חיוך תמים

מישהו ניסה לנשק אותי אתמול. אי אפשר לזייף נשיקה, אצלי לפחות. כשאני לא רוצה להתנשק זה פשוט לא יכול לקרות. 

פתאום נשיקה שיכולה להיות הדבר הכי סקסי ומחרמן עלי אדמות הופכת להיות משהו אחר לגמרי, בסגנון של "לקחת לק מגלידה של ילד זב חוטם שאתה לא מכיר". 

אנקדוטה אחרת, מילדות לא אהבתי לשתות מפה לפה או לחלוק כל דבר שמערב בו רוק וכו'. תמיד תהיתי איך אסתדר כשיהיה לי חבר. אז מסתבר שכשהגוף חושק במשהו אין לו שום עכבות והסתדרתי ממש מצויין. 

אז נשיקה אמיתית עם תשוקה אי אפשר לזייף, גם לא עם אלכוהול. והכי כיף כשזה קורה בצורה הטבעית הזו, ששני הצדדים רוצים ופתאום שפתיים נפגשות להן, לפעמים בהיסוס ואיטיות של פעם ראשונה ואז הלהט מתגבר לו, והכל מתעצם וכל העולם מסביב נשכח. 

אין מה להשוות. לא מזייפת נשיקות. 

הסתובב לו בפייסבוק "טיפ" לשינה שאמר לישון ערומים לגמרי. היה הסבר נחמד אפילו והגיוני. וחלק ממנו היה שפשוט יותר קל להיות ככה ספונטניים לסקס בוקר ( או אמצע לילה ), והוא צודק. 

כיוון שבקיץ אני ישנה בעירום לפעמים אז שלשום אחרי מקלחת טובה פשוט נכנסתי למיטה ככה. ישנתי טוב, לא אשקר. המגע של העור החשוף במצעים הרכים, המלטפים. נעים לי כל כך.. 

סוג של חירמון עצמי קטן. להרגיש את רכות העור, השדיים, ערוותי החשופה, כל מגע קטן הופך למועצם ונעים יותר. 

אחרי יומיים של כיף נאלצתי לחזור לפיג'מה. באופן זמני לשני הלילות הקרובים. מחכה למוצא"ש כבר. 

יש לי לפעמים חשקים. כמו שלפעמים ממש בא לי שוקולד או גלידה אז אותו הדבר עם סקס. תמיד זה היה כך. יכול להיות טריגר קטן אפילו, כמו חיכוך קטן של הג'ינס במפשעתי כשאני צועדת.. אני נהיית ישר לחה ורוצה. 

אתמול יצאתי לדייט, בחור צרפתי מקסים, ג'נטלמן ממש. ופשוט לא יכולתי לדמיין אותו קורע ממני את הבגדים ועושה בי מה שאני צריכה לפעמים. ומצד שני, יש לי חשק מטורף להפשיט את הבחור מהעבודה ופשוט לקחת אותו. אני יכולה לדמיין כל פרט קטן ממה שיהיה שם ויש לי הרגשה שיהיה מעולה..

מכירים את זה שיש תחושה שמשהו יקרה, בסופו של דבר והציפיה היא חלק מההנאה הגדולה לקראתו. שוב התחממתי לי בנקודה ההיא בין הרגליים. קשה להעביר ככה ימים שלמים, אבל גם קצת כיף. 

תהיתם לעצמכם פעם מי מהאנשים שנמצאים מסביבכם ביום יום הם אותם אלו שאת מחשבותיהם אתם קוראים בלילות?

מידי פעם עולות לי תהיות כאלו (ואחרות), ואז בעצם אני חושבת שיש דברים שהסקרנות והמסתורין יפים להם יותר ומקנים להם את ההילה הנכונה. כל אחד פה (כמעט) יכול להיות פוטנציאל לקשר מרגש, שיעצור את נשימתי ויגרום לי לעוד כמה דברים, ואולי רק לפנטזיית לילה סוער. ובכל זאת המעבר הזה מהוירטואליות למציאות נדיר וקורה. אולי זה כי אני/חנו חיים במציאות שבה יותר כיף לפנטז על מה יקרה מאשר לנסות ולהתאכזב או כי הפחד לשחרר או באמת לקבל את מה שאני רוצה גדול מידי. 

ומצד שני, יש אנשים שממש הייתי רוצה לדעת מיהם, לפענח תעלומה מאחורי תמונה מוחשכת, ולא רק מהכלוב. 

חושבת על זה עדיין. 

חלמתי השבוע חלום אירוטי משהו. כל כך אוהבת את החלומות הללו ואין לי מהם מספיק. 

