך לגופי, סופגת את הכאב, אני מוריד

אותך לרצפה, על ברכייך, במקום שלך, פושט את בגדיי, את יודעת מה הולך לקרות, גם אני

יודע, דיברנו על זה, רצית את זה, תקבלי, אני חודר לפיך, עמוק, עם יד נעולה על שיערך,

משתמש בך כחור, לא עוצר לרגע, חונק עד הסוף, מנסה למצוא את הגרון שלך, את העומק

האין סופי שלך, את נחנקת בורחת לאחור, אני סוטר לפנייך, יודע כמה את לא אוהבת, אבל גם

אני לא אוהב שאת מוציאה את הזין שלי מהפה שלך, מבחינתי הוא נשאר שם לנצח, כי שם טוב

לו, ונעים, רטוב ונוטף, ריר על כל הגוף שלך, רוק ובועות של סמיכות, יפה לך, בעיקר שאני

מורח את הכל על פנייך, מנגב את עצמי עלייך, וממשיך לחדור, אני מרים אותך בשיער למיטה,

ממקם את ראשך מעבר לקצה וחודר חזרה לפיך, והפעם זה עמוק יותר, טוב יותר, נעים יותר,

ועכשיו אני מרגיש, הנה הגרון, עמוק, צר, ונעים, את נחנקת, אני ממשיך, אבל את שורטת, אז

תקומי, כמו כלבה על ארבע, תחנקי את עצמך מהזין שלי, תרטיבי, ותספגי, את מוצצת מדהים,

כמו זונה אני אומר, הזונה שלי, הרכוש שלי, יש דברים שאת לא יודעת, מחשבות שנספגות בתוך

מערבולות של אגו, הערצה אלייך, כל כך אמיצה, אני יודע שקשה לך, אני יודע שזה גם לטובה,

אני מרים אותך ממני, תסתובבי, אני חודר לכוס הרטוב שלך, נעים וחם, חודר חזק, משתמש בך

להנאתי, את גונחת, זה נעים לך, אני בתוכך נעים לך, אני ממשיך ואז נזכר, התחת שלך בודד,

מפריע לי בעין שהוא ככה ריק, אני מביא את הפלאג השחור, זה שממלא אותך, מחדיר, בלי

סבלנות, בלי נחמדות, כואב לך, את מתקפלת, אני חודר חזרה לכוס שלך, ואת מתבכיינת על

הסדין, פנייך טבולות בכתמי הרוק שלך שנספגו במיטה, מושך בשיערך, חודר עמוק, את נרגעת

אני מחזיר את הפלאג, את סופגת את הכאב שלך, נהנית מחוסר המקום בחורים שלך, גם אני,

עכשיו שאת מלאה הכל יותר צר, הכל יותר נעים, גונחת, אני יוצא, מוציא את הפלאג, מפנה

מקום בשבילי, חודר, ללא עדינות, את גונחת וכואב לך, אני לא מפסיק, את פולטת קולות של

בכי, תבכי, זה בסדר, זה נעים לי עכשיו, לקחת את כולך, גם את הנשמה, גם את הכאב, הכל

שלי, הכל, תגעי בעצמך שאת בוכה, ופתאום את כבר לא, החור שלך נרגע, הכאב שלך הופך

לעונג, עוברת דקה וכבר את מבקשת אישור לגמור, אני יודע שקשה לך, זה הפעם השנייה שלנו

שאני ככה משתמש בך, אז תגמרי, את מתכווצת, גונחת וצועקת, ועכשיו זה יהיה כואב, אבל אני

לא יוצא, לא מפסיק, תשאירי את היד בין רגלייך, ואני נישאר בתוך התחת שלך, נעים, מאוד

נעים, כל תנועה בתוכך מלטפת אותי בדיוק כמו שצריך, הכי נעים שאפשר, גם לך, כי את כבר

מבקשת שוב לגמור, אני גם, שנינו יחד, את מתכווצת, ואני בתוכך, עכשיו אני גונח, איתך, גומר,

העדינות שבך מתפרצת, אני מטפל בך, מנקה, מלטף, מחבק, מנשק, אוהב, מכבד, מחזק,

תחייכי לי, תנשקי, תצחקי, תתחזקי, אין עלייך, שלי, שלך, אנחנו.

 

שלה

היום, בדרך למקום שלנו, שוב הרגשתי את מה שאני מרגישה... את הלחץ, את ההתרגשות, את הציפייה..

