חלמתי עליה שוב. הספיקה תמונה אחת שהזכירה לי את דמותה, וכך חדרה לחלומי. וגם שם, לא דיברה איתי, פשוט ניגשתי אליה וחיבקתי אותה. הרגשתי איך נוקשות גופה מתחלפת בעדנה, איך חום גופה ורכותו התמסרו גם הם לחיבוק ארוך. ונשארתי שם, דקות ארוכות, כשזכרונות של רגשות וקרבה מציפים אותי. איך ברגע אחד של חיבוק הכל מסתדר.. מתגעגעת אלייך קטנה שלי.
ובמציאות, עשרות פלירטוטים לא ממומשים, תהיות על כדאיות ותשוקה בלתי מוסברת.
אימון בחדר הכושר מכניס אותי שוב למוטיבציה, משהו בהפעלת שרירים יכול כל כך להניע אותי מבפנים. אחד המדריכים, גבוה ורחב, קובע איתי ליום אחר, חותמים על כך במעין לחיצת יד. היד שלו גדולה משלי פי 2 לפחות. אוטומאטית עולה בי המחשבה על כמה הייתי שמחה להיבלע בגופו הגדול. להיעטף כולי.. מחשבות סוטות עולות בי לראש. מעניין אם היה יודע כיצד היה מגיב. בינתיים מאפשרת לדימיון להפליג.