חיוך תמים

אני חולמת חלומות מוזרים, מאז ומעולם זה היה כך. חלקם מפחידים מאוד וחלקם פשוט מוזרים. לפעמים משתרבבים שם אנשים שונים מתקופות שונות בחיי ולפעמים אפילו כאלו שרק ראיתי את תמונתם פעם. מעניין מה היו אומרים לי אם היו מנתחים את החלומות שלי. האם הנפש האמיתית של האדם היא זו שמפציעה החוצה כשהוא ישן? האם כל הסטיות המודחקות הן אלו שצצות להן? כנראה שזה ישאר אצלי בתהיות. 

אתמול חלמתי על שני גברים שיצאתי איתם תקופה, שניהם באו וחיזרו אחריי שוב. הגיעו לביתי, עם מעין מנחת פיוס וחיזור. המוזר הוא ששניהם התפשטו מבגדיהם והסתובבו בעירום. לא קרה כלום והאמת שגם לא הייתי מעונינת אבל כל התהליך שהתרחש שם היה לי מוזר. לרגע מסוים אחד מהם היה מישהו אחר, אולי אותו אחד שדווקא קיוויתי שיבוא ויחזר אחרי באמת. 

בכל מקרה, זה היה רק חלקו האחד של החלום שלי מאתמול. הכל תמיד מתערבב שם בראש בחלומות. 

אני פחות אוהבת את שבת, לפחות בשנים האחרונות. שבת תמיד בודדה לי ומביאה עימה תחושת עצבות קלה. ואולי פשוט קשה לי להיות עם עצמי לבד הרבה זמן כי אז קשה להסתיר הכל. 

בגלל הפרידה והזדמנות שנקרתה בפני חשבתי לצאת לטיול בעולם, לא ארוך במיוחד בגלל מגבלות עבודה בין השאר. בפועל, כשהתחלתי לארגן ממש ולבדוק טיסות כל מיני הפרעות קטנות התרחשו להן. מסתבר שלהיות ספונטני לא תמיד מצליח. וגם בגלל שאני לא באמת סגורה על עצמי אז פתאום יש מלא אופציות והכל מבלבל אותי ועוד לא החלטתי לאן ומה. אני מקווה שלא אוותר לעצמי אבל ועדיין אצא להנות ולנקות את הראש. 

אנחנו חיים בעולם לא קל, ותמיד יש שיקולים לכל הכיוונים. האם לכלות את חסכונותיי ולצאת לטייל בעולם? שזה אומר גם להתפטר מעבודתי כמובן. ומאיפה לי לדעת אם אני הטיפוס לטיול כזה. לפעמים בא לי לנדוד קצת בעולם וכך להכיר את עצמי, להכיר מלא אנשים חדשים ולהכנס להרפתקאות. ואז הפחד הבסיסי תמיד עולה לי, אולי זו תהיה הרפתקאה שלא ארצה לחוות בכלל. ואולי לא אתחבר לאנשים ואכנס לקונכיה הפנימית שלי כמו שלפעמים קורה לי. נראה לי שזו אחת הסיבות שפחדתי לטייל לבד עד עכשיו או למצוא שותפים זרים. כמובן שישנו הפחד גם לחזור למציאות העולם ללא חסכונות ולהתחיל הכל מההתחלה.. ובכל זאת, כבר לא בת 20.. תמיד מתחרטת שלא היו לי "ביצים" כשממש רציתי הכל. 

אז הפעם אני חייבת להתגבר על הפחד שלי, ומה שיהיה יהיה גם אם זה לטיול קצר. זה יפתח לי את הדרך הלאה. 

כנראה שהגיעה השעה לעזוב, לא בלב קל הצעד המתבקש הגיע. 

מוזר לחשוב שאני שוב רווקה. כמה מוח האדם מצחיק, כשאדם נמצא בסיטואציה מסוימת יכול להתלונן עליה ללא הרף (גם אם רק בליבו) וכאשר נתנת לו האופציה עדיין מתייפח על האפשרות לצאת ממנה ואז ימצא כל תירוץ להישאר בה. 

אז הפעם לא. 

הפעם זה סופי, וכשהמחשבה העצובה עולה לראש זה הזמן למחשבה שכנגד. שעכשיו יש מקום לטוב אחר להיכנס לחיי, ואולי, רק אולי בסוף אגלה שגם במציאות אפשר לחיות כמו באגדות (רק בלי מפלצות ומלכות רעות). 

וכמה חבל שאצטרך לוותר על שני מקורות אושר קטנים שלי, כבר מתגעגעת.

אז חיבוק וירטואלי תמיד עוזר ואיחולי הצלחה שם במציאות גם יתקבלו בכיף.