למרות שנפגשנו רק לפני יומיים, מרגיש לי כאילו עבר נצח.

אין מה לעשות , כשהגוף והנפש דורשים, אז צריך לספק את מבוקשם, לא?!

אז הנה אני שוב, מחנה את הרכב, מסתכלת לצדדים, את החצאית שלקחתי איתי כדי ללבוש, אני משאירה בתיק..

כל מיני אנשים מוזרים מסתובבים פה, רואים פה פרגית צעירה מסתובבת בגפה, לך תדע מה עובר להם בראש הסוטה שלהם.

ואם זה דומה בערך למה שעובר לי בראש, אז המצב לא ייגמר טוב.

אני מסמסת לך שאני מחוץ לדלת, ולוקח לך יותר מידי זמן להגיב ולפתוח לי אותה..

אחרי שלוש הודעות לחוצות, אני שומעת את הצעדים שלך מעברה השני, ואת המנעול שנפתח.

הדלת נפתחת והנה אתה מציץ מאחוריה. אני נכנסת כאילו זו הפעם הראשונה, נבוכה, מביטה לך בעיניים, ואז מסיטה אותן שוב למטה.

בחדר, כמו תמיד אני רואה את השוקולדים שאני כ"כ אוהבת, והמחשבה הראשונה שעוברת לי בראש זה שאתה מפנק אותי יותר מידי.

אתה עומד לצידי , מחבק מנשק, אומר כמה התגעגעת להרגיש אותי, אומר שזה מרגיש לך כאילו שעברו חודשיים, ואני מחייכת בסתר בליבי, מודעת בדיוק לזה שעכשיו אמרת את מה שחשבתי עליו לפני מספר דקות.

אתה מתיישב על הספה האדומה ומושך אותי אליך, גורם לי להתיישב עליך, ומנשק אותי כאילו לא נגעת בי מעולם.

מיליון מחשבות רצות לי בראש, ואז בדיוק אז אתה שואל: " על מה את כל הזמן חושבת". הסנכרון הזה בנינו, מפיל אותי כל פעם מחדש.

אתה אומר לי לקום ולהתפשט. כרגיל להסתכל עליך בזמן שאתה חוקר כל ס"מ בגופי, מביך אותי ברמות שמעולם לא הכרתי. אתה פשוט בוהה בי ללא הכרה.. ואני כרגיל מסיטה את המבט למטה, מנסה להסתיר את המבוכה.

נעמדת מולך כשאני עירומה לחלוטין, ואתה יושב על הספה בנונשלנטיות ולא מוציא הגה. אתה פשוט מוציא אותי מדעתי עם השתיקה הזאת.

אחרי כמה רגעים שקטים, אתה בלחש מורה לי להסתובב אליך עם הגב, ידיים מאחורי הגב. אני עושה בדיוק את מה שאתה אומר, ובוהה בשעון שממולי.

הדממה בחדר מזעזעת אותי, אף פעם לא ידעתי איך להתמודד עם שקט, ועכשיו אני אפילו יכולה לשמוע את המחוג של השניות מתקתק.

השניות הופכות לדקות, ואני ממשיכה לעמוד, מתחילה להתנשם בכבדות, מתחילה להיאנח, ואתה בפליאה שואל למה אני נאנחת.

ההסבר שלי היה פשוט, שאתה משגע אותי שאתה לא מדבר איתי. אבל למעשה, בכל הזמן הזה דמיינתי מה אתה הולך לעשות לי, וניסיתי להבין מה המוח המעוות שלך  מתכנן. אז כן, גרם לי להיאנח, ולהרטיב.

הציפייה הזאת למגע שלך, מוציאה אותי משיווי משקל.

אתה שואל אותי מה חסר לי עכשיו, ואני אומרת לך שהמגע שלך,

אתה מנסח מחדש את השאלה, ובתוכה כבר מחביא את התשובה, "לא מתגעגעת לקול שלי? ,לא מתגעגעת לזה שאני מסתכל עליך"?.

ואני ככ נבוכה, עונה תשובות כלל לא קשורות.

אתה עובר למיטה, ומורה לי ללכת לאחור בלי להסתכל עליך.

אני שומעת את האזיקים נפתחים, ומושיטה ידיים לאחור. אני כ"כ אוהבת להיקשר ולהיות חסרת אונים, שהאזיקים האלה הופכים להיות התחביב החדש שלי.