הפעם זה היה על הבחור מהעבודה, שאני נמשכת אליו במידה מסוימת ועם זאת אני בטוחה שהוא לא מתאים לי בכלל. מעבר לטעות שבקשר (מכל סוג שהוא) עם עמית לעבודה. רק מצטערת שהחלום נגמר לפני שהספקתי לגמור. אבל עכשיו קשה לי לא לדמיין אותו כשהוא ערום, זקוף וקשוח לכבודי. אני סקרנית ממש לדעת אם הוא יכול לענג אותי והמציאות תעלה על הפנטזיה. אז מחכה לחלום הבא.. או למה שיבוא קודם. 

והייתי מעדיפה שיהיה זה שריר אחר.

עד שזה יקרה הצלחתי לגרום לעצמי שרירים תפוסים ברגליים מאימון בחדר הכושר. לפחות נהניתי גם מהתהליך, יש משהו בעבודה פיזית שגורם לי להרגיש טוב. התחושה הזו שהגוף זז, מתכווץ לפי פקודה שלי, יש בה משהו מענג. מעבר לזה שהתחלתי לחבב סקוואטים.. 

ולפעמים היה לי אפילו נוף יפה להתבונן בו. :)

אבל עכשיו, הייתי בקלות מתמסרת למסאג' מפנק עם שמן חם שירפה את כל השרירים בגופי הדואב. נהיה לי חם רק מהמחשבה על זה. 

בא לי להכיר מישהו שלא יבהל כשאשלח לו הודעה באמצע היום שאומרת כמה אני רטובה עליו,

מישהו שיזהה את המבט הרעב שלי ויהנה ממנו, ידע מה לעשות איתי. 

אחד שבאמצע יום עבודה המחשבה על הלשון שלו בתוכי תגרה אותי כל כך שאאלץ ללכת הצידה לגעת בעצמי.

שיבין את חשיבות הליטוף והנשיקה, הנשיקה המתוקה והרכה שיכולה לעשות לי צמרמורות מתחילת הגב ועד לישבן.

שיידע להיות סוער וקשוח אבל גם עדין ורך, שיבין שלמרות שאני רוצה אותו קשה איתי אני גם צריכה אותו מאהב עדין לפעמים. 

בא לי מישהו שיאהב את השטויות שלי ויוסיף קצת משלו. 

מישהו לבלות איתו ערב שלם, בבית, מתחת לשמיכות רואים סרט או מטיילים בחוץ ולפעמים גם לבקר חברים,

ולהנות מהדברים הקטנים של החיים. והכי כיף, ליצור את הדברים הגדולים (והקטנים) שלנו יחד. 

אז סתם חשבתי, שבא לי להכיר מישהו כזה. 

מעניין איך שהחיים מפתיעים אותי, בדיוק כשאני ברגעי חרמנות (רגעים רגילים), מקבלת הצעה לדייט, השניה להיום.

האם אנשים באמת מייחסים חשיבות לוולנטיין ולא יכולים להישאר לבדם היום? 

אז מה שרציתי לכתוב כאן היום יאלץ לחכות ליום אחר. 

עד אז, תיהנו :)

במשרד, לשם שינוי עבודת ניירת משעממת. 

מוזיקת בלוז שקטה מתנגנת לה ברקע, ואני, בחרמנות שלא עוזבת אותי כבר כמה ימים, מפליגה בדימיון למחוזות אחרים לגמרי. מדמיינת איך אני מתפשטת לאט, מול הבחור החדש בעבודה, מגע ידיים קרירות על גופי הלוהט. המוזיקה מתגברת ואנחנו מתעלסים בתשוקה עם הקצב. 

אני מתעוררת מהחלום, רטובה ועדיין חרמנית. 

כמה נורא שאסור לשלב עבודה והנאה. 

עצוב לי היום, בלי להתכוון אפילו הדמעות זלגו חופשי, לא הצלחתי לעצור. 

וכמו תמיד כשעצוב לי המוח בורח לשני כיוונים- האחד קר וקודר, שחור כזה שיכול לבלוע אותי לפעמים וכל הסיבות בעולם לעצב צצות ועולות להן. מחלות, עוני ורעב, בע"ח נטושים, ממשלה מושחתת, טרור, הקושי במציאת אהבה אמיתית.

ולפעמים הוא בורח למקומות השמחים ביותר שלי, ואז זה הכי טוב- חיוך של אחיינים אהובים, חיבוק אמיתי שקיבלתי ברגע נכון, צחוק משחרר עם אנשים קרובים ורחוקים גם. והיום קצת אחרי כל העצב הוא נדד למקום הזה שהוא רק שלי, הנשיקה הכי טבעית בעולם והחיוך הגדול והיפה ההוא שהיה רק שלי באותו רגע. אותו יום בחוף הים בו ישבנו שעות ופשוט דיברנו, התנשקנו, הסתכלנו, נגענו, עם כל החול הזה מסביבנו שלא הפריע לנו לרגע. העולם נעלם והיינו רק אנחנו, ובלי לדעת אפילו נהייתי שלך, בכל פעם שחייכת נהייתי שלך קצת יותר. מתגעגעת.