במשך הרבה זמן, אולי מהילדות אפילו, הרגשתי קצת שונה מהבנות בגילי. קצת סוטה, קצת הרבה. ההתפתחות המינית שלי הקדימה את זמנה אפשר להגיד. בכיתה ב' כבר הייתי מרגישה דחפים מיניים והתחלתי לאונן. בכיתה ג' כבר הייתי מסתכלת על המורה המחליף בצורה לא נאותה. וככה זה המשיך לאורך הילדות, בגרות וגם היום. 

יש מצב שזה כבר משהו גנטי, רמות טסטוסטרון או אפילו קשור לנגיעות המיניות (הטרדה תקראו לזה) שקרו לי בסביבות כיתה א'-ב'. ולא, לא אומרת עכשיו שזה דפק לי את החיים. בערך כל בחורה שאני מכירה עברה את זה ברמה מסוימת. אבל כן חושבת שזה חשף אותי יותר למיניות שלי בגיל מוקדם מהצפוי. ואולי זה רק תירוץ שעובר לי בראש ופשוט נולדתי סוטה. 

כנראה שמשהו במוח שלי מחווט שונה, מעולם לא הצלחתי להתרכז לאורך זמן מבלי להיות חרמנית בטירוף. דווקא כשהייתי זקוקה לריכוז, לאורך כל הבגרויות בתיכון (גם בתנ"ך), כל תקופות המבחנים באוניברסיטה וכתיבת עבודות למינהן, בכל פעם שהתיישבתי ללמוד. ישר היה עולה לי הדחף וכל עוד לא סיפקתי אותו הייתי כבולה. אני עדיין מתפלאת לפעמים איך סיימתי את הלימודים בכלל. 

אז כמו בשיר, התיידדתי עם ה"מפלצת".. קצת סוטה, קצת מיוחדת. אני. 

  ב אֲנִי יְשֵׁנָה, וְלִבִּי עֵר; קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, פִּתְחִי-לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי--שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא-טָל, קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה.  ג פָּשַׁטְתִּי, אֶת-כֻּתָּנְתִּי--אֵיכָכָה, אֶלְבָּשֶׁנָּה; רָחַצְתִּי אֶת-רַגְלַי, אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם.  ד דּוֹדִי, שָׁלַח יָדוֹ מִן-הַחֹר, וּמֵעַי, הָמוּ עָלָיו.  ה קַמְתִּי אֲנִי, לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי; וְיָדַי נָטְפוּ-מוֹר, וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר, עַל, כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל.  ו פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי, וְדוֹדִי חָמַק עָבָר; נַפְשִׁי, יָצְאָה בְדַבְּרוֹ--בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ, קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי.  ז מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי פְצָעוּנִי; נָשְׂאוּ אֶת-רְדִידִי מֵעָלַי, שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת.  ח הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם:  אִם-תִּמְצְאוּ, אֶת-דּוֹדִי--מַה-תַּגִּידוּ לוֹ, שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי. 

אני אוהבת את שיר השירים, יש שם משהו שמדבר אליי. התיאורים מוחשיים ומוזרים כאחד, מרגשים אותי. 

אני רוצה אהבה, כזו שתמלא את כולי, לב וגוף. לא חצי אהבה ואפילו לא שלושה רבעים ממנה, את כולה. ואי אפשר להתחיל אפילו להסביר מהי אהבה בעיני. אבל נדמה שהיום קשה למצוא אותה בשלמותה. היא מופיעה בכל מקום, בכל אדם, אבל בחלקים בלבד. לפעמים יש שם אהבה פיזית, לפעמים היא אהבה חברית או אהבת נפש ולעיתים תהיה אהבה אכפתית ודואגת. ובין כל האהבות הללו איבדתי את עצמי. 

וכשכבר דפקה על דלתי לא קמתי. ואולי זה מתוך הפחד. חמקה ממני האהבה, אותה אחת המלאה והשלמה, ואני כעת אחריה. מנסה להיאבק בעייפות ולחפשה. 

הוא שוכב מולי, העיניים שלו נעצמות ונפתחות לרגעים, חש שאני מתבוננת בו. הנשימות שלו ארוכות וקצובות. הוא נראה כל כך רגוע ושלו, ואצלי, אצלי שום דבר לא רגוע. העיניים והאף זולגים ונהר של עצב נשפך ממני. 

