כאב ושיקום

תוך כדי הפעילויות שיש לי, הצלחתי גם למצוא בית. 

הבית הקודם לא מונגש ויקח זמן עד שינגישו אותו.

כנראה שאשתחרר לקראת אמצע אוקטובר.

טירוף והכל נעשה בלחץ כי אין זמן. וצריך לטפל בהכל, וכל מה שאני מפנטזת עליו עכשיו זה להיות עם הילד שלי שראיתי רק 5 חודשים והוא כבר בן שנה ו7 חודשים.

שנה וחודשיים אני מאושפזת בבתי חולים.כולל את התקופה בלוינשטיין.

רוצה לשבת בחצר שלי בשקט שלי עם הילד שלי , רוצה ללמד אותו כל כך הרבה דברים, כאילו להספיק למקרה ו...

רוצה ללמד אותו מה זאת נחישות ודבקות במטרה. רוצה ללמד אותו לדעת להטמע בכל סביבה ולבלוט.

רוצה....

והכי הכי, להראות לו מה זה בטחון רגשי, שידע שהוא אהוב.

המשפחה מקיפה אותו הוא לא בודד, אבל אני לא שם.

רוצה להכיר את הילד שלי ושהוא יכיר אותי. זה כל מה שאני רוצה.

היום בפיזיותרפיה לימדו אותי ליפול ולקום.

אני מבסוטית מהם כי זה חשוב. ביום יום יקרו מקרים שאני אפול 

אז גם את זה מחקתי מרשימת המטרות.

הצלחתי לצאת ולהכנס מהרכב.

לא היה פשוט אבל עשיתי את זה וככל שאעשה את זה יותר, כך יהיה קל יותר.

מטרה נוספת הושגה.

אני פאקינג גאה בי.

כל פעם שאני מנסה משהו חדש אני מפחדת. אני מפחדת ליפול ולהפצע כי זה כבר קרה לי. 

ובשביל להתקדם ממש צריך לעשות בדיוק את אותם דברים שאני מפחדת מהם.

למשל , להכנס לרכב עם הקטיעה ולצאת. המוח חושב - איפה מחזיקים, איך צריך להעמיד את הכיסא שיגיע קרוב למושב, צריך להתיישב עם הישבן קודם אבל איך עושים את הסיבוב כשאין מאחזים. ויש רגל אחת לעמוד עליה.

דברים כאלה, עוד מעט מלמדים אותי איך לצאת ולהכנס מרכב רגיל.

כן, מפחדת ועדיין יודעת שאצליח, כי אני רוצה ויכולה ורק את הפחד צריך להעיף.

איך עושים את זה????

נכון שהבלוג הזה לא מדבר על בדסמ, סקס, הוא ואני, וכביכול לא שייך לכאן.

הבלוג הזה מדבר על התמסרות, קילוף האגו, נחישות, עבודה מנטלית, התמדה גם כשקשה ולפעמים קשה מאוד.

אבל כמו סימביוזה בין שני פרטנרים ביחסי שליטה, כך גם השיקום שלי בהבדל דק. 

אני צריכה להתמסר לכל מטפל,  ריפוי ועיסוק, בפיזיותרפיה,  אנשי הצוות.

הם לא שולטים ואני לא נשלטת.

אבל מה זה משנה הגדרות

בפועל אני מתמסרת. ומתקדמת. ומגלה תעצומות נפש שלא תיארתי.

היום אני יכולה לומר בוודאות 

אני יוצאת מפה הולכת על 2 רגליים.

אז לא מתנצלת שהבלוג לא סקסי

התחיל איתי ילד בן 26. 

יש פה בלוינשטיין הכל מהכל כל קשת הגילאים. ומכל מגוון הפציעות.

בהתחלה זה הפתיע אותי, כי יש פה נשים בגילו ואפילו פחות אבל הוא התחיל איתי, אמר לי שאני קורנת. ואני יודעת שזה לא קשור לפציעה שלי, זה קשור למה שאני משדרת 

תמיד היה לי בטחון וסקס אפיל 

בלי איפור, בלי תספורת, ואני אחת היפות פה. 

זה החזיר אותי אחורה לזמנים שהייתי נכנסת לחדר כל חדר וכולם היו מסתכלים.

אז כנראה שזה משהו שתמיד יהיה איתי ולא משנה אם אני מתוקתקת או לא.

משעשע.

היום עשיתי את המבחן האחרון. זה שקובע אם תהיה לי פרוטזה ואיזו.

אז

קיבלתי את מה שרציתי ואני אכן אצא מכאן על 2 רגליים.

בלילה חלמתי שאני רצה.

היו לי את 2 הרגליים ורצתי.

בבוקר כשקמתי, והמציאות טפחה על פני, שיננתי כמו מנטרה אני אצא מכאן הולכת על 2 רגליים.

וזה מה שיהיה.

את עשויה מחומר אחר - זה מה שאמר לי מנהל בית לוינשטיין. אני רואה בך אש שנדיר לראות אצל אחרים.

זה נכון. אני באמת עשויה מחומרים אחרים.

אני פלדה ולא רק בגלל השיקום והקושי שמתלווה אליו.

אני פלדה כי אני מתמודדת אחרת מרוב האנשים.

משרד הבריאות שלחו לי הודעת מחלים. 

בית חוליםצ לוינשטיין לא מוכן לשחרר אותי מבידוד כי הם לוקחים עוד מקדם הגנה. 

אני עצבנית ובא לי פשוט לקום וללכת.

קשה פה, ועוד יותר קשה בלי אינטראקציה עם אנשים