זה בית השיקום הטוב בעולם לפי סקרים.
הצוות המקצועי קרי פיזיותרפיסטים, ריפוי בעיסוק, תרפיה במוזיקה, תרפיה עם בעלי חיים, גינה טיפולית , עו"סים וכל מה שיש למקום להציע באמת הכי טובים שיש
השיטה עובדת כך: משמעת של ספורטאים, כל יום עושים פיזיותרפיה מביאים את האגם לקצה היכולת שלו ולמחרת דוחפים עוד קצת.
זה קשוח, הגוף לא מספיק להתאושש כי למי יש זמן לקחת את הזמן. ומי שלא עומד בקצב נפלט החוצה בגין חוסר מוטיבציה.
זו משמעת של ספורטאים.
אסור להתלונן כי בישיבת צוות שבועית מכריעים מי יקבל שיקום כמעט מלא ומי מקבל שיקום מינימלי.
גם בשיחות עם פסיכולוגים אסור להתלונן כי שוב, הכל מדווח.
מה זה להתלונן? להגיד אני לא מסוגל כי הגוף כואב, כי קשה לעמוד בדרישות, כי קשה נקודה.
אני לא ספורטאית, לא רוצה להיות ספורטאית, אבל פה נושכים שפתיים כי אחרת זמן השיקום מתקצר
ואז מגיעות שעות אחר הצהריים ואין פעילות ורואים אנשים שפוכים במיטות כי הם הרוגים מכל הפעילות האינטנסיבית.
ורואים התקדמות אני לא יכולה להגיד שלא, אבל באיזה מחיר?
כן, קשה קשוח כואב וכמו ספורטאים אנחנו אמורים להתעלם מהכאב , אבל אנחנו אנשים פצועים ולא כולנו יכולים לעמוד בזה, אבל חוזרים יום למחרת לאותה רוטינה.
פה נכנס הקטע המנטלי,מי שהמיינד שלו חזק שורד.
ואני? המיינד שלי פלדה. ועדיין קשה ואין למי להגיד.