קשה לוותר, להחליט מתי הגיע הזמן להיפרד לשלום. מי אני בכלל שיש לי זכות להחליט על חיים אחרים כשבקושי על עצמי אני מצליחה. קשה לי להגיד פשוט להתראות, בכל פעולה שלך אני מנסה למצוא צידוק לכך שזו ההחלטה הנכונה עבורך. להגיד להתראות לאחר 18 שנים, זה לא קל. 

האם הוא יודע מה הולך לקרות, האם חש בעצב מסביבו והכרכור האחרון לליטוף? האם הוא רוצה זאת גם? האם טוב לו או רע לו? כל כך הרבה תהיות בתוכי. לו רק יכל לדבר ולומר לי הכל, הייתי נותנת לו את ההחלטה. אבל כנראה שזו ההחלטה הטובה עבורו. 

אז עוד מעט הוטרינר יזריק לך שתי זריקות. אחת תרדים אותך לשינה עמוקה בה לא תרגיש כלום, והשניה, תזרים רעל בתוך גופך הקטן ותוודא שלא תתעורר לעולם. 

ומשם לא תהיה דרך חזרה. 

אל תכעס עלי. לא על עכשיו ולא על כל הטעויות שבטח עשיתי איתך בכל הדרך הארוכה שלנו יחד. תמיד אהבת ושמחת לקראתי. אומרים שכלב הוא חברו הטוב של האדם ואתה בהחלט החבר הטוב שלי תמיד. זוכרת את הטיולים באוויר הלילה איתך שתמיד היו מרגיעים אותי וכמה פעמים בכיתי לך על הכל. איך היית מפחד מרעמים ורק רוצה להיות לידי ואז נרדם במהירות. 

וזהו. עכשיו הכל כבר נגמר וכבר מתגעגעת. 

תודה לך! אני מבטיחה שלא אשכח אותך. אני מקווה שאתה יודע שאני אוהבת אותך.

[אין דבר יפה במוות. כמות העצב והכאב בתוכי גורמים לי לא לרצות להיקשר כך יותר. אני צריכה טיול לילי עכשיו אבל אתה לא כאן והבית ריק בלעדיך. חסר לי רעש טפיפות רגליך הקטנות בחצר וההתרגשות שלך כשאתה רואה אותי אחרי כמה ימים]

נוח על משכבך בשלום, כלב אהוב שלי. 

פתאום גיליתי (טוב, לא באמת פתאום, סתם הדחקתי כנראה) שיש מצב שהסקס הכי טוב שהיה לי בעצם כבר היה ועכשיו זה לא ממש מתקרב לשם. ועכשיו אני מבינה למה הדחקתי, לחשוב שאחד האקסים שלי ישאר בראש כסקס הכי טוב זה מעצבן, תמיד פנטזתי שהאחרון יגשים את סטיותי עד לאורגזמה המיוחלת.

וכן, זה לא הדבר הכי חשוב בתוך מערכת יחסים, אבל שקרן מי שיגיד שזה לא חשוב גם. ולי אישית זה ממש חשוב.. 

אז אולי הפוטנציאל זה מה שמחזיק אותי בינתיים, ולעזאזל שיתממש כבר. 

מה אצלכם זה ה"דיל ברייקר"? על מה לא תוותרו או תברחו מהר ממנו? מי רוצה לשתף קצת? 

הייתי כל כך רטובה. אבל השילוב של אלכוהול, מוזיקה טובה וריקודים תמיד עושה לי את זה. משהו מתעורר אצלי בגוף, זרמים קטנים שמגיעים תמיד עד למטה ואז תחושת דגדוג כזו שבא לי לגעת בעצמי ועוד יותר בא לי להרגיש לשון רטובה על הדגדן שלי. 

כבר נהיה מאוחר, שירן כבר אמרה שצריך לחזור כי מחר בכל זאת עובדים מוקדם. שירן ואני עובדות יחד, היא הטיפוס האחראי מביננו. היא נראית מעולה, שיער חום ארוך וחלק, גוף חטוב ושדיים קטנים ויפים. היא הולכת בלי חזיה לרוב אז קשה לפספס. 

אנחנו ברכב, "את שיכורה" שירן אומרת לי. "רק קצת" אני עונה ומחייכת חיוך מסטול שמח כזה. "תישני אצלי" שירן קובעת וכבר נכנסת לחניה של הבנין שלה. היא גרה בקומה 4 בבניין נחמד עם הרבה שכנים צעירים. 