בלחישות את מורה לי לשכב לך על הברכיים ושאני בטעות לא אעז להסתכל עליך. אני עושה כל המאמצים כשידיי קשורות מאחורי גבי, לטפס עליך. כמובן שאני לא מביטה עליך, אבל בחבר החביב שלי אני נתקלת.

אני רואה אותו שם, עומד לו בתוך המכנסיים, מת להתפרץ החוצה ולהרגיש אותי כבר מבפנים, אני מחייכת חיוך קטן וממשיכה לטפס עליך, ונעצרת בדיוק כשהבטן שלי על הזין היפה שלך.

אתה עובר על הגוף החשוף שלי עם האצבעות שלך, אלו שיודעות להכאיב לי, ולענג אותי באותה המידה,, מלטפות לי את השיער, ואת הלחי, ואת הגב, יורדות לישבן ולירכיים.

יד ימין שלך נשארת ממוקדת על איזור השיער, והפנים, ואני מתחילה להתנשם בכבדות. אתה חושב שקשה לי לנשום, אבל למעשה אני סתם רועדת כמו עלה נידף ברוח. אני כ"כ מפחדת מהיד הזאת, מהיד הזאת שעומדת לסטור לי. אני מספרת לך את זה, ואתה שואל בתגובה: " מה את חושבת אני יותר אוהב, לסטור לך או להפליק לך.

בשלב הזה התשובה הייתה לי ברורה, ברור שלהפליק. ובאבחה מהירה אני חוטפת בישבן. שלושת המכות הראשונות לא זעזעו אותי במיוחד, אבל לאחריה, הרגשתי איך היד שלך נוגעת בי ללא רחמים. תהיתי לרגע אם אתה מפליק לי ביד סגורה או פתוחה. מה המטרה שלך, להכאיב לי או לענג אותי. את המחשבות מפסיקות ההפלקות בלחי השנייה של הישבן. אני מרגישה איך הוא מאדים, ואני ממש יכולה להרגיש את החיוך הזדוני שלך, לנוכח המראה שלי.

אתה מפסק לי את הרגליים ומתחיל להפליק בחלק הפנימי של הירכיים. אוקיי- לכאב הזה לא הייתי מוכנה כלל...

חשבתי שאני הולכת למות, אני סוגרת את הרגליים, ואתה בקול הרגוע שלך אומר:  spread your fucking legs.

המילים האלה חודרות לתוכי ומזעזעות כל נים בי. בלית ברירה אני מפסקת את הרגליים, והכאב שאתה מעניק לי מפלח לי את הגוף. מדהים, איך כל פעם כשמגיע הכאב, אני חושבת שאולי כל הקטע הזה הוא כ"כ לא בשבילי... שלמעשה אני סתם כאן סוטה וחרמנית, אבל הנהרות שזורמים לי בין הרגליים, משכיחים מיד את המחשבה הזאת.

אתה כרגיל בוחר להביך אותי, ומכניס אצבעות למבושיי, ובהתרסה מכניס אותן לפה, ועושה הכל כדי שאני אשמע אותך טועם אותי. מזל שלהסתכל על זה אני לא צריכה.

אבל- ופה מגיע האבל הגדול, חשפת  אותי, והחלטת שאני צריכה לענג את עצמי, פתחת לי את האזיקים, ידעתי בדיוק לאן אתה מוביל את זה... אתה מורה לי להכניס לך את האצבעות לפה ולהסתכל.

אני פשוט לא מסוגלת לראות את הדבר הזה, הוא לחלוטין לא משפיל, הוא כ"כ ארוטי, וכ"כ חייתי, וכ"כ אינטימי, שאני לא מסוגלת פשוט להכיל את הרגע הזה.

אתה מורה לי לעמוד מעליך על ארבע, ואני מרגישה את הגוף שלך נוטה לימין, לנרות השעווה שראיתי כשנכנסתי, אני מרגישה איך החום מטפטף על האדום והכואב שכבר הספיק להתקרר, כאב נעים ככה אני קוראת לזה.

אחרי החום של השעווה אני מרגישה קור, את הקור של הלוב, ואחריו את האצבע שלך שחוקרת כל פיסה בי.

אני מרגישה משהו קר אחר נכנס לתוכי, ואני לא מצליחה לזהות אותו, רק אחרי שאתה הכנסת והוצאת אותו מספר פעמים הבנתי שזה הקרס החדשה שלי.

אני שומעת את המאלץ מתקרב אל הדגדגן הנפוח שלי, בעוד שאתה ממשיך להכניס ולהוציא לי מהתחת את הקרס.

התחושות והצמרמורות שעוברות לי בגוף עכשיו, בכלל לא ניתנות לתיאור. אני שומעת את עצמי גונחת כמו חיה פצועה, מתענגת על הרגע, מתנשמת כ"כ חזק עד שאני חושבת שהריאה תעוף לי מהפה.

אני יודעת שאני צריכה לבקש רשות לגמור, אבל פעם אחת כבר אכלתי אותה עם זה.

ביקשתי לגמור, ואז לא הצלחתי... ואתה, נורא כעסת שאני מבקשת סתם. אז למדתי את הלקח לי, ואני מושכת את הבקשה שלי עד השנייה האחרונה. בתקווה שתעניק לי את האורגזמה המיוחלת, מבלי שאני אצטרך להתחנן..

אני מבקשת ממך לגמור, ואתה כרגיל לא שומע, ... לפעמים נראה לי שאתה עושה דווקא, כשאתה אומר שאתה לא שומע. אתה סתם רוצה לגרום לי להתייסר ולהתענות קצת. או אולי אפילו אתה רוצה שאני אגמור בלי שתרשה לי, ואז העונש יהיה יותר חמור. אבל אני, אני קולטת אותך, אני יודעת בדיוק מה אתה רוצה, ואני לא אתן לך את זה! אני מחזיקה את עצמי חזק, ומבקשת שוב, הפעם חזק יותר: " בבקשה אדוני, אני יכולה לגמור",

אתה מאשר לי, ואני גונחת בקולי קולות.

את המאלץ אתה לא משחרר מהדגדגן שלי, שעכשיו הוא רגיש כמו פצצת סי-4, ואני מתפתלת על הברכיים שלך, זה כואב, זה רגיש, זה פאקינג בוער, ולך לא אכפת, זה השלב שזה כבר מתחיל להיות עינוי... מי חשב שיום יבוא ואני ארצה את המאלץ רחוק ממני... אבל ... וזה אבל גדול, הכאב הזה שהרגשתי זה עתה, הופך להיות אורגזמה שאני לא חושבת שחוויתי מעולם. אני מבקשת שוב רשות לגמור, ומרגישה כמו זונה חמדנית, שכל מה שמעניין אותה זה רק לגמור ולהתענג, וגם עכשיו אתה עושה את עצמך כאילו לא שמעת, רק שעכשיו אני על סף התמוטטות, אני מבקשת במהרה שוב, וכשאתה נותן את אישורך, אני מתפרצת בצעקות מטורפות.

לשם שינוי, היום, הצלחתי לשמוע את עצמי גומרת. והמאלץ עדיין שם, עדיין מענה את הדגדגן המיוסר והאדום שלי, אבל מהר מאוד אתה קולט שכבר ויתרתי על המאבק, וזה הפסיק להיות לך מעניין, אז הנחת לי.

אתה מורה לי לעמוד, מתפשט מהבגדים שלך, ואני רואה את הזין שלך מולי. ידעתי בדיוק לאן אני נכנסת, למקום הזה שאני כ"כ חוששת ממנו. אין יותר דיבורים נעימים, אין יותר נחמדות, אין יותר התייחסות.

אני יודעת שביקשתי את זה כדי להשתחרר מעצמי, כדי לשחרר את העכבות שלי, כדי להשתחרר מהגבולות שלי, אך עם זאת, עצם העובדה שאני יודעת מה יקרה, גורם לי לשקשק.

אתה פותח לי את הפה, ומכניס אותו פנימה בכוח. הגרון עוד כואב משלשום. כשגירדת לי את כל המשטח הפנימי עם הזין שלך.

היום אתה חסר רחמים, אתה תופס לי את הקוקו, ודופק לי את הפה כ"כ חזק שאני מרגישה את הביצים שלך נוגעות בי.

כמות הריר שמטפטפת ממני, לא הייתה מביישת את כמות הגשם שירדה בדצמבר האחרון, ואני, מלמטה מנסה להסתכל עליך, לראות אותך, אבל מרוב שהזין עמוק בתוך הגרון אני לא מצליחה.

אני נחנקת, אני דומעת, וכל מה שאני שומעת, זה שאני זונה מגעילה.

אני מוציאה את הזין מהפה, מנסה לקחת נשימה אחת נורמאלית, ואני חוטפת סטירה מצלצלת שגורמת לי  לקפוץ ממקומי.

אתה מנוול, אתה יודע איך זה משפיע עליי. אתה משתמש בזה נגדי.

הרוק שנוזל ממני, ממש נמרח לי על הפנים בלי היסוס, אין בך טיפת היסוס. אתה ממוקד מטרה, אתה יודע שהיום אתה לוקח אותי צעד קדימה.

בין מאבק למאבק על נשימות, אני מרגישה את הזין שלך חופר לי בגרון, חונק אותי, מענה אותי.

אני לא יודעת כמה זמן עבר, אבל הברכיים כואבות מהרצפה הקרה, מהישיבה הלא נוחה, ואתה בשלך. לוקח את התענוג שלך ממני.

כנראה שאני צריכה לסתום. אני צריכה לסתום ולתת לך ליהנות. אני כ"כ משתדלת, ועדיין אני מרגישה שאני רוצה ללכת. רוצה להתרחק מכל הסיטואציה הזאת. רוצה לקום ללכת, להתלבש ולברוח משם.

אבל אני נשארת... רק אתמול דיברנו על זה שאני אגואיסטית, רק אתמול אמרתי לך שאני נצלנית.  אני רוצה להוכיח לך שאני לא כזאת!.

אז אני בוחרת להישאר, אני בוחרת לא להקשיב להיגיון שלי, שמנסה להסית אותי מהדרך, ואני בוחרת בהיגיון שלנו...

אתה אומר לי לשכב על הגב עם הראש מוטה, ואתה זה אני הכי שונאת בעולם!! שונאת כי אני נחנקת, שונאת כי אתה נכנס כ"כ עמוק, שונאת כי כל הרוק נכנס לי לאף, ואני לא מצליחה לנשום.

שונאת, כי אני לא יכולה להשתחרר מזה, מה שגורם לי לרצות להילחם יותר.

אני מנסה בכוח לשחרר, להגיע לאותה תחושה ממכרת שהייתה שלשום., ידעתי שזה מה שיקרה, ידעתי שאני אחפש את זה. והיום, הרבה יותר קשה לי לשחרר.  קשה לי להניח להרגשה הזאת של הניצול.

החלטת, לא יודעת למה, שאתה מכניס לי היום את כל היד, ארבע אצבעות היו מענגות במיוחד, החמישית הרגישה כמו סכינים שחותכים אותי מבפנים. אבל אני מניחה שהבנת את זה כשהתפתלתי במקום וניסיתי לסגור עליך את הרגליים.

אמרת לי לעמוד על ארבע, וחדרת לתוכי מה שהרגיש לשם שינוי כמו האור בקצה המנהרה, רק שהאור נכבה מהר מאוד כשניסית להכניס לי את הפלאג השחור . את אותו הפלאג השחור שאני כ"כ אוהבת, רק אחרי השימוש הנרחב היום בחור של התחת, הכול שורף.

אני נאבקת ובורחת, מנסה להימנע מהכאב הזה, אבל מתמסרת לך אחרי זה שוב.

אתה מכניס את הפלאג, אויש, לרגע שכחתי כמה מלאה הוא גורם לי להרגיש.

כמה נעים לי כשהוא כ"כ עמוק בתוכי, כמה נעים כששניכם שם. החלק שאני הכי אוהבת זה כשאתה תופס לי את השיער בזמן שאתה מזיין אותי. אני אוהבת שאתה כובל אותי אליך, ומעביר בי צמרמורת.

התנועות מהירות, אתה נכנס כ"כ עמוק, לרגע יכולתי לגמור, גם בלי לגעת בדגדגן... מי היה מאמין.

אתה יוצא מהכוס לי, ועובר לתחת... כבר אמרת לי שאתה אוהב אותו, אבל לא ידעתי שכ"כ הרבה.

הזין שלך רחב, לעומת החור שלי. אני לא יודעת אם לחייך, כי אני כלבה אנאלית, או לבכות כי כואב.

ואתה לא מסתיר את מה שאתה חושב.... אתה אומר לי תבכי.. אני רוצה שתבכי... והמילים שלך מזעזעות אותי.

אבל באותה המידה אתה מפתיע אותי. תגעי בעצמך אתה אומר לי. ואני לרגע לא מאמינה למה שאני שומעת...

והנה אני חשבתי שאני הכלי שלך, ובסוף אני עוד זוכה.

כמובן שאני מבקשת לגמור לפני ומקבלת אישור, אבל אחרי הגמירה אני כ"כ כואבת, ואתה יודע, ועדיין לא מרפה ממני.

אני יודעת, שאני צריכה לתת לך... אני צריכה לתת לך, כי עשית כ"כ הרבה בשבילי... אז אם אני לא אסבול קצת כאב בשבילך, אז מי כן?!

אני מרגישה את החדירות שלך הופכות להיות חזקות יותר, מכאיבות יותר, לוקחות יותר, ואז את החדירה הכי חזקה שגרמה לי לקפוא במקומי. הרגשתי את הזרמים שלך בתוכי, שמעתי את הגניחות שלך, את הגניחות שאני גרמתי לך להשמיע, והתמוגגתי מהרגע.

הטיפול שלך בי אח"כ גורם לי כמו תמיד להרגיש נאהבת. מנגב ומנקה אותי עם מגבון, מחבק , נוגע, מנשק.. אומר כמה אתה אוהב.. יודע כמה זה חסר לי.

משכיח ממני את כל הכאב, ומפיח בי תקווה.

 

הגעתי מוקדם, בכוונה, הייתי צריך להירגע קצת לפניי, וידעתי שאני אצטרך את זה,

לכן כבר אתמול הזמנתי את החדר שלנו עם חצי שעה תוספת לפניי, וגם אחריי, שיהיה ליתר שקט,

לקח לי שתי דקות להירגע, זה היה מספיק, ארגנתי את כל הצעצועים והאביזרים, הכל מוכן ומחכה,

גם אני מחכה, השעון מעצבן, דקות אחרונות, צועד בחדר מחפש תעסוקה, וכמו קסם את כאן, בדלת,

אני פותח, מחייך אלייך, את מחייכת נבוכה, כאילו מתביישת, צועדת פנימה, רוצה חיבוק, ככה

במסדרון, חסרת איפוק קצת, אנחנו נכנסים לחדר, הדלת נסגרת מאחורינו, לבד, שוב, כמו שצריך,

כפי שנועדנו להיות, אני מחבק חזק, מביט בך עמוק, מאושר, מוצף בתחושות שלא ניתנות להסבר,

התגעגעתי, אני ממהר להיפתר מהמבוכה שלנו, מעביר את הרגעים הראשונים שלנו מהר, אני לא

רגוע, זה מרגיש מאוד סינטטי, אחרי כל כך הרבה זמן של חוסר וניתוק סוף סוף יחד, ולכן אני דוחף

את זה שיעלם, אני מתיישב על המיטה בנינוחות, קומי תתפשטי מולי, את משתהה לרגע, מתביישת,

אבל עדיין מתפשטת, אני עוקב אחרי כל התנועות שלך, הגוף המדהים שלך, חלק וחלבי, נבוכה

מהמבטים העוקבים שלי, חמודה כל כך מסמיקה, נעמדת לפקודתי קרוב, אני מספק את הגעגוע שלי

לגעת בך, מלטף אותך, מצוואר עד רגליים בעדינות, כמו עיוור אני מכתיב אותך בתוך הזיכרון שלי,

נושם אותך עמוק עמוק, מלטף וסוקר את מה שכל כך היה חסר לי, מסובב אותך, ישבנך בדיוק מולי,

בדיוק בגובה של פניי, שלי, אצבע סקרנית שיודעת בדיוק מה היא תמצא מחליקה בין רגלייך,

רטוב וחם, הכוס המדהים שלך קורא לי לחדור לתוכך, מתאפק, אני מכופף אותך, ידיים לרצפה,

רגלייך מתוחות וישרות, קושר את רגלייך המפוסקות עם רגליי, מלטף, מרגיל אותך לעדינות הזמנית

שלי, התרגלת, אני מפליק לך חזק בישבן, לא אוהב שהוא כל כך חסר צבע, כאילו חסר טעם, את

זיכרוני את מעוררת בקולות הכאב שלך, הנה עוד פרט קטן שהיה חסר לי תקופה ארוכה, הקול הזה,

הגניחה הזאת, השירה שלך אליי, אני מפליק שוב חזק בדיוק באותו מקום, מקשיב למעבר הזה של

הכאב, איך לאט לאט הוא הופך ומשתנה לעונג המתבטא בנשימות שלך, תענוג להקשיב לך, עכשיו

אני רוצה עוד, ועוד, מפליק שוב ושוב בישבן שלך, באותו מקום, מחזק את סימן היד שלי עלייך,

חזק, מאדים אותו, מלטף ומרגיע בין מכה למכה, גם ללחי השנייה מגיע, גם היא חוטפת, מאדימה,

מושלמות כזו יש להנציח בתמונה, תמונה שווה אלף מילים, אני נעמד, משאיר אותך באותה תנוחה

אני ניגש למדף עליו הכנתי הכל, כמו בתכנית בישול, במקרה הכנתי מראש..., את הקולר שרק שלך,

הקולר חוזר למקומו על צווארך הענוג, מתוח ובהיר, גם בצבע שלו נטפל אני חושב לעצמי, אני מעמיד

אותך, רגליים צמודות לקצה המיטה, את ידייך אני קושר מאחורי הגב, שרשרת קרה מושחלת

בטבעת הקולר שלך ונקשרת לתקרת החדר, את הרגליים אני מפסק רחב, טיפה מעבר למה שנוח,   

קושר אותן לטבעות המתכת במיטה, זה לא נוח לך, וזו הייתה המטרה, אני מצמיד לפטמותיך

הוורודות מצבטים, את השרשרת המחברת ממקם בפיך, אני מתיישב מולך, מול יצירת המופת שלי,

קשורה ומתנשמת, טיפה נחנקת בכל תנועה של גופך המתנדנד, מצמיד את המאלץ שאת כל כך

אוהבת, רוטט ועוצמתי לכוס הרטוב והחם שלך, תוך דקה את כבר שרה לי, גניחות וקולות שאני כל

כך אוהב ומעריץ, העונג שלי נובע מהעונג שלך, את כבר מבקשת לגמור, אני לא מסכים, מתנענעת

רוקדת עם הרטט, חונקת את עצמך, מתקרבת לשיא שלך, רגלייך רועדות ממאמץ, כל כך יפה, כל כך

סקסית, מענגת את כל חושיי, הנה עוד קצת ואת בשיא שלך, מתחננת שוב שאתן לך אישור להתפרק

אני מרשה לך לגמור, את צורחת מהנאה, מנגינה ארוכה של עונג, ארוכה ומספקת, את מתנדנדת,

מוצפת בחולשה, אני קולט, את מתחננת למים וגופך מתחנן לאוויר, קורסת בזרועותיי, ושוקעת

לעילפון, קסומה ורדומה, אני שולט בחייך עכשיו, אם אני אלחץ ואשחרר אותך, את לא תהיי יותר,

אבל אני זקוק לך, ואת לי, אני מרים אותך בידיי, משחרר את צווארך מהתלייה, את נובלת לרצפה,

אני משחרר את הכל, מחבק אותך חזק, בודק שאת בסדר, מטושטשת, אני מרים אותך למיטה, מביא

לך כוס מים, משקה אותך, מאכיל אותך בשוקולד שאת כל כך אוהבת, קינדר בואנו, אני מוקסם

מהעוצמה של הרגע, את שלי עכשיו לחלוטין, אם הייתי רוצה לא היית פה, אם לא הייתי אני זה היה

יכול להיגמר ברע, אבל זה אני פה איתך, ואת שלי כל כך, שוכבת מתרפקת עליי, אני מלטף את גופך

החלבי, מביט בך ללא הפסק, מתענג על הרגע הזה, את שלי אהובתי, פה את רק שלי, ואני בכל

מקום רק שלך, את קמה, כבר רוצה להמשיך, מחייך, מעיזה לרצות עוד, אני משכיב אותך על הבטן,

מושך ומפסק, עם הקיין הכי טוב שיש אני מצליף בך, משיב אותך ואותי למקום שלנו, גופך מתגלגל

מהמכות, סימנים של קווים אני מצייר על עורך בגוונים של אדום וורוד, הישבן שלך חסר, אני מוסיף לו

את הזנב החדש שלך, עם פלאג מתכת מדורג וקר, זנב קטן פרוותי ועדין, לא כל כך מתאים, אבל זה

 מספק, התחת שלך עוד יקבל בהמשך את מה שממלא אותו בדיוק, על הברכיים אני פוקד, את

מצייתת שואבת אותי לתוכך, נעימה כל כך, אני מתפשט ואת עסוקה, מוצצת ומלטפת את הזין שלי

בפיך הרטוב, נעים ועדין, אני דורש עוד, את חונקת את עצמך עליי, אבל לי זה לא מספיק עכשיו, אני

רוצה יותר, אני רוצה את כולך, נאחז בך נדחף עמוק לגרונך, פיך נוטף ריר, בזרם שיורד ומחליק בין

