חיוך תמים

I'm a sucker for love! That is the truth.  

הייתה לי אהבה בקו- לנטה. 

נפגשנו במקרה, ממש במקרה, כמו בסרטים. אני רק חשבתי שאולי תהיה לי סוף סוף הרפתקאה קטנה.

לרגע אפילו כמעט התחרטתי. בבוקר, במקום להגיד שלום הוא פשוט בא איתי, אחרי. ולא עזב,

גם כשלא הרגשתי טוב.

גם כשהוא לא הרגיש טוב. 

ודיברנו, על הכל. על מדע ודת, על העולם, על אהבות ישנות ולקחים, על תוכניות ילדות ודברים אחרים. 

ופתאום, אחרי תקופה שישנתי לבד, נהיה לי שוב כיף לישון עם אחר, שמוצא חן בעיניי. 

וגדל בי ניצוץ ישן של אהבה. 

והייתי צריכה להמשיך ללכת, והוא להישאר. 

אז הייתה לי אהבה בקו- לנטה. קצרה אבל משמעותית גם, בדרכה שלה. 

והיא הייתה פשוטה וטובה, שני אנשים נפגשים, נשארים יחד כי רוצים.

עכשיו אני לא בקו-לנטה והיא כבר לא תהיה פשוטה וקלה. עולמות מפרידים.

ועל כל השאר זה כבר לפוסט אחר. 

אז נפגשנו, המון חששות היו שם. רק מצידי כמובן. ובכל זאת שמתי את השמלה הכחולה הצמודה שלי, בלי תחתונים.

פאב קטן, דווקא הפתיע לטובה, השיחה הייתה מעולה. אבל ידעתי שהיא תהיה. אחרי שליש בירה כבר ישבנו יותר קרובים, מגע מקרי חטוף לא ברור. 

הרעש מסביב גורם לנו להתקרב יותר כדי לא לצעוק והופך את השיחה לסוג של לחישה באוזן, רטט קטן עובר בי כשבטעות, או שלא, השפתיים שלו מרפרפות על צווארי ונשימתו החמה מורגשת. יד גדולה פתאום נוגעת בי, מפשילה את שמלתי, מגששת את דרכה בהיחבא. במקום להירתע אני מישירה בו מבט ומפשקת את רגלי קלות. כף ידו כבר שם, אני רואה את המבט המופתע כשהוא מבין שאני ללא תחתונים ועוד יותר כשהוא מרגיש את החום והרטיבות שבתוכי. אצבע אחת בתוכי, וזרם חם של עוררות עוטף אותה. הוא יוצא ממני וטועם אותה, מלקק אותי ונותן לי לטעום, חוזר לתוכי שוב, נחוש יותר. 

במבט מהצד אנו נראים כמו עוד זוג שיושב צמוד ומדבר. נראה שלא ממש מזיז לו מה רואים כי שתי אצבעות חודרות לתוכי ואני זזה עליהן בלי יכולת לחשוב בכלל, נאנחת לו באוזן. הוא עוצר לרגע רק כדי לתפוס בעלות על כולי. רוצה שאבקש שימשיך, שאתחנן. כשהוא מסופק מתחינתי אצבעותיו שבות לפעולתן ולא עובר הרבה זמן עד שאני גומרת עליהן, השפתיים שלו חונקות צרחה קטנה מפי כשהוא מנשק אותי חזק. אצבעות רטובות, חמות, אני טועמת, נהנית. אנחנו יוצאים משם, חרמנותי עדיין ניגרת בין רגליי. 

כבר מחכה לפגישה הבאה.

מבולבלת.

פתאום דברים מסוימים נראים לי מאוד מפתים, קורצים לי לנסות ולבחון עולמות חדשים. 

אני יכולה לדמיין את עצמי שם, קשורה, מסומנת, כואבת. רק המחשבה עכשיו מרגשת אותי. 