"מקלחת תעשה לך טוב", והיא דוחפת אותי ושמה לי מגבת ביד. המים באמת נעימים וההרגשה שלהם על הגופי עוד יותר מחרמנת אותי. מרגישה את הרטיבות בין הרגליים שלי. אני יוצאת מהמקלחת כשרק מגבת על ראשי לייבש את השיער. טיפות מים עדיין מנצנצות עליי. שירן מסתכלת עליי בחיוך, ואני קולטת את העיניים שלה נחות על השדיים שלי. אני יודעת שהם הרבה יותר גדולים מהממוצע ורגילה למבטים. אני מחייכת לשירן והיא מסיטה מבט בביישנות. 

סירנה עולה ויורדת, "צבע אדום", נשמעת בחוזקה. כבר שבוע יש מידי פעם אזעקות אצלנו למרות שאנחנו לא גרות באזור נורא אבל המתח במדינה הגיע לכולם כבר. היום היינו חייבות לצאת כדי לשבור אותו כבר. שירן שלחוצה יותר ממני וגם פיכחת יותר מיד החליטה שיורדים למקלט של הבניין למטה. אז התעטפתי במגבת כמה שאפשר ויצאנו מהר. 

אני ושירן במקלט, לא היינו לבד. עוד 3 שכנים שותפים שגרים בדירה בקומה מתחתינו הצטרפו. נראה שגם הם היו באמצע מסיבה קטנה כי היו להם בקבוקי בירה ביד. הציעו לנו להצטרף לשתייה והסכמנו כמובן. 

האזעקות המשיכו ברצף אז פשוט ישבנו במקלט כולנו. אחד הבחורים התקרב אליי ונצמד קצת, החרמנות שלי שהייתה גבוהה גרמה לי להסכים למגע שלו. מצאתי את עצמי צמודה לבחור, שנכנס לתוך המגבת שלי והיד שלו חפנה לי את השדיים כשהיד השניה מגששת את דרכה לתוכי. המגע שלו היה אגרסיבי אבל נעים לי ולמרות שידעתי שזה לא טוב הנחתי לו להמשיך. סובב אותי בגבי אליו, הוא חלץ את הזין שלו מהמכנסיים וחדר לתוכי, נרטב ממני. יכולתי להרגיש איך הוא חודר אליי עמוק, קשה וחזק. 

שירן שקלטה פתאום מה קורה לי ניסתה למנוע את זה אבל 2 הבחורים שהיו איתה עצרו בעדה והחלו לגעת בה גם. היא התנגדה בהתחלה אבל הם היו חזקים ממנה וחסמו לה את הפה. יכולתי לשמוע איך השמלה שלה נקרעת ממנה ואת זעקתה כשהחלו לחדור לתוכה, אחד אחרי השני. 

הוא הפך אותי מולה כדי שאראה אותם מזיינים אותה בעוד הוא מזיין אותי. היא הייתה בין שניהם, עירומה לגמריי, השדיים הקטנים שלה קיפצו עם כל חדירה שלהם ונמעכו תחת ידיו של אחד מהם. היא כבר לא התנגדה והם עשו בה כרצונם. חדרו לתוכה שניהם בבת אחת. אונסים את כל חוריה. נהנים מגופה היפה. ובינתיים, זין אחר ממשיך לנוע בתוכי בחוזקה, ידיים לשות את גופי בכל מקום. והמבט שלי רק ממוקד בשירן, גופה הקטן נרמס על ידיהם, אפילו לא חשתי כשגמר בתוכי. 

כמה דקות שנראו כמו נצח עברו והם גמרו איתה גם. אחד גמר בתוכה והשני יצא ומילא את פניה בזרעו. ואז הם נעלמו צוחקים. 

כיסיתי את שירן במגבת שלי וחיבקתי אותה משם. 

ואז שוב התחילה אזעקה. "צבע אדום".

רוח נעימה נכנסת מהחלון ומלטפת אותי, אני חושבת כמה כיף יהיה להתפשט לגמרי ולהרגיש אותה על כולי. 

אז אני מתפשטת ונעמדת מול החלון, היד שלי נמשכת אוטומטית לגעת בעצמי, כמו תמיד. פטמות זקורות מגורות, עור ברווז..

אני מדמיינת אותך לידי, למרות שאתה רחוק. לא עומד בפיתוי ומתקרב אלי, יד חזקה מכופפת אותי על השולחן שמול החלון. 

השדיים שלי נמעכים על שולחן הזכוכית הקר ועכשיו הרוח מלטפת רק את ישבניי שצמודים אליך. אני יודעת מה הולך להיות והציפיה מורטת עצבים. 

אתה מושך את הרגע, נהנה ממנו.. ואז אתה נכנס לתוכי. הרטיבות שלי עוטפת אותך, כמו תמיד, לא יכולה להתנגד לכמה שהגוף שלי רוצה אותך. 

