לפני שנה. 25 במרץ 2023 בשעה 20:41
אחרי ההסתגלות הפיזית מגיע הרגע שהנשמה שואלת אוקיי מה היה לנו כאן
שנתיים וחצי של גהינום, ללא מנוחה לנפש רכבת הרים מטורללת
אני מסתכלת בארון בגדים שלי ורואה את כל הבגדים שלעולם לא אלבש יותר
פאקינג כואב לי
שלא לדבר על כל הנעליים\מגפיים\סנדלים שלא אנעל יותר
מסתכלת על כל הריזורטים שלא אבקר יותר
מסעדות בתי קפה שלא אשב יותר
הים
הים
אני כותבת את הפוסט הזה כשאני סדוקה. עכשיו זו המלחמה ולי נגמר הכוח
לעולם לא אוכל ללכת לים, הים שאני כל כך אוהבת
תמיד שאבתי כוח מהאינסופיות והעוצמה שבגלים והריח, המליחות באויר
זה לעולם לא יחזור
עצוב לי
הדמעות זולגות על חיים שהיו על חלומות שהתנפצו על עתיד חמקמק
לא, אני לא מסכנה, אני סדוקה.
ועכשיו הזמן לטפל בנפש
תחזיקו אצבעות שאשאר שפויה
ושלא יהיה לי כל כך עצוב