ושיחה שהייתה לי היום העלתה זכרונות חבויים ואיתם את התהיות. 

האם אני יכולה להיות גם קשוחה בסקס? שולטת, לא רק נשלטת? 

ואולי כבר הייתי.. ולא ידעתי?

וכבר יש בתוכי עקצוץ חדש, שרוצה לטעום טעמים חדשים, כמו בחנות גלידה. 

ואולי רק צריכה למצוא מישהו שאוהב גלידה כמוני. 

ארוחת ערב אצל עומר, אנחנו מכירים כבר כמה חודשים, ידידים טובים ולא מעבר. פעמים נדירות שמכירים אדם שיודעים שהוא אתה בדיוק אבל במין ההפוך. הפעם עומר החליט שאנחנו נכין ביחד ארוחה כי הגיע הזמן שאני אוכל "כמו שצריך", לפעמים הוא אמא פולניה. אז קבענו אצלו ב-7, הגעתי ב7:30, הוא רק צחק, וזה מה שאני אוהבת בו גם. לפני האוכל הוא רצה להשמיע לי קצת שירים חדשים שהוא ממש אוהב, הוא יודע שאני אוהבת שמגלים לי כל מיני אוצרות קטנים שלא אגלה לבד. שיר אחד עשה לי חשק לרקוד, כזה חשק שעובר בגוף ולא עובר עד שלא מוציאים אותו. אז רקדתי לי לבד ועומר פשוט הסתכל וחייך את החיוך היפה שלו. 

"את שוטפת את הירקות ואני חותך", עשיתי לו פרצוף מרוגז מעושה, הוא יודע שאני שונאת לשטוף ירקות ובגלל זה תמיד נותן לי לעשות את זה. כל הירקות שטופים ועומר כבר בתפקיד השף עם הסכין הגדולה מתחיל בעבודה. כבר ערכתי את השולחן הקטן שבפינה, אפילו שמתי מוזיקה קצת רועשת שתתנגן ברקע ונהיה לי משעמם אז הלכתי להציק לו קצת. "די, נועם, אני אחתך בסוף".. הוא שונא שמדגדגים אותו אבל אני אוהבת איך שהוא מתפתל ולא מפסיקה. ואז הוא נחתך, ויורד לו דם. "אני כל כך מצטערת, לא התכוונתי". "זה רק חתך קטן, זה בסדר" הוא מנסה להרגיע. אני לוקחת את האצבע שלו ומסתכלת ובאינסטינקט לא ברור אני מכניסה אותה לפי ומוצצת. אני שמה לב שאני נהנית מזה קצת יותר מידי והמבט של עומר אומר שהוא נהנה מזה אפילו יותר. 

הוא מוציא את האצבע מהפה שלי, כבר לא מדממת, רוכן לעברי ומנשק אותי חזק. הראש שלי מבולבל מכל מה שקורה, הלב שלי דופק בפראות. זה מרגיש נכון ואני נסחפת במגע שלו. הוא מרים אותי בקלות על השיש, דוחף הצידה את כל הירקות. הפה שלו עדיין עליי, הידיים נכנסות אל מתחת לחולצה שלי, מרגישות אותי, תקיפות, הוא מרגיש שאני נבהלת ומשחרר אחיזה קצת. החולצה יורדת, גם החזיה. הוא עוצר רגע ומסתכל עליי, מחכה לאישור במבט שלי, אני מאשרת ונבוכה. השפתיים שלו יורדות במורד צווארי אל השדיים שלי, הוא חופן אותם בידייו ומלקק ומוצץ את פטמותיי. אני נמסה ונאנחת תחתיו. הוא מפשק את רגליי, מרים את חצאיתי ומסיר את תחתוניי, ראשו לאט נבלע בין רגלי כשהוא מלקק אותי בעדינות, חש איך אני מגיבה אליו, מוצא את הנקודות הנכונות, לומד אותי. הלשון שלו חודרת לתוכי, מוציאה ממני קולות של הנאה. 

אני משותקת. אין בי רצון להתנגד, אני כלי בידיו, גופי שלו. הוא חש זאת ונהנה מכך, מהשליטה שהשיג עלי בקלות. הוא מנשק אותי שוב ופושט את חולצתו מכנסיו, אני רואה אותו בפעם הראשונה, יפה וזקור, גדול. הוא מקרב אותי לקצה השיש וחודר לתוכי בבת אחת, זה לא כואב, זה מדויק. אנחנו קרובים כל כך, חזה לחזה, צמודים ומחובקים. אני נושכת אותו בכתף ונושמת אותו כשהוא ממשיך לחדור לתוכי במקצבים משתנים, גורם לי להשתגע. אני מתחילה לרעוד עליו, לא יכולה להתאפק מלצרוח כשאני מגיעה לשיא. הוא גומר קצת אחרי, בתוכי. עדיין בתוכי, הוא מישיר מבט לתוך עיני, מחייך ומנשק אותי שוב. 

שרועים על המיטה, אנחנו מחייגים ומזמינים פיצה, כי צריך לאכול "כמו שצריך". 

אני עולה לאוטובוס ומתיישבת. משב קל ונעים של בושם נכנס לאפי ואני נושמת ממנו עוד נשימה עמוקה. שכחתי את האוזניות אז אין לי אפשרות להתחמק מהעולם, אני מתיישרת בכיסא שהריפוד שלו ידע ימים יפים יותר ומתבוננת באנשים מסביבי. אישה שמדברת בקול רם מידי בפלאפון, חיילים במדים שנרדמו. יש לי משחק קטן עם עצמי כשאני במקומות ציבוריים, להסתכל ולנחש מה הסיפור מאחורי כל אדם, לפעמים זה חיוך של התאהבות על הפנים. ולפעמים אני מזהה עצב בעיניים זרות. לכל אדם יש את הסיפור שלו, העולם שלו. 

לא שמתי לב אבל ממולי ישב אדם בשנות ה-30 שלו, שכנראה עשה כמוני בדיוק. המבטים שלנו נפגשו לרגע ואני מיד הסטתי מבט. אבל לא יכולתי להתאפק והסתכלתי שוב, הוא עדיין הביט בי, במבט חודר ולא היה נראה שאכפת לו. הרגשתי איך לחיי בוערות, ראשי הוסט אוטומטית לעבר החלון וחום קל החל להיווצר בין רגלי. יכולתי להרגיש את מבטו עליי, בוחן את כולי. בכל פעם שהצצתי הוא עדיין היה שם, מסתכל ישר עלי. התחנה שלי הגיעה אז נעמדתי, הוא קם ונעמד צמוד אליי, מתחכך בי בכוונה. 

כשירדנו, הוא תפס בידי ואמר שהוא חושב שאני צריכה לבוא איתו. משהו במבט החודר שלו לא נתן לי לסרב, הרגשתי בטוחה לידו והחום שבין רגליי כבר מזמן הפך לאש גדולה. הלכתי אחריו, בלי לדעת לאן. מרחק שני רחובות בערך ונכנסנו לבנין, קומה ראשונה, דירה מס' 3. הוא הסיר ממני את התיק, הושיב אותי על הספה הרכה והלך למטבח. חוזר עם כוס יין אחת בלבד. בשבילו. הוא ישב על כסא מולי ושאל לשמי, עניתי. ביקש שאתפשט מולו, כוח חזק ממני גרם לי לציית לו בלי מילה. לאט לאט התחלתי להוריד ממני את החולצה, המכנסיים, החזיה ונשארתי עם תחתונים. "הכל", הוא אמר. וצייתתי. קרב אותי אליו ובאצבע אחת גילה כמה אני רטובה וחייך לעצמו. "הלילה רק מתחיל".. 

"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" 

כנראה שיש בזה משהו נכון. לאחרונה אני בהתמודדות מול עצמי, התמודדות שמקלפת ממני שכבות כל פעם.

גיליתי בין השאר כמה רגישה אני, כמה קשה לשחרר לפעמים. גיליתי שיש בי פחדים, חלקם מבוססים וחלקם לא. 

מגלה בתוכי כמיהה לדברים שאולי אינם קיימים בעולמנו הקר. 

מגלה את הצורך האנושי שלי בקרבה וחום. בחיבוק. 

את היכולת המופלאה שלו לרפא. 

גיליתי כמה קל להיכנס לי ללב ולהישאר שם, בני אדם ובעלי חיים.

מגלה כל פעם מחדש חברויות אמת. 

גיליתי שכשבוכים הרבה כואב הראש. שטלוויזיה היא מפלט זמני בלבד מהמציאות.

גיליתי שאני רוצה אהבה. 

פטמה זקורה, אש חמה,

מתחננת למגע,

ילדה טובה או בתחפושת מבקשת אהבה.

על הברכיים, מבקשת,

אולי הרוע כך ישמע.

יד רכה על כל הגוף,

מתהפכת לקשה,

עוד מכה כואבת, סטירה, קשירה,

לשון חודרת, טועמת, רטובה,

אנחה נבלעת תחת יד גדולה.

אין פנים, רק גוף ותאווה,

נשמה נחדרת, מאבדת הגנה,

שריטות בעור, זיעה קרה,

רגועה, שלוה, תודה,

הייתי כה זקוקה. 

רפרוף קטן בבלוג מסוים גרם לי לחשוב על הפעם הראשונה שלי. 

בעצם, זו לא פעם ראשונה אחת, כי לכל דבר שחוויתי הייתה פעם ראשונה משלה. 

הנשיקה הראשונה שלי (ואני מתכחשת בתוכי לשתיים ונותנת את הזכות לחבר הראשון), 

ההתמזמזות הראשונה שלי, לגלות כמה אני אוהבת מגע על הגוף.

הפעם הראשונה שירדתי והגילוי שאני נהנית מהתגובות שאני מוציאה ממנו. 

שיחת הסקס הראשונה שלי.

ה- פעם הראשונה שלי. שבעצם בכלל לא הייתה בפעם אחת ממש אלא קרתה בצורה הדרגתית עד שיום אחד זה פשוט קרה.

בין לבין היתה גם הפרידה הראשונה שלי.. 

ואז היו את כל הפעמים הראשונות במקום ציבורי (מסתבר שכשצעירים יותר נגיש להיות ברכב או בחוף הים מאשר בבית).

הרבה זמן אחרי כל אלו הגיעה הפעם הראשונה שהוציאו ממני צד נשלט ושולט ונפתח פתח לעולם הזה. 

הנשיקה הראשונה עם אישה, ומה שבא אחריה (רק המחשבה עליה עושה לי נעים בגוף)

לאחרונה גם הייתה הציפיה הראשונה למשחקי שליטה (או להתמסרות לאדם אהוב) ואחריה הגיעה האכזבה, שהיא דווקא לא הפעם הראשונה שלי.

כנראה שאני עדיין מחכה לפעם הראשונה הזו, שאחריה לא יהיו יותר.

והיום יש בי מלא תהיות ביני לבין עצמי, נשלטת או מתחלפת או בכלל שייכת לעולם אחר, רחוק מכאן? ועל זה אולי בפוסט הבא. 

מחול שדים קטן,

טיפות אוויר גדולות,

מתערבבות, מתמזגות,

נוצרות ונעלמות. 

מחשבות קטנות,

מעשים גדולים,

חלומות קטנים ומתוקים

על מפלצות בחשיכה.

ריחוף למעלה באוויר, 

מערבולת של תשוקה.

מגע ידך על ליבי

מחסיר בי פעימה. 

(פעם ראשונה שמנסה לכתוב שונה, מה שיצא לי בתחושות)