אתה חודר שוב ושוב ואני מפשקת רגליים כדי לאפשר לכולך להיכנס למרות שאתה גדול מידי בשבילי. יד גדולה חוסמת את פי מלצעוק ואני מתמסרת להנאה. 

חם לי בכל הגוף, משב רוח מקרר את גופי וזיעתי ואני יודעת שגם אותך. למרות שלא יכולה לראות, אני מרגישה אותך. מכירה את תנועות הגוף שלך. 

יכולה לדמיין את התנועה הקטנה הזו שהפה שלך עושה כשאתה נהנה. 

הפה שלי משוחרר לאנחות כשהידיים שלך נצמדות לגופי, מושכות אותי חזק יותר אליך, ועוד יותר חזק. באנחה אחת קטנה אני גומרת, רועדת מתחתיך. 

ואז אתה משתחרר, בתוכי, חם ורטוב, מחבק אותי. והרוח מלטפת את שנינו ומרגיעה. 

חופשה. סוף סוף, חיכיתי לזה כל כך והייתי זקוקה לזה. אז עוד כמה ימים זה רק אני ואתה. 

המוח שלי משתולל ממחשבות. להיות שולטת? לתפוס פיקוד ולהתעלל בך קצת, אולי הפעם זה תורי לגרום לך לרצות לאבד את עצמך, לאבד שליטה. 

ומצד שני, אוהבת שאתה שולט בי. 

עבר קצת זמן מאז. הימים שבהם הייתי מגיעה אליך, בלי תחתונים, כמו שאתה אוהב, היית תופס את הרגליים שלי חזק והלשון שלך הייתה כבר בתוכי. כל רגע היה הפתעה, לא לדעת למה לצפות, מה יגיע עכשיו. אצבעות בכל מקום, מענה אותי עד שהיית חודר לתוכי סוף סוף. נהנה מהקולות שיוצאים ממני באותו הרגע, קולות של ציפיה שהתממשה לה. 

נשלטת, החלטתי. ועכשיו רק מחכה. 

פנטזיות המין שלי עברו מספר גלגולים. כשהייתי הרבה יותר צעירה (האמת שלא הרבה יותר) פנטזתי על סקס עם שני גברים. כנראה מתוך כך שלא הגעתי לסיפוק אף פעם, מעולם לא הצלחתי להשתחרר מספיק בשביל להגיע לסיפוק וחשבתי שעם שני גברים שישלטו בי לא תהיה לי ברירה. קצת טיפשי כי אין לי מושג איך בכלל הייתי שורדת שם. 

כשקצת גדלתי, הכרתי בחור שפתח לי את הראש לכיוונים אחרים שהיו חבויים בתוכי והתחלתי לפנטז על מסיבות מין ומגע עם זרים. לעשות סקס בפני זרים באווירה מיוחדת. המחשבה מחרמנת אותי. הוא גם אהב לשמוע את הפנטזיות שלי, לפעמים הייתי מתבלת אותן בשבילו כי הוא אהב את תחושת השליטה בו. עם הסיפורים והקשר עצמו התחלתי להתחרמן גם מלשלוט באחרים, במציאות ובפנטזיה. 

אז לפני קצת פחות משנה, כשהיא נכנסה שוב לתוך חיי (ומי שממש רוצה לדעת יותר כבר כתבתי עליה בעבר) המתח המיני היה באוויר, ולמרות שהייתי בקשר טרי ממש, מימשנו את זה. ואני שמעולם לא חשבתי על זה ממש התחלתי לפנטז עליה ועליו ביחד. ערבוביה של הרצון שלי לחוש את שני הגופות שלהם עלי. הרכות של העור שלה אל מול החספוס הגברי שלו. יכולתי לראות ולהרגיש איך אני מתחככת בה כשהוא מזיין אותי מאחורה.. אבל מה שבאמת היה לי מוזר זה שרציתי לראות איך הוא מזיין אותה גם. ידעתי שהיא כמעט ולא ידעה איבר מין גברי בחייה והיא לא אוהבת את התחושה הזו אבל רציתי לראות איך הוא מספק אותה. יש בזה משהו סאדיסטי קצת, אבל המחשבה עליו מזיין אותה ועליה חסרת אונים חירמנה אותי ממש. לדמיין אותה גומרת ממנו.. ורציתי גם לזיין אותה בעצמי, לשלוט בה. ידעתי שבראש שלי היא מענגת אותי אבל אני "מזיינת" אותה. כמה רעה אני. 

ברור לי שזה לא היה קורה לעולם. זה לא נועד לקרות. 

והאמת, עדיף כך. 

והיום, הפנטזיות שלי הרבה הרבה הרבה יותר צנועות. לצערי.