כשהיא חושבת על הרגעים הקצרים בהם בילתה איתו, נהנים זה מזו עד הסוף, היא מתמלאת ויברציות ומיד לאחר מכן עולה בה תחושת האשמה. מעין טעם רע שמתפשט בגוף, מרעיל אותה לאט לאט. אבל איך משהו כל כך טוב יכול להיות רע.. שני אנשים נמצאים בחייה, האחד, ביחד כבר שנים, אוהבת אותו. ואולי בעצם מורגלת אליו. השני, נכנס לחייה לפני זמן לא רב, מפיח בה שוב את הניצוץ ההוא שהיה בה פעם שנעלם לו. איתו היא שוב חוזרת להיות האדם שהייתה, מלאת חיים ושמחה. הוא נוגע בה ורוצה אותה, גורם לה להרגיש נחשקת.
והרי פעם הייתה שמחה ומאושרת ומה השתנה, מדוע אינו רוצה בה יותר. הרי עדיין אומר שאוהב, ולא הפסיק לחבק. אך כבר לא נוגע בה כמו פעם והיא עדיין צעירה, ורוצה. אי אפשר להאשים שלא ניסתה. התלבשה יפה במיוחד בשבילו ונישקה כשעלו למיטה והוא בשלו נישק חזרה ואמר לילה טוב והסתובב. שוב היא ספגה את העלבון הלא מובן. בכל פעם הסתגרה בעצמה קצת יותר. ואז פגשה אותו וכבר על הפעם הראשונה משהו בתוכה התעורר, לא יודעת אפילו למה.
והיא, אשת איש, ניסתה למנוע מעצמה לרצות, להתאהב, אבל לא הצליחה. הצורך הקדום למגע ותשוקה התעורר בה. הרגישה כמו נאבקת בחיה הכלואה בתוכה. ויום אחד החיה השתחררה. ניסה לנשקה והיא לא התנגדה, להיפך, כל נים בתוכה התעורר למגעו, כאילו הייתה היפייפיה הנרדמת שהתעוררה לאחר מאה שנות תרדמה.
לא הייתה כבר דרך חזרה.
ובלילות, חוזרת לצידו של המוכר והאהוב עדיין אך המנוכר, ונשמתה מתייסרת. מחר, היא מחליטה, היא תשים לזה סוף. ומחר מגיע והכל נמשך. נאהבת על ידי אחד אך שייכת לאחר. מעגל של סודות ושקרים, ניכור ואהבה. ומה היא בסך הכל רצתה...