רגלייך, אני נוגע בכוס שלך, מערבב את הרוק והריר יחד עם הטעם שאני כל כך אוהב, המיץ שלך,

הנוזלים שלך, ממשיך להידחף עמוק, רוצה שתרגישי את עצמך נעלמת, רוצה מאוד את כולך עליי,

חונק שוב ושוב, ממלא את גרונך בזין שלי, נדחף עמוק, עד שכמו ילדה את פולטת, אני לא מוותר לך,

המבוכה שלך ברורה לי, אני מורח אותך בבושה שלך, בנוזלים שלך, ממשיך להשתמש בפיך כרצוני,

ממשיך להפוך אותך מאישה לחור, ממש תענוג, כולך בשבילי, אני עושה בך מה שלא הייתי מעיז, כי

ביקשת, אני בוחן את תגובותייך, בוחן ומשתמש בך, לא קשה מידיי אבל בטח שלא קל, את כבר

נכנעת, אוחז בפנייך, סוטר לך וממשיך, לחדור עמוק יותר, את מקיאה עליי את השוקולד שלך, אני

מתכופף, מראה לך את מה שעשית כמו כלבה רעה ומלוכלכת, ולא מפסיק, לא מקל עלייך, לא היום,

שוב בתוך פיך עמוס הנוזלים, נעים וחם, והנה את נכנעת, נשברת, ועל פנייך רמז דק לבכי שעתיד

לבוא, אני עוצר, זה עוד לא הזמן לשבור אותך, קומי תסתובבי, אני שולף ממך את הזנב ומחליף אותו

בפלאג הרחב שנכנס וממלא אותך בדיוק, הזין שלי עטוף במיצים שלך חודר לתוך הכוס הרטוב והחם

שלך, את גונחת מהנאה, אני נהנה יותר, נדחף לתוכך, מפלס את דרכי, מעצב אותך שוב בשבילי, את

מבקשת לגעת בעצמך, אני מסרב לך בגיחוך, תתאכזבי, תרגישי את עצמך כמו חור, זו המטרה, מזיין

אותך חזק, את נהנית, אולי נהנית מידיי, אני יוצא מהכוס, מוריד אותך לברכייך שתטעמי את עצמך,

את סולדת מהטעם הזה שאני כל כך אוהב, סולדת ועדיין מוצצת ושואבת את עצמך עמוק איתי,

מעמיד אותך, מפנה את התחת שלך בשבילי, לא מתעניין בתנוחת רגלייך, בנוחות ידייך, רק בחור

שלך, חודר, ומכאיב, חודר לתוך המקום שלי, התחת שלך שלי, החור הצר והנעים, כואב לך, לא

מפסיק, לא רוצה להפסיק, נעים לי, תצעקי, חזק, אני יוצא, נותן לך לטעום את התחת שלך ממני,

להרטיב לי את הזין שאני יחזור לתוכך, אני חוזר, את נעלמת, אני מזיין לאט, וחזק, את לא מגיבה,

אני מפליק חזק, את שקטה, צובט ומושך, בוחן את כל התגובות שלך, לאן נעלמת, בדיוק לאן

שרציתי, לשם, למקום שכולן רוצות להגיע, למקום שכולן קוראות ומדמיינות אותו, לאגדה אורבנית

שרק מעט מכירים, כן אהובתי, ברוכה הבאה ל"סאב ספייס", אני לא עוצר, לא עכשיו, תתרגלי למקום

הזה, לא קל לבלות שם בהתחלה, אני רואה שזה מוזר לך, לא מובן, את מאבדת את עצמך, אני

עוצר, תמיד בשליטה, תמיד שומר עלייך, שלא תלכי לאיבוד, אני משכיב אותך לצידי, מחבק, מלטף,

מדבר איתך, גורם לך לחזור שוב, אליי, אלייך, כמה זמן שזה ייקח, כמה שצריך, אני בונה אותך כמו

פאזל, חלק חלק, שתחזרי להיות יצירת האומנות שלי, והנה את מתרפקת עליי, מתכרבלת עמוק

וצמוד, אני קם להביא שמיכה, את דורשת שאחזור, צריכה, זקוקה, שלי, שלך, חמודה.

מילים נכתבות ממך על רקע אפור וירוק,

עוד, ועוד, כמו להבות עדינות,

לא שורפות,

ממיסות,

אותי,

אין עלייך!!!!

מושלמים