לפני 3 שנים. 26 באפריל 2021 בשעה 17:00
כואב. כואב לי ממש. וזה בהסכמה ובטוח ולחלוטין שפוי ועדיין זה לא בדסמ. זה לא אירוטי, ואני לא נרטבת מזה, אולי רק דומעת. לא אולי. אני בוכה. ואפילו צורחת
וכל העניין הוא לסמוך על אחרים ואני שכל כך עצמאית וסומכת רק על עצמי, מחוסר ברירה אני סומכת על אחרים. וזה קשה. קשה לשחרר, קשה לסמוך אבל אין לי ברירה.
אין. ואני שונאת את זה. ובסוף כל יום אני נזרקת למיטה כמו שלולית ונותנת לשרירים מנוחה וזה כואב. ובא לי לקלל ובא לי לשבור משהו
אבל הי, זה לגמרי בהסכמה ולחלוטין שפוי והכי בטוח.
ומפעם לפעם אני מתקדמת. היום למשל למדתי לרדת לבד מהמיטה לכיסא גלגלים. זו התקדמות עצומה מבחינתי.
אבל כואב לי כל כך ואני מסופקת כל כך.
