כאב ושיקום

אני סופרת את הימים עד השחרור הביתה.

פלוס מינוס 16 יום. לא כולל את החגים עצמם. כי בערבי חג יש פעילות.

קשה כאן כבר אמרתי, אבל עם השותפה החדשה שלי לחדר זה הופך בלתי נסבל, האנרגיה שהיא שואבת ממני והצורך לתווך לה את המציאות מוציאות אותי מדעתי.

גם ככה אני לא סבלנית לאנשים איטיים, אז על אחת כמה וכמה אנשים מבוגרים שיש להם פיגור "קל". 

אולי זה לא יפה, אולי זה לא pc, אבל המצב הזה באמת באמת קשה לי. 

היא כל דקה מהיום מבררת איפה אני ומה אני עושה, ומבקשת עזרה בדברים שאין לי אפשרות, יכולת, וכלים מקצועיים לטפל גם בה.

נותרתי נטולת אנרגיות ותשושה וזה רק ב 3 ימי החג.

גם כשאמרתי לה שאני לא יכולה לסדר לה את החיים, והסברתי. אין הבנה.

מותשת.