חיוך תמים

לגרד עקיצות יתושים, זה כמו אורגזמות קטנות. בחיי.. 

כל מגע קטן מחרפן אותי ומגרה אותי מחדש. 

עקוצה!! 

פרפרים קטנים מתעופפים לי בבטן, 

מחפשים מקום לנחות, מעקצצים ומרגשים.

ואני, לוקחת נשימה,

מתרגלת לתחושה.

עבר קצת זמן מאז הייתי מאוהבת,

ואולי זו רק התאהבות חולפת או סתם תאוות בשרים,

אבל אם כך, מדוע הגיעו הפרפרים?

מה פשר כל החלומות וכל הסימנים,

אין לי מושג מה טיבם של עקצוצים. 

ורק יודעת שבא לי להניח את ראשי בין כתפיו,

להרגיש מגע גופו קרוב ולתת לפרפרים שלו להתמזג אל תוך שלי.

אז סוף סוף זה קרה. אחרי כל כך הרבה טיזינג ופלירטוטים לא ברורים, וכל הלבטים שמסביבם. ומכאן לאן זה יתקדם אין לי מושג.

כבר שלושה חודשים שאני עובדת בצמוד אליו, הנוכחות שלו ברורה מידי, יותר מידי שם עד שזה מפריע. מעולם לא עבדתי עם מישהו שנמשכתי אליו כל כך, מוצאת את עצמי לפעמים סוקרת אותו במבט חמדני, רושמת בעיניי את תווי גופו וכמעט שלא מתאפקת לשלוח יד לגעת. מקווה כולי כי הוא לא שם לב לזה, וגם האחרים. ומצידו, לא ברור גם, זה התחיל לאט והתגבר. פלירטוטים קטנים, צחוקים והתקדם למגע אקראי, משחקי חתול ועכבר, הקנטות, מבטים עמוקים ממושכים עם המון משמעות מאחוריהם. אפשר להרגיש את הזרם ביננו גם מרחוק, ובכל זאת, אף אחד מאיתנו לא מעז לחצות את הקו הדק הזה ולעשות או להגיד משהו. 

מפגש יזום עם כל חברי העבודה בהחלט גרם לאווירה להשתחרר, ככל שהבירות נכנסו פנימה ככה כל הסודות יצאו. כל אחד חשף על עצמו קצת יותר ממה שהיה מספר בדרך כלל. ואני רק הסתכלתי והצלבתי מבטים מלאי משמעות איתו. קשה היה לפספס ששנינו באותו מקום, באותו ראש, כולם מסביבנו כבר ידעו זאת. רק אנחנו התעקשנו לפחד להתקדם. 

האלכוהול עשה את שלו ומצאתי את עצמי הולכת לשירותים כבר בפעם השניה, הפעם נפגשנו במקרה בדרך. המסדרון היה צר מידי והתקרבנו מאוד, אולי אפילו יותר ממה שהיה הכרחי למעבר. הוא נעצר לרגע, כמו שהיה עושה בעבודה כל פעם שהיינו נפגשים. זרק הערה על כך שאוהב את הריח שלי והתקרב יותר להריח אותי. הקרבה שלו ומגע אקראי בצווארי גרמו לי לחום פנימי, הישרתי מבט ישר לתוך עיניו ואז סוף סוף הוא נישק אותי. לרגע קל זו הייתה נשיקה מהוססת, עדינה מידי, אך משקיבלה אישור הפכה לגדולה, חזקה ומשתלטת. שפתיים ולשון מתערבבים במין סבך של תשוקה שהצטברה לה כל כך הרבה זמן. אנחת סיפוק ורווחה נפלטה ממני בלי לשים לב והרגשתי כי הוא חש כמוני. הפה שלו כל כך רך אך אגרסיבי באותה העת, היה לי כל כך קל להתמסר אליו. מודעים לנוכחתנו החשופה במסדרון ניסינו להתקדם תוך כדי נשיקה לחדר הסמוך. השמלה שלי הוסרה בין רגע מעליי, ידיים גדולות חפנו את שדיי, מספיקים בדיוק, צובטות ומגרות אותי יותר. תוך דקה גם הוא היה מולי עירום, יפה כמו שדימיינתי פעמים רבות לפני כן. לא הספקתי לנשום וכבר הלשון שלו הייתה בפי שוב, התחתונים שלי נעלמו ואיבר כביר וקשה נכנס לתוכי. נרטב בשניה מנוזלי התשוקה שלי. אפילו לצרוח לא יכולתי, עסוקה בלקלוט לתוכי את הרגע והתחושה הנהדרת הזו שלו בתוכי. כשחזרה שפיותי החלו הקולות לצאת מתוכי באנחות וגניחות שלא הסתירו את הנאתי. החברים שחיכו בחוץ כבר הבינו שלא נחזור ובטח דיברו עלינו במשך הזמן הזה. את מי זה עניין בכלל..

כל אותם חודשים של תשוקה חבויה, פלירטוטים, היכרות שמתחת לפני השטח, הכל השתלם בסוף, הגופות של שנינו כמו הכירו אחד את השניה כבר ונעו בתיאום מושלם, מבריקים מתאווה, מתענגים יחד בהנאה הפשוטה והיצרית הזו. אחרי קצת זמן שנינו נרגענו מפרץ התשוקה המודחק, הקצב הואט לכדי נשימות רגועות יותר, כל חדירה ארוכה ועמוקה יותר. לרגע קלטתי מה אני עושה ועם מי אני ותחושת מבוכה קלה עלתה בי. הוא קלט ומיד חייך בעצמו ונישק אותי בעדינות. עדיין מענג אותי, לאט ורגוע יותר, אבל מתגבר שוב, נהנה להוציא ממני קולות גניחה בלתי נשלטים. אני מאבדת שליטה כשהוא בתוכי, כמו שתמיד ידעתי שיקרה. מרשה לו לשלוט ומתמסרת אליו כולי, אני רועדת עליו, נושכת ומתנשמת עד שהוא מרשה לי לגמור סופית, בפורקן הגוף השלם, מרגישה את נוזליו בתוכי גם. 

כל שנה חגיגות יום ההולדת למדינה באות בקרבה ליום ההולדת שלי. 

השנה פינקתי את עצמי במשהו שרציתי מזמן לעשות. התחלתי ללמוד משהו לעצמי בלבד, תחביב ישן לא ממומש. 

שיעור ראשון, כולם מספרים על עצמם קצת, אחת מהנדסת תוכנה, השניה מהנדסת חשמל, השלישי בלש פרטי ועוד.. 

על קצה הלשון עמד לי החשק להמציא משהו ולהיות בדמות אחרת לתקופה קצרה. אולי מהנדסת חלל או מפתחת בלונים ואולי אפילו אומנית.. הרי מי יודע ומי יעיז להגיד לי שזה לא נכון. המחשבה הזו גרמה לי להרהר מה הייתי רוצה לעשות לולא הייתי עושה מה שאני עושה כיום. האפשרויות אינסופיות. בטח ביקומים מקבילים אני עושה כל דבר שרק עולה לי בראש. 

ערב עצמאות 2015, נוסעת לחגוג למדינה גם. תחושת שמחה מתפשטת לנוכח הגילוי שהאפשרויות פתוחות בפניי. רק לרצות מספיק ולפעול. 

חג שמח!! 

אני נמשכת לסכנה, חיה ממנה, היא מלהיבה ומסעירה אותי ובו זמנית אני מנסה להתרחק ממנה.. אבל האש בתוכי לא מאפשרת לי. 

כולי בוערת כבר כמה ימים ומחר אולי האש שבתוכי תיכבה או תלהט בעוצמה גבוהה כל כך שתכלה אותי מבפנים. 

ואולי אצעק בקול, והכל יתעצם ויתהפך בתוכי ואהיה כמו הפיניקס, שקם לתחיה מהאש. נולד מחדש. 

ושוב הגלגל יתחיל. 

מחלון האוטובוס צפיתי בציפור פורשת כנפיים שם למעלה. מאחוריה שטו קצת עננים בלבן. לרגע דימיינתי את עצמי עם כנפיים, חופשיה לנוע כאוות נפשי. שום דבר לא קושר אותי לאדמה. 

לאן הייתי מתעופפת, עדיין לא החלטתי. אולי למדינות רחוקות, אולי סתם מציצה בחלונות ביתם של אנשים ואולי רק נהנית ממגע הרוח החולפת על פניי כשאני עפה לי מתחת לעננים. 

בא לי לרחף קצת בשמים, להרגיש את יפי הבריאה מלמעלה. כשאני למטה לפעמים אני שוכחת להתבונן על המכלול ולראות כמה יפה הוא. מלמעלה כל כך הרבה יותר קל. 

חלמתי עליה שוב. הספיקה תמונה אחת שהזכירה לי את דמותה, וכך חדרה לחלומי. וגם שם, לא דיברה איתי, פשוט ניגשתי אליה וחיבקתי אותה. הרגשתי איך נוקשות גופה מתחלפת בעדנה, איך חום גופה ורכותו התמסרו גם הם לחיבוק ארוך. ונשארתי שם, דקות ארוכות, כשזכרונות של רגשות וקרבה מציפים אותי. איך ברגע אחד של חיבוק הכל מסתדר.. מתגעגעת אלייך קטנה שלי. 

ובמציאות, עשרות פלירטוטים לא ממומשים, תהיות על כדאיות ותשוקה בלתי מוסברת. 

אימון בחדר הכושר מכניס אותי שוב למוטיבציה, משהו בהפעלת שרירים יכול כל כך להניע אותי מבפנים. אחד המדריכים, גבוה ורחב, קובע איתי ליום אחר, חותמים על כך במעין לחיצת יד. היד שלו גדולה משלי פי 2 לפחות. אוטומאטית עולה בי המחשבה על כמה הייתי שמחה להיבלע בגופו הגדול. להיעטף כולי.. מחשבות סוטות עולות בי לראש. מעניין אם היה יודע כיצד היה מגיב. בינתיים מאפשרת לדימיון להפליג.

יש לי כישרון. אני יכולה לחרמן את עצמי בקלות מטורפת.

לפעמים, סתם בלי סיבה אני מוצצת אצבע. מכניסה אותה עמוק לתוך הפה, מוציאה ומכניסה שוב. מרגישה איך היא נרטבת ומחליקה. אם בא לי אני גם משחקת עם הלשון קצת. תוך רגע אני כבר נהיית חמה ורטובה שם למטה. ולפעמים האצבע הזו יורדת לה אל בין הרגליים לרטיבות אחרת, שאותה אני נהנית לטעום. ככל שאני יותר חרמנית אני נהיית יותר טעימה. אני לא בטוחה אם אני היחידה שעושה זאת אבל יש לי סטייה קטנה להסניף את עצמי. את התחתונים או את הרטיבות הטעימה הזו.. לעיתים באמצע יום עבודה כשאני ממש חרמנית אני מפחדת שכולם יכולים לחוש את זה עלי מבעד לבגדים. מישהי פה מבינה על מה אני מדברת? אלה הרגעים שאני צריכה לשון מיומנת שתדע איך ללקק אותי ולספק אותי. 

דרך אחרת קלה לחרמן את עצמי- תוך כדי נהיגה, אני נהנית להניע את האגן שלי קדימה ואחורה, לדמות יחסי מין. מוסיפה לזה קצת גניחות ופשוט נהנית מהתחושה. פעם הרגשתי ממש שעוד רגע אני גומרת. קנו לי פעם צעצוע קטן שאמור להיות בתוכי. יש לו שלט שמישהו אחר (או אני) שולט בקצב שבו הוא ינוע בתוכי. אבל הבטריה נגמרה. חייבת למצוא מאיפה קונים כזו. 

שוב חרמנית היום. 

הרגע הזה שאתה רואה סרט והוא מקבל נק' מפנה שמסעירה אותך ואתה מתמלא התרגשות לקראת ההמשך. 

מזכיר לי את הרגע שלפני סקס ראשון או נשיקה ראשונה, אתה מבין שזה הולך לקרות ואתה רוצה ומתרגש כי לא ברור בדיוק מה יהיה רק ברור לך שזה יהיה טוב. 

מחכה להמשך הסרט.. 

1. חלמתי השבוע שהתחלתי עם בחורה והיא לא הייתה מעוניינת. נעלבתי. 

מעניין אם בא לי באמת. מה תת המודע שלי אומר לי? 

2. מישהו עושה לי טיזינג, או לפחות כך נראה לי. וזה מחרפן שאני לא בטוחה בכלל.

3. יש לי משהו אבל אין לי כוח לרשום אותו בכלל. 

4. בא לי לגמור. ולהירדם מיוזעת ומאושרת. 

5. החיים מפתיעים אותי ומצחיקים אותי לפעמים (יש גם פעמים שהם מעצבנים וגורמים לי לבכות אבל פחות). מחכה בציפיה ליום א'. יאמייי!!