רק לידע כללי. הסיפורים שאני כותבת חלקית סשנים אמיתיים וחלקית פנטזיה וסתם כתיבה. לא צריך לחבר אותם אלי או לנשלטים ספציפיים באופן אישי מדי.
בפעמים הקודמות איתך לרוב התעסקנו בדברים שונים, יצאנו גם לכמה מסיבות ושם מבחינתי בחירת דברים לסשן היא מוגבלת. כמעט שכחתי מה זה לשחק באמא.
היה קצת קשה לחזור לזה. לא ידעתי מה בא לי לעשות איתך. מצאתי מאחורי הארון קיין עץ מאוד ישן ודק וחשבתי מה אפשר לעשות איתו.
נכנסת לי לסלון ושתינו קפה, הבאתי את הקיין הזה ולא ידעתי למה הוא יעיל. ואז קפץ לי רעיון להשתמש בו "בקטנה".
הבאתי לך דף ועט. ואמרתי לכתוב כמה מילים יפות עלי.
הרמת את הראש והסתכל עלי בסימן שאלה ואני עשיתי מעצמי "שולטת קשוחה וכועסת" והצהרתי לך:
תקרא לי: המורה!
חשוב לציין שראיתי איך אתה כותב כבר לא פעם כי במפגשי קשירות אתה רושם בפנקס תהליך הקשירה כדי לזכור מה לעשות. הכתב שלך הוא איום ונורא, קטן ולא ברור.
אפילו חשבתי אולי אתה כותב ככה בכוונה כדי שאף אחד לא יבין מה כתוב שם.
אז התחלת לכתוב משהו לא קריא. לקחתי את הקיין וקירבתי אותו לידיים שלך, משכתי את הקצה והצלפתי לך על היד.
- תהפוך את הדף ותכתוב שוב מהתחלה באותיות גדולות וברורות. שיהיה לך כתב של עולה חדש ולא של רופא!
ואיך אתה מחזיק את העט? - הראיתי לך איך להחזיק את העט בצורה אחרת, כך לא היה לך נוח לכתוב. ואם נוסיף על זה את ההמשך הצלפות בידיים וקפיצות שלך אחרי כל מכה באצבעותיך, אני לא מבינה איך בכלל הצלחת לכתוב משהו עם משמעות.
- הנה, עשית שגיאה!
- ממש לא!
- ממש כן! חפש אותה! - אתה מסתכל על הדף וכמובן שאין שום שגיאה.
- לא סיימת עם נקודה!
- נקודה? - אתה שם נקודה קטנה שבקושי רואים אותה בסוף המשפט ומסתכל אלי - הנה שמתי...
-זאת נקודה זאת?
חטפתי את העט מידיך וניסיתי לשים נקודה על הבטן שלך. משום מה העט לא רצה לכתוב על הגוף ורק דקרתי אותך. הופתעתי למה העט לא כותב והתחלתי לקשקש איתו על העור שלך, אומנם העט השאיר יותר שריטות מדיו. התייאשתי ושוב לקחתי קיין. בסופו של דבר באחת המכות גם הצלחתי לשבור את הקיין על ידך.
- איזה ילד רע! שברת למורה את הכלים! אתה בכלל לא יודע לכתוב, צריך להחזיר אותך מבית הספר לגן! הנה יש לי בשבילך חוברת עם אותיות ומדבקות. אתה קטן מדי בשביל כתיבה.
באמת הייתה לי כזאת חוברת שקניתי מזמן. והתחלתי ללמוד איתך אותיות. מצאתי לך א' במדבקות ודרשתי להדביק במלבן שמיועד להדבקת האות.
לא הצלחת. לא הבנת שיש מסגרת שבה צריך להדביק אותיות. והדבקת אותה סתם בצורה עקומה.
- לא הבנתי, אתה עושה לי את זה בכוונה? אתה עד כדי כך קטן שלא יודע אפילו להדביק מדבקה מדויק בתוך המלבן?
לא ענית לי ורק דפדפת את החוברת. כמו ילד קטן הצבעת לי לתמונות וסתם זרקת מילים על כל מה שהיה מצויר שם ובסוף מצאת אות ר' ואז אות ע', שילבת אותן והדבקת לי בחוברת.
הורדתי את האותיות והדבקתי אותן לך למצח.
- כמה שאתה תהיה רע יותר אוריד אותך עוד יותר. וגם בגיל. ואעניש כך שלא יהיה לך כבר כוח להתחצף. לקחתי אותך לחדר, הצמדתי לאיזה קיר ליד המיטה במקום לא נוח שלא יהיה לך אפשרות לזוז או להסתובב ושם כבר הצלפתי בך בשוטים שיש לי.
- אויש, ממש עשיתי לך טוסיק ורוד של תינוק, מה יהיה אם תהיה גם תינוק רע ואצטרך שוב להוריד לך את הגיל אולי לגיל העובר ואולי אפילו לזרעון. ככה בכלל נגיע לגלגול נשמות. אולי בגלגול הקודם היית ילד טוב יותר?
טוב, תינוקות לא יכולים להיות רעים, הם חמודים, רק מחייכים לאמא ושותקים ואפילו יש להם מוצץ. והנה אשים לך גם חיתול.
אפילו אשקיע בך.
אמרתי לך לשכב על המיטה ומרחתי עליך מלא קרם על הרגליים ועל הזין. כי ככה עושים כדי שלא תהיה לך שפשפת. ואז שפכתי עליך חצי בקבוקון של טאלק היית מלוכלך וכולך באבקה הלבנה הזאת. ככה סגרתי לך את הטיטול. אבל כשקמת מהמיטה הטיטול כל הזמן ירד לך והייתי צריכה להדביק שוב את הסגירה.
בסופו של דבר הורדתי אותך על 4, לקחתי מספריים וגזרתי חור בחיתול מאחורה. לא ציפיתי שיתפזר לי צמר גפן ממנו על כל הדירה, אבל מה בעיה, לא אני אנקה את זה. בשביל מה אתה פה?
גם בזה השתמשתי כדי להעניש אך הפעם בסטראפון. בלי להוריד את החיתול